החלטה בתיק בש 3460/08

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מר א' גופמן) מתאריך 13.8.2008 בתיק 4734/07/08, לפיה האריך בית המשפט מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו  בתיק פ' 4673/07/08.

2.       בכתב האישום שהוגש נגד העורר, מואשמים העורר ושניים מחבריו, בכך שבתאריך 1.7.2008 תקפו בצוותא את המתלונן. נטען, כי בשעה שהעורר הצמיד סכין לצווארו של המתלונן, ונאשם אחר החזיק בשתי ידיו של המתלונן, הנאשם השלישי הכה אותו באגרופים. כמו כן נטען, שהעורר איים על המתלונן, בכך שאמר לאדם אחר, כי בכוונתו להרוג את המתלונן.

          בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו- 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וכן עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3.       לצורך הדיון בבקשה להארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לא הייתה מחלוקת, כי בידי המאשימה מצויות ראיות לכאורה, שיש בהן להביא להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. אוסיף, כי נטלתי את תיק החקירה לידי, ועיינתי בחומר החקירה שנאסף, ואכן, נראה כי לכאורה יש בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר.

4.       המעשים המיוחסים לעורר מקימים ממילא עילה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, וזאת לאור חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. יתרה מזאת, מעשיו של העורר מעידים כי קיימת בו מסוכנות קונקרטית, ואם לא די בכך, כי אז, בתסקיר המעצר שנעשה בעניינו של העורר על ידי שירות המבחן, נקבעו הדברים הבאים:

(א)     העורר מכור לטיפה המרה, וניסיון גמילה שנעשה נקטע על ידי העורר בעודו באיבו.

(ב)      העורר הוא אדם "מתוחכם ומניפולטיבי", המתקשה לקחת אחריות על התנהגותו הבעייתית, ומשליך את האחריות להסתבכויותיו על גורמים אחרים.

(ג)      קיימת סבירות גבוהה להישנות מעורבות של העורר בפלילים. בעניין זה אציין, כי להתרשמותי מחומר החקירה, קיים סיכון של ממש למתלונן מצדו של העורר, ונראה לכאורה, שלא הייתה זו הפעם הראשונה בה העורר תקף את המלונן. עוד התרשמתי מחומר החקירה, שהאיומים שהעורר השמיע ביחס לרצונו לפגוע במתלונן, אינם איומי סרק.

          כמו כן, מגיליון ההרשעות הקודמות של העורר עולה, כי לחובת העורר שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות. הרשעה אחת, משנת 2001 בעבירה של תקיפת שוטר, בגינה נדון העורר ל- 6 חודשי מאסר ועוד 18 חודשי מאסר על תנאי. הרשעה שניה משנת 2006 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגינה נדון העורר ל- 12 חודשי מאסר ועוד 10 חודשי מאסר על תנאי. כיוון שהמאסר המותנה הראשון הוארך בגזר הדין שניתן בשנת 2006, שני המאסרים המותנים תלויים ועומדים על העורר, והמאסר המותנה משנת 2001 הוא מאסר חב הפעלה, שכן כבר הוארך פעם אחת, ולא ניתן יהיה להאריכו פעם נוספת.

5.       בחינת העובדות שלעיל, מלמדת כי קיימת בעורר מסוכנות המקימה עילה להארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

6.       ב"כ העורר טען, שהעורר הופלה לרעה לעומת שני חבריו אשר שוחררו, בשלבים שונים, לחלופות מעצר. עוד טוען ב"כ העורר, כי בית המשפט קמא פסל את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, ובכך אימץ באופן עיוור את המלצת שירות המבחן, מבלי לבחון את החלופה לגופה.

7.       ככל שהדברים נוגעים לטענת ההפליה, כי אז אין לטענה זו מקום כלל וכלל. אמנם, עבירת התקיפה בוצעה על ידי שלושת הנאשמים בצוותא, וחלקו של כל אחד מהם זהה לחלקו של האחר. ואולם, בשלב הנוכחי, ובמסגרת הבקשה להארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, יש לבחון את מסוכנותו של העורר. טענת העורר בדבר הפלייתו לרעה לעומת חבריו, יכולה הייתה לעמוד, אילו נסיבותיו היו זהות לאלה של חבריו. ואולם, להבדיל מחבריו, היה זה העורר שהחזיק סכין בידו, אותה הצמיד לצווארו של המתלונן, ולעומת העורר, לחבריו של העורר אין כל רישום פלילי. בעניין זה אזכיר, כי לעניין ביצוע עבירות אגב שימוש בסכין, נקבע בבש"פ 9092/06 ראובן כהן נ' מדינת ישראל (מפי כב' השופט מר ס' ג'ובראן):

"בית משפט זה חזר לא פעם על חומרתן של עבירות הכוללות שימוש בסכין ועל הצורך להלחם בתופעת הסכינאות (בש"פ 2435/05 מחמוד חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם). על כן נפסק, כי כאשר ישנן ראיות לכאורה להוכחת עבירות מסוג זה, ישוחרר הנאשם לחלופת מעצר רק כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל בש"פ 5379/06 הנוק מלסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))."

          מסוכנותו של העורר שונה איפוא באופן ניכר מזו של חבריו, ועל כן אין להחיל על העורר דין זהה לדין שהוחל על חבריו. לפיכך, הנני דוחה את טענת העורר כי הופלה לרעה לעומת חבריו, וכן הנני דוחה טענתו, כי עקרון השוויון מצדיק שישוחרר לחלופת מעצר כפי שנעשה עם חבריו.

8.       העורר אכן הציע לשחררו לחלופת מעצר לבית אחותו שבעיר לוד. ב"כ העורר ציין, כי מדובר בחלופה ראויה, והראיה לכך היא, כי בעבר כבר שוחרר העורר לחלופת מעצר לבית אחותו (וזאת חרף המלצת שירות המבחן שלא לשחררו), והתנאים שנקבעו לשחרורו לאותה חלופה לא הופרו על ידו. ב"כ העורר מבקש ללמוד מכך, כי ניתן לסמוך על חלופה זו שתאיין את מסוכנותו של העורר ותשיג את מטרות המעצר אגב פגיעה קלה יותר בחירותו.

          תסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר לפי בקשת בית המשפט קמא פסל חלופה זו, משום  שהעריך כי אחותו של העורר תתקשה לפקח עליו באופן ראוי. על כך מלין ב"כ העורר וטוען, כי בית המשפט קמא לא ביקש לשמוע את אחותו של העורר ולא נתן המשקל הראוי לניסיון העבר, בעת שהעורר שהה בחלופת מעצר בביתה, במסגרת הליכים שהתנהלו נגדו בעבר.

9.       מבלי חלילה להטיל דופי כלשהו באחותו של העורר, הנני סבור שלא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא כאשר החליט לאמץ את תסקיר המבחן.

          משהתבקש תסקיר מעצר, אין בית המשפט יכול להתעלם מהתסקיר, ורק בנסיבות מיוחדות יהיה מקום לסטות מהמלצת התסקיר. לעניין זה נקבע בבש"פ 2375/08 פלוני נ' מדינת ישראל (20.3.2008):

"        כידוע, בית המשפט אינו כבול אמנם להמלצותיו של שירות המבחן, אולם נדרשים נימוקים מבוססים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצהשליליתהניתנת מטעמו [ראו למשל: בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07 ); בש"פ 286/07   מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.4.07 ); בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (לא פורסם, 5.11.02 ); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.04)]."