החלטה בתיק בש 3459/08

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הש' תמר שרון-נתנאל)  מיום 24.8.08,  בגדרה הורה בית המשפט לעצור את המבקשים עד תום ההליכים נגדם.

רקע

1.         נגד המבקשים הוגש כתב אישום בת.פ. 7126/08 בבית משפט המחוזי בחיפה, בו הואשמו בעבירת קשר לפשע ובחבלה בכוונה מחמירה. על פי האישום, ביום 24.7.08 בסביבות השעה 01:00, קשרו המבקשים קשר לתקוף את חוסיין אבו סאלח (להלן: המתלונן) ולגרום לו לחבלה חמורה. על פי הנטען, במסגרת הקשר ולצורך קידומו, נסעו שני המבקשים בשני כלי רכב שונים למקום בו שהה המתלונן, הכביש הראשי בסכנין. המבקש 1 ירד מרכבו כשהוא אוחז במקל גדול, היכה במתלונן בעוצמה בראשו ובפלג גופו העליון בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה והפילו על הארץ. כשניסה המתלונן להתרומם ממצב של שכיבה, נסע המבקש 2 עם רכבו לעברו, במטרה לדרוס אותו ובכוונה להטיל בו נכות או מום, עלה עם גלגלי הרכב מספר פעמים על גופו, כשהמתלונן מנסה בכל פעם להתרומם, והמבקש 2 שב ומתנגש בו עם הרכב ומפילו על הארץ. כל אותו זמן המשיך המבקש 1 להכות במתלונן באמצעות המקל בחלקי גופו השונים.

בהמשך נמלטו המבקשים מהמקום והמתלונן פונה לטיפול רפואי, תחילה במרכז הרפואי בסכנין, ולאחר מכן בבית החולים בנהריה, שם נבדקו החבלות שנגרמו לו בראשו ובחלקי גופו השונים, וכן נתפר פצע בקרקפתו.

2.         המאשימה ביקשה לעצור את המבקשים עד תום ההליכים, וכב' הש' זרנקין, אשר הבקשה הובאה בפניו ביום 13.8.08 במסגרת תורנותו, החליט להזמין תסקיר מעצר וקבע דיון נוסף בפני השופט התורן אשר יחליפו.

            שירות המבחן הודיע כי לא יעלה בידו להכין תסקיר לפני תאריך 4.9.08, והדיון נדחה בהחלטתו של כב' הש' זרנקין, אשר הורה להביא את הבקשה בפני כב' הש' רון שפירא לקביעה בפניו.

התיק הפלילי הובא להקראה בפני כב' הש' שרון-נתנאל ביום 24.8.08, ובישיבה זו הודיע ב"כ המבקשים כי הוא מתנגד לדחייה כה ארוכה ומבקש לסיים את הדיון בבקשה בו ביום.

כב' הש' שרון-נתנאל נעתרה לבקשה להקדמת הדיון, ולאחר ששמעה את טיעוני הצדדים, נתנה החלטה לעצור את המבקשים עד תום ההליכים.

בהחלטתה מיום 24.8.08, בחנה כב' הש' שרון-נתנאל את הראיות לכאורה, תוך התייחסות לטענותיו של ב"כ המבקשים בדבר מחדלי החקירה הנטענים, הסתירות בגירסאותיהם של העדים, בקשתם של חלק מעדי הראייה לביטול הודעותיהם, וקבעה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתם של המבקשים, ועוצמתן מספקת, לכאורה, לביסוס הרשעה כנדרש.

עוד קבעה כי קיימת עילת מעצר סטאטוטורית מכוח סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996. בנוסף לכך, נקבע בהחלטתה כי קיים "בהחלט" חשש ממשי להשפעה על עדים ולשיבוש מהלכי חקירה, כי בעניין זה יש משמעות רבה לכך שהעדים מתגוררים באזור בו מתגוררים המבקשים, ולא למותר לציין כי חלק מהם כבר ביקשו לבטל את הודעותיהם.

בהחלטתה ציינה כי לא התייחסה לחלופת מעצר שכן טרם הומצא תסקיר שירות המבחן ואף לא הוצעה חלופת מעצר.

3.         המבקשים מציעים לשחררם בתנאים מגבילים בבית קרובי משפחה בשפרעם ובכפר עוזיר, בביתם של סואעד חסן, סואעד מג'דה ועומרי ראיד, והם מוכנים להציע חלופות מעצר אחרות אם אלה לא ייראו לבית המשפט.

            לבקשת המבקשים, נתבקש שוב תסקיר מעצר בעניינם.

4.         קצין המבחן נפגש עם המבקשים, עם הערבים המוצעים והגיש שני תסקירי מעצר.

            לגבי המבקש 1 העריך כי רמת הסיכון להישנות מעשים דומים לאלו המיוחסים לו בכתב האישום גבוהה, וכי הערב מוחמד דלקי ייתקשה להציב גבולות ברורים עבורו, ואף אינו מבין את מהות התפקיד שלו כמפקח. לפיכך, משני טעמים אלה, ציין כי אינו ממליץ לשחררו בתנאים של מעצר בית.

            גם לגבי המבקש 2 ציין כי אינו יכול לשלול רמת סיכון גבוהה להישנות מעשים דומים למיוחס לו בכתב האישום. באשר לערבים, אחותו מאג'דה סואעד תתקשה להוות גורם סמכותי עבור אחיה, ואילו בעלה חסן סואעד, שהינו אדם רציני ואחראי, נמצא רוב הזמן מחוץ לבית, יתקשה להיות מעורב דיו ולא יוכל להציב גבולות ברורים וחד משמעיים עבור המבקש 2. לפיכך, נמנע קצין המבחן מלהמליץ על שחרורו למעצר בית.

            טיעוני המבקשים

5.         ב"כ המבקשים האריך בטיעוניו לגבי הראיות לכאורה ועילת המעצר. בנוסף לכך טען  כי המלצת שירות המבחן היא בבחינת המלצה בלבד, ושירות המבחן שגה למעשה בהתרשמותו כי המבקשים מסוכנים. הסניגור טען " אני ניזון מהחומר שנמצא בתיק בית המשפט המצביע על כך שהנאשמים הגיעו לגיל 42 ללא עבר פלילי, אז איך לפי 5 דקות הוא יכול לקבוע שהם מסוכנים". (עמ' 8 לפרוט', ש' 1,2).

            ב"כ המבקשים טען כי החלופה ראויה, מרחיקה את המבקשים מהעדים, ניתן לכלול במסגרתה גם רכיב של אזיק אלקטרוני או ערבויות נוספות, ומן הדין לתת למבקשים את ההזדמנות להוכיח שהם אחראים וניתן לתת בהם אמון.

            טיעוני המאשימה