החלטה בתיק בש 3447/05

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' סגנית הנשיא, השופטת ר' חוזה), מתאריך 25.12.05 בתיק ב"ש 6398/05.

2.       כנגד המשיב הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום, ובו נטען כי בתאריך 11.12.05 נתפס המשיב כשהו מחזיק בסם מסוכן מסוג הירואין בכמות של 13.527 גרם נטו. נטען כי המשיב החזיק בסם שלא לצריכה עצמית, ולפיכך בכתב האישום מיוחסת למשיב עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג)(רישא) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973.

3.       לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט קמא שמע טענות הצדדים וקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום נגד המשיב, ועוד קבע, כי במשיב קיימת מסוכנות המקימה עילה למעצרו עד לתום ההליכים.

          בשקלו את טענת ב"כ המשיב בנוגע לאפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר, קבע בית המשפט קמא, כי "למרות הכמות העצומה של הסמים מסוג הירואין שהוחזקו, לכאורה, על ידי המשיב, וכן למרות שבעברו 3 הרשעות קודמות בעבירות סמים ולטענתו שלו הינו צורך סמים בכמויות כה גדולות - הייתי נכונה להורות על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר שתכלול מעצר בית מלא שלו אך בוודאי שלא בביתו שלו ולא בעיר מגוריו".

4.       למרות דברים אלה, ולאחר שקיים דיון, החליט בית המשפט קמא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו, המצוי במרחק לא גדול מביתו של המשיב עצמו, והורה, כי המשיב ירותק לבית אחותו במשך 24 שעות ביממה ויהיה נתון לפיקוח האחות, בעלה ואחות נוספת. כמו כן הורה בית המשפט, כי לדירה בה ישהה המשיב "תאסר כניסתם של מי שאינם בני משפחה של המשיב ובעלי הדירה".

5.       בערר שהגישה העוררת, טוענת העוררת, כי בית המשפט קמא שגה בכך שאפשר את שחרור של המשיב לחלופת מעצר, קודם שאפשר לב"כ העוררת לבדוק את המפקחים שהוצעו על ידי המשיב, ועוד טוענת העוררת, כי שגה בית המשפט קמא, בכך שקיבל את החלופה המוצעת, המצויה בעיר מגוריו של המשיב ולא רחוק מדירתו שלו, הגם שבהחלטה קודמת קבע, כי אין לקבל חלופה שכזאת. עוד טוענת העוררת, כי לאור עברו הפלילי בתחום הסמים, המשיב אינו ראוי לאמון, ועל כן לא היה מקום לשחררו לחלופת המעצר שנקבעה, אפילו נצא מנקודת ההנחה שהמפקחים שנקבעו לו הם אנשים נורמטיביים ושומרי חוק.

6.       לעומת טענות העוררת, טען ב"כ המשיב, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר קבע תנאים לשחרורו של המשיב לחלופת המעצר, אשר יבטיחו את מטרת המעצר. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי למעשה המידע המודיעיני בעטיו נפתח המעקב שבסופו נתפס המשיב, התייחס למעשה לאדם אחר, ששהה עם המשיב בעת שהמשטרה עצרה אותם, אלא שאותו אדם, שוחרר בתום חקירתו ללא כל תנאי, למרות שהודה בנהיגת המכונית בה נסעו המשיב, אותו אדם ואדם נוסף, מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה תקף, ולמעשה בתקופת היותו פסול מלנהוג.

          ב"כ המשיב הוסיף והזכיר, כי בעבר המשיב טופל ביחידה לטיפול בנפגעי סמים, ואף עתה משפחתו מוכנה להרתם ולסייע לו להיגמל מהסמים המסוכנים שנתפסו ברשותו, ואשר היו מיועדים לשימוש העצמי. ב"כ המשיב הפנה אף להודעותיו של המשיב, שם מסר לחוקריו, כי הסם המסוכן שנתפס ברשותו היה של כל שלושת הנוסעים במכונית, ולא רק שלו.

7.       לכאורה, המשיב נתפס עם כמות גדולה של סם מסוכן מסוג הירואין, ובעברו שתי הרשעות קודמות בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, המתייחסות לעבירות שבוצעו בתאריכים 30.11.99 ו- 6.4.00. הכמות שנתפסה אצל המשיב היא כמות מסחרית, והסם היה ארוז ב- 15 אריזות פלסטיק. לכך יש להוסיף, שלצורך מעצרם של המשיב וחבריו, התנהל מרדף רכוב מסוכן בשטח בנוי, בשעה שחברו של המשיב (ששוחרר בתום חקירתו) נוהג במכונית. הנסיבות, ובעיקר הכמות הגדולה של הסם, שנתפסה אצל המשיב, מלמדות על מסוכנות רבה לשלום הציבור. אוסיף, כי הטיעון בדבר ניסיונות הגמילה של המשיב בעבר דווקא מחזקים בעיני את מסוכנותו, שכן אם אחרי ניסיון גמילה הוא נתפס מחזיק בכמות כה גדולה של סם מסוכן אחת מן השתיים - או שניסיון הגמילה לא הצליח -  ונשאלת השאלה מדוע לצורך צריכתו העצמית נמצאה אצל המשיב כמות סם כה גדולה (אפילו אתייחס רק לשליש מהכמות) - או שניסיון הגמילה הצליח אך הסם לא היה מיועד למשיב אלא הוחזק על ידו לצורך מסחר בו.

8.       ב"כ המשיב טען בפני, כי למעשה המשיב חפץ להיגמל מהסמים, ולשם כך אף היה בטיפול גמילה, אלא שחבריו השפיעו עליו את השפעתם הרבה. דברים אלה מלמדים למעשה, כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו הראשונה, שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר באזור מגוריו.

          אמנם, בית המשפט קמא הורה, כי אסור לאנשים שאינם קרובי משפחתו של המשיב להגיע לדירה בה נקבעה חלופת המעצר, אך הנני סבור כי אין די בכך, ובעניין זה צודק לדעתי ב"כ העוררת, כי לא ניתן לרכוש אמון רב למשיב שוודקא הוא יקפיד על שמירת כלל זה, גם אם לבני משפחתו המפקחים עליו, יהיה רצון עז לקיים את התנאי.

9.       בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי מי שעיסוקו בסחר בסמים מסוכנים, אין לשחררו לחלופת מעצר, ונראה לי כי כלל זה צריך היה שיחול אף על המשיב. אם יש בכל זאת מקום לשקול חלופת מעצר, כי אז ראוי שהחלופה תקיים את התנאים הבסיסיים של החלטתו הראשונה של בית המשפט קמא, היינו, שהחלופה לא תהיה בעיר מגוריו של המשיב, ומקובלת עלי אף טענת ב"כ העוררת, כי יש לאפשר לב"כ העוררת לבדוק, מבעוד מועד, את אישיותם של המפקחים שייקבעו לפקח עליו.

10.     על כן, לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מקבל את הערר, והנני מורה כי לעת הזו יוחזק המשיב במעצר עד לתום ההליכים. עם זאת, פתוחה בפני המשיב הדרך להציע לבית המשפט קמא חלופת מעצר שלא בביתו ולא בעיר מגוריו, ובית המשפט קמא ישקול הצעה זו לכשתונח לפניו.

ניתן היום, ב' בטבת, תשס"ו (2 בינואר 2006), והודע בפומבי.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.

מותר להפצה מהיום.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: