החלטה בתיק בש 3406/07

1.                   בפני ערר על החלטת בית משפט השלום קריות (כבוד השופט מ. ארגמן) מיום 9.8.07 בב"ש 1324/07.

2.                   המערערת מנהלת בית קפה ומרכול בדרך עכו 140, קרית ביאליק (להלן "העסק").

3.                   בתאריך 20.7.07 התפתחה בעסק תגרה בין לקוחות, במהלכה נפצע אחד מהם מדקירות סכין.

4.                   בתאריך 23.07.07 הוצא לעסק צו סגירה מינהלי על ידי המשיבה.

5.                   בתאריך 29.7.07 הגישה המערערת בקשה לביטול צו הסגירה וטענה כי צו הסגירה נטול בסיס חוקי ועובדתי , הוא מופעל על ידי המשיבה בשרירות לב , גורם למערערת נזק בלתי הפיך, ויש לבטלו.

6.                   בפני בימ"ש קמא הוצג סרטון בו נצפה אירוע הדקירה בעסק. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים דחה בימ"ש קמא את הבקשה לבטל את צו הסגירה בקובעו, בין היתר, כי :

"לאחר ששמעתי את דברי הצדדים ועיינתי בתוכן הבקשה ובתצהירים ולאחר שצפיתי בסרטון אשר צולם במצלמות המותקנות במקום, הגעתי למסקנה שמפקד התחנה לא רק שהפעיל את סמכותו כדין ומתוך שיקולים רלבנטיים אלא בנסיבות הענין אילו לא היה עושה כן היה חוטא לתפקידו.

במקום שמתנהל ללא רישיון זה מכבר לא ננקטו כל אמצעים על מנת להבטיח שבאי המקום בשעות הלילה לא רק שיכנסו אליו בשלום ובבטחה אלא שגם יוכלו לצאת ממנו על רגליהם בשלום ובבטחה. כך נוצר המצב שיכול אדם כלשהו לרבות האיש שנראה בסרטון להכנס למקום מצוייד בסכין ואיש לא יבדוק ולא ימנע את הדבר. זאת ועוד, לאחר שהאירוע התרחש והאורח נדקר בתוך בית הקפה נשוא הבקשה, נעשה הכל על מנת להעלים ראיות ולטשטש את דבר קרות האירוע בתוך בית הקפה וליצור מצב מוטעה ומדומה שכביכול האירוע התרחש ברחוב ללא קשר לבית הקפה....

צו  הסגירה ניתן מכיוון שהמשך פעילותו של בית הקפה תהווה סכנה לשלום הציבור שהרי המקום איננו עומד בתנאים המתחייבים בחוק לקבלת היתר להפעלתו. לו היה רשיון למקום ולו עמדה המבקשת בתנאים הדרושים לניהול מקום כזה, מאד יתכן שהאירוע היה נמנע ובאין תנאים שכאלה ברי שאין בטחון שאירוע כזה לא יחזור על עצמו בעתיד מבלי שהבעלים אף אם רצונם בכך יוכלו למנוע אירועים נוספים".

7.                   החלטה זו הינה נשוא הערר שבפני, כאשר המערערת חוזרת וטוענת כי צו הסגירה נטול בסיס חוקי ויש לבטלו. ב"כ המערערת פרט בהרחבה את טיפול המבקשת בבקשה לקבלת רשיון עסק וטען כי המשיבה בהחלטתה שקלה שיקולים זרים. במיוחד שם ב"כ המערערת את הדגש על הטענה שהסמכות להוציא צו סגירה מינהלי מכוח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968 (להלן "חוק רישוי עסקים") מותנית בהוכחה כי מכירת משקאות חריפים בעסק היא שגרמה להפרת הסדר והצו דרוש לשמירתו או להחזרת שלום הציבור וכי בעניינה של המערערת לא בוצעה כל מכירה של משקאות משכרים בעסק, ולמנהלי/עובדי העסק לא היה כל חלק בתגרה. ב"כ המערערת גם חזר והדגיש את הנזק הנגרם למערערת עקב הצו.

8.                   ב"כ המשיבה טען כי לעסק אין רישיון וכי קבלת הבקשה משמעה מתן הכשר לעסק הפועל בניגוד לחוק. ב"כ המשיבה הדגיש את חומרת האירוע שהתרחש בעסק, את התנהגות העובד בעסק ואת העובדה שמחובתה של המשיבה לפעול לשמירה על בטחון הציבור ולאסור פעולת עסק שאין לו רישיון. ב"כ המשיבה גם הדגיש את העובדה כי הערר הוגש בשיהוי ניכר, כאשר ממילא תוקפו של צו הסגירה המינהלי עומד לפוג ביום 21.8.07.

9.                   איני מקבלת את הטענה העומדת בבסיס טיעוני המשיבה ולפיה קבלת הערר יש בה כדי להכשיר פעולתו של עסק הפועל ללא רישיון. הרשויות המופקדות על שמירת החוק (הן הרשויות המקומיות, הן המשטרה ואח')  מאפשרות הפעלתם של עסקים רבים, מבלי שבידיהם רישיון עסק ומטיעוני ב"כ המערערת עולה כי הסיבה להעדר רישיון לעסק עד היום נעוצה בחריגת בניה במבנה העסק , ללא קשר לבטחון הציבור והבטחת שלומו. לו סברה המשיבה כי ניהול העסק מסוכן לשלום הציבור - היה עליה לנקוט בצעדים מתאימים לסגירתו ללא קשר לארוע התגרה בעסק. השיקול העיקרי שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לביטול צו הסגירה המינהלי היא האם הצו הוצא כדין והאם הוא דרוש לשמירה על בטחון הציבור.

10.               יש בסיס לטענת המערערת לפיה האירוע נגרם ללא קשר לעובדת מכירת משקאות משכרים בעסק ואולם בכך לא סגי על מנת לגרום לביטול הצו. בית משפט קמא קבע, לאחר שצפה בסרטון ובחן הראיות שבפניו וטיעוני הצדדים, כי המשך ניהול העסק במתכונתו הנוכחית מסכן את שלום הציבור ובטחונו ובקביעה שכזו איני מוצאת מקום להתערב. בנסיבות שכאלה, ממילא גם נשמט הבסיס תחת טענת המערערת לפיה הצו הוצא משיקולים זרים ושלא כדין.

11.               בנוסף, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כאשר תוקפו של הצו ממילא עומד לפוג, ביום 21.8.07.

12.               אשר על כן - אני דוחה את הערר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' באלול, תשס"ז (17 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.