החלטה בתיק בש 3393/08

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הריגה, על פי סעיף 298, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, על פי סעיף 380, הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

עובדות כתב האישום:

נטען כי פרוספר אלון (להלן: " המנוח") וגילה ביטון (להלן: " גילה") היו בני זוג בזמנים רלוונטיים לכתב האישום, כאשר בין גילה לבין המשיב קיימת היכרוצת מוקדמת בהיותו בן זוגה לשעבר.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 28.7.08, סמוך לאחר השעה 01:17 בלילה, ובמהלך עימות פיזי שהתפתח בין המשיב לבין המנוח כששניהם מחזיקים סינים בידיהם (להלן: " העימות"), ניגש המשיב לגילה, שעמדה בסמוך, חבט בראשה, בעט בגופה, ומשך בשערותיה, וכך גרם לה נפיחות בראשה. בנוסף, תקף המשיב את המנוח ודקר אותו, באמצעות סכין, דקירה אחת בעומק של כ-8 ס"מ בבית החזה משמאל וכן גרם לו לחתך בבית החזה משמאל.

בהמשך נטען כי המנוח הצליח לברוח מהמקום, וכ-100 מטר משם התמוטט ונפטר. מותו של המנוח נגרם מטמפונדה לבבית (הצטברות דם בחלל הכפורת), בעקבות מעבר תעלת הדקירה דרך הלב.

לאור זאת, ייחסה המאשימה למשיב את העבירות ברישא החלטתי זו.

טיעוני הצדדים:

טוענת המבקשת כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. היא מפנה להודעותיה של גילה, בהן היא מספרת אודות תקיפת המשיב את המנוח ואותה; להודעותיו של מאור זקין, שכן של המשיב, שנכח במהלך העימות ואף ניסה להדוף את המשיב ולהפסיק את היאבקותו עם המנוח. כן העד מסר שלאחר שהאירוע הסתיים ראה סכין פירות ליד המקום בו ישב המשיב בחצר ביתו; להודעותיו ושחזורו של חנה מאיר, אחותו של המשיב, לפיהם יצא המשיב מביתו כשבחזקתו סכין והתעמת פיזית עם המנוח, והיא מסרה שהמשיב זרק את הסכין בפיילה שמעל הגריל בחצר ביתה, והיא ספרה על אמרתו של המשיב לאחר שנודע כי המנוח מת "אבל אני לא דקרתי אותו עד כדי כך חזק"; להודעותיו של אריה מאיר, גיסו של המשיב, בהן הוא מתאר את העימות הפיזי בין המשיב למנוח ואת תקיפתו של המשיב את גילה; להודעותיו של המשיב בהן הוא מוסר כי הוא הותקף על ידי המנוח אשר אחז בסכין ונאבק עמו (כאשר לטענתו הוא בעצמו לא אחז בשום סכין ולא דקר את המנוח), ולאמירתו של המשיב לאחר העימות הפיזי עם המנוח ועובר לגילוי גופת המנוח כי יתכן והמנוח נדקר.

עוד מפנה המבקשת למציאתה של גופת המנוח כ-100 מטרים ממקום העימות הפיזי, כ-40 דקות לאחר אותו עימות, כאשר ליד הגופה הייתה סכין קומנדו; ולמציאת סכין הדומה בתיאורה לסכין שהחזיק המשיב בזמן העימות הפיזי, על גג הבית בו הוא מתגורר, מעל לפיילה אליה הוא זרק את הסכין (ע"פ הודעותיה של חנה מאיר); ולחוות דעת פתולוגית הקובעת כי מותו של המנוח נגרם מטמפונדה לבבית, וכי להב הסכין שנתפסה על גג הבית שבו התגורר המשיב יכול לגרום לפצע דקירה זה, ואילו להב הסכין קמונדו לא יכול לגרום לפצע הדקירה.

טוענת המבקשת כי העבירה בה מואשם המשיב מקימה את חזקת המסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(1)+(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996, וכן שקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב או אי מעצרו יסכן את ביטחונו ש הציבור, יביא לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה ו/או להשפעה על עדים.

מפנה המבקשת להרשעותיו הקודמות של המשיב, 18 במספר, בין היתר בעבירות רכוש, מרמה, פציעה, עדויות סותרות, סמים, נשיאת סכין שלא כדין, תגרה במקום ציבורי ואיומים.

לאור כל האמור לעיל טוענת המבקשת כי אין להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

המשיב הודיע כי איננו חולק, בשלב זה, על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, עם זאת לטענתו, אין בהן כדי להצדיק את מעצרו עד תום בירור דינו, ואין מתקיימת חזקת המסוכנות לשלום הציבור במקרה זה.

טוען המשיב להגנה עצמית, וטוען שעובדות המקרה אחרות הן מכפי שהמבקשת מציירת אותן. לטענתו, המנוח היה בגילופין ומצויד בסכין "קומנדו" כאשר הגיע לביתו יחד עם גילה, וזאת במטרה לתוקפו כנקמה על כך שהמנוח חשד כי המשיב הצית את בתו שבוע קודם לכן. גילה התקשרה אליו ובמהלך השיחה ביקשה ממנו לצאת את ביתו, כאשר המנוח ארב לו מאחורי רכב חונה בקרבת הבית, ואז התפתח בינו לבין גילה עימות מילולי ופיזי, במהלכו גילה התרחקה לכיוון המנוח במטרה למשוך את המשיב אל המנוח ואז יצא המנוח ממחבואו, הניף את הסכין וניסה לדקור את המשיב בגבו. בשלב זה הזהירה חנה מאיר את המשיב, הסתובב אל המנוח והגן על עצמו, והחל עימות במהלכו הצטרפו לעימות אריה מאיר וחנה מאיר. במהלך העימות נדקר המנוח כאמור, כאשר הראיה לפיה המשיב הוא הדוקר היא נסיבתית בלבד. המשיב טוען כי לא החזיק בשום סכין, ראה את הדקירה ולא את פציעתו של המנוח במהלך האירוע, ולא ידע שהמנוח התמוטט אחר כך.                  

לגבי עילת המעצר, טוען המשיב חזקת המסוכנות לגביו ניתנת לסתירה. לדידו, נסיבות המקרה אינן מעלות חשש להישנות מעשים דומים כשמדובר בעימות נקודתי שנכפה על המשיב. עוד נטען כי אינו מסוכן לציבור, ושמדובר ב-13 הרשעות קודמות וחמישה רישומים "ללא הרשעה" מבית המשפט לנוער (ולא 18 כפי שהמבקשת ציינה), כאשר כל הרשעותיו (למעט אחת), שמרביתן בגין עבירות רכוש וסמים, נעברו בין השנים 1980-1995, ובמשך 13 שנה לא הסתבך המשיב בעבירות למעט עבירת גניבה ב-13.1.03. המשיב מבקש קבלת תסקיר במידה ויש צורך.

המבקש מציע חלופת מעצר במושב "שזור", בפיקוחם של זאב וכינרת מאיר, ובמידת הצורך גם איזוק אלקטרוני.

כך מבקש המשיב את שחרורו של המשיב בערובה, ולחילופין, להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו שיבחן את שאלת מסוכנותו וכן את התאמת חלופת המצר בעניינו.

דיון והכרעה: