החלטה בתיק בש 3392/06

1.         זוהי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש, שנקבעו בהחלטה מיום 10.12.06.

המבקש מבקש לאפשר לו לשהות במעצר בית חלקי בביתו בכפר מג'אר ולצאת לעבודה במספרתו באותו כפר וזאת לאור עריכת סולחה בין משפחת המבקש ובין משפחת המתלוננים.

2.         ביום 13.11.06 הוגש כנגד המבקש ושניים נוספים כתב אישום המייחס למבקש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (שני מקרים), איומים וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. בד בבד, עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים.

3.         ביום 10.12.06 הוריתי, בין היתר, כי המבקש ישהה במעצר בית מלא בביתם של ה"ה שקיב ואשתיאק קבלאן בכפר בית ג'אן.

4.         בהחלטתי מיום 9.1.07 קבעתי, כי אכן עריכת סולחה בין משפחת המבקש ובין המשפחה היריבה יכולה להוות שינוי נסיבות שיצדיק עיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש, אך ראיתי לנכון להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים בעניינו של המבקש, אשר יבחן את בקשתו לשינוי מקום חלופת המעצר בעקבות אותה סולחה.

5.         תסקיר המעצר המשלים שהוגש ביום 15.1.06 מבוסס על חקירה נוספת שערך שירות המבחן עם המבקש עצמו, עם אביהם של המתלוננים, עם מר האיל אסעד טרבוש, שיזם וערך "סולחה" בין הצדדים ועם אביו של המבקש. קצינת המבחן מציינת, כי חקירתם הנוכחית מלמדת, כי ביום 28.12.06 נערכה "סולחה" בין שתי המשפחות היריבות שבה השתתפו מכובדי הקהילה המקומית. קצינת המבחן מוסיפה ומציינת, כי אביהם של המתלוננים תיאר בפניה אוירה חיובית ורגועה בין שתי המשפחות ואף מעוניין הוא שהמבקש ואחיו ישוחררו לביתם ולעבודתם לצורך השלמת תהליך ההתפייסות בין הצדדים, שהינם בני דודים ושנים רבות שררה ביניהם מערכת יחסים טובה ומשמעותית עבורם.

            משכך, באה קצינת המבחן בהמלצה, לפיה, "בנסיבות אלה ולאור אישיותו של נאיל כמתואר בתסקירינו הקודם, האווירה המקבלת והמתפייסת ותרומת מכובדי הקהילה בקידום תהליך הגישור, כל אלה מלמדים כי שינוי מקום חלופת המעצר והחזרתו לביתו ולמסגרת עבודתו בכפר מג'אר, אינם מהווים סיכון להישנות מעשים כמיוחסים לו בכתב האישום, ועל כך אנו ממליצים".

6.         ב"כ המבקש ביקש לקבל את ההמלצה הברורה והחד משמעית של שירות המבחן, הנסמכת, בין היתר, על התסקיר הקודם שהוגש אודות המבקש שבו נקבע, כי הוא אינו מסוכן. ב"כ המבקש ביקש לאפשר למבקש לשהות במעצר בית בביתו בכפר מג'אר ולאפשר לו לעבוד במספרה החל משעה 10:00 ועד השעה 21:00-22:00, כפי המלצת שירות המבחן, שכן חזרתו לביתו ולמסגרת עבודתו מגשימה את תכלית הסולחה האמיתית שנערכה בין הצדדים. ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי אביו של המבקש מוכן ויכול לפקח עליו ולערוב לו.

7.         ב"כ המשיבה התנגד בתוקף להמלצת שירות המבחן; לטענתו, במצב הנוכחי שירות המבחן עדיין נעדר כלים כדי לבחון לעומק את הסולחה בין הצדדים. עוד טען ב"כ המשיבה, כי אין התייחסות בתסקיר המעצר המשלים למגעים, לאלמנטים וללחץ שקדמו לסולחה וכי לא היתה פניה ישירה למתלוננים אלא דרך אביהם בלבד. עוד טען ב"כ המשיבה, כי טרם עבר די זמן כדי לבחון את משמעות הסולחה.

8.         אין חולק, כי ביום 28.12.06 נערכה "סולחה" בין שתי המשפחות - משפחת המבקש ומשפחת המתלוננים. העתק של הסכם הסולחה בשפה הערבית צורף לבקשה לעיון חוזר. על הסכם הסולחה חתמו כששה נציגים מטעם כל משפחה בנוסף לחתימות המכובדים שעמלו על הסולחה, לרבות עדים רבים שנכחו בטקס הסולחה. בהסכם הסולחה התחייבו שני הצדדים לזנוח כל גילויי האלימות, לוותר על כל התביעות והתלונות שהוגשו ולהחזיר את מערכת היחסים הטובה, ששררה בין שתי המשפחות, על כנה.

9.         השאלה העומדת להכרעה הינה, אם יש בהסכם הסולחה שהושג הלכה למעשה בין שתי המשפחות, כנסיבה חדשה, כדי להטות את הכף לעבר שינוי תנאי שחרורו של המבקש ממעצר בית מלא בכפר בית ג'אן למעצר בית בכפר מג'אר עם אפשרות יציאתו לעבודתו במספרה.

  10.      אין ספק, כי הסכם סולחה שמושג לאחר התרחשות אירועים אלימים ומצערים הוא דבר טוב וחיובי. הסכם סולחה הוא גורם ממתן ומרגיע. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 8512/02 נעים נסראלדין נ. מדינת ישראל, פדאור 02(5) 97, כי:

            " חתימת הסכם סולחה בין הקבוצות היריבות בהשתתפות נכבדי העדה הוא בוודאי ארוע בעל משמעות חברתית ומסורתית חשובה, כצעד לקראת השכנת שלום בכפר. עם זאת, אין בסיס ממשי להנחה כי לאחר השגת הסכם כזה מתאיינת לחלוטין סכנת חידוש האיבה. הסכם סוחה מעיד על נסיון לפתוח בתהליך של פיוס אולם עתידו של תהליך זה גם לאחר חתימת הסכם, אינו ניתן לצפיה מראש, והשלכתו לטווח ארוך על מערכת היחסים בין הצדדים היריבים לוטה בערפל".

            בנוסף, לא אחת נפסק, כי חרף חשיבותו של הסכם הסולחה, אין ליתן לו משקל מכריע לצורך ההחלטה בעניין המעצר (בש"פ 10347/05 מוסא ג'זאוי נ. מדינת ישראל, פדאור  05

(25) 636; בש"פ 3943/04 אלהאם חדיד נ. מדינת ישראל, פדאור 04(6) 588). משכך, יש להשקיף על הסכם הסולחה כעל שיקול העומד בין מכלול השיקולים העומדים על הפרק, אך אין הוא בבחינת שיקול מכריע.

11.        בענייננו, סבורני, כי יש בעצם השגת הסולחה לצד השיקולים הנוספים העומדים לזכות המבקש כדי להצדיק שינוי בתנאי שחרורו של המבקש באופן שישהה במעצר בית בכפר מג'אר עם אפשרות יציאתו לעבודה.

            ראשית, המבקש שוחרר מלכתחילה לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית ג'אן משנמצא, כי התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת לגבי שני האישומים המיוחסים לו אינה בעוצמה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים ובשל עברו הנקי של המבקש. זאת ועוד, תסקיר המעצר הראשון שהוגש אז בעניינו של המבקש המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, לאחר ששירות המבחן התרשם ממנו באופן חיובי ובשים לב לכך שהוא תפקד באופן נורמטיבי וללא בעיות מיוחדות.

            שנית, המבקש הראה בתקופה מיום שחרורו לחלופת המעצר ועד כה, כי ניתן לסמוך עליו וליתן בו אימון, כי יקיים את תנאי השחרור, שכן לא דווח על הפרות כלשהן לתנאי שחרורו.

            שלישית, שירות המבחן, שהינו גוף מקצועי ואובייקטיבי, בחן בתסקיר המשלים את המצב השורר בין שתי המשפחות בעקבות הסולחה ומצא, כי מתקבלת תמונה של אוירה חיובית, מקבלת ומפייסת והמליץ על שינוי מקום חלופת המעצר של המבקש ע"י החזרתו לביתו בכפר מג'אר ולמסגרת עבודתו באותו כפר בשל העדר חשש לקיומו של סיכון להישנות מעשים כמיוחסים לו בכתב האישום.