החלטה בתיק בש 3389/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.         המשיב מואשם בכתב אישום קצר בחבלה או פציעה כשהעבריין נושא נשק קר, עבירה לפי סעיף 335 (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

2.         כתב האישום מפרט כי ביום 19.8.05 במהלך ויכוח בין המתלונן לבין המשיב, על רקע חשד המתלונן כי המשיב גנב ממנו כסף, דחפו המשיב והמתלונן זה את זה, המשיב שבר בקבוק זכוכית והיכה באמצעות הבקבוק את המתלונן בעורפו וכן תקף אותו באמצעות הבקבוק בידיו ובחזהו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חתכים בצוואר, בכתף ימין ובחזה והוא נזקק לטיפול רפואי כולל תפירת החתך.

3.         עילת המעצר מבוססת על חזקת מסוכנות סטאטוטורית וכן על עברו הפלילי המכביד של המשיב לרבות  הרשעות וריצוי עונשי מאסר בעבירות סמים ואלימות. כן מפנה המבקשת לאישום בעבירת תקיפה המתנהל נגד המשיב בימים אלה.

4.         המשיב טוען לחולשת הראיות לכאורה בחומר החקירה, למחדלי חקירה ועותר להפנייתו לשירות המבחן על מנת לבדוק חלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים. המבקשת מתנגדת ומפנה לתיק החקירה שהוגש לעיון.

דיון

עוצמת הראיות לכאורה

5.         "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" במשמעות סעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים") הינן ראיות בעלות פוטנציאל הרשעה (בש"פ 8087/95, פד"י נ (2) 133,147). במובן זה מעלה חומר החקירה ראיות לכאורה כנדרש ומבוסס הוא על הודעות המתלונן במשטרה לגבי נסיבות הקטטה ומהלכה, בפרט לגבי הדוקר באמצעות הבקבוק (המשיב ) ועל תעודת חדר המיון מבית חולים וולפסון מיום האירוע.

6.         המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ומעבר לכך מודה בקטטה בינו לבין המתלונן כמו גם בכך שהמתלונן נפצע כתוצאה משבר בקבוק במהלך הקטטה. ואולם המשיב טוען כי הקטטה החלה ביוזמת המתלונן, הוא זה שהחזיק בשבר הבקבוק וניסה לתקוף באמצעותו את המשיב ומעשי המשיב התבטאו בהגנה עצמית ובניסיון הדיפת המתלונן, כולל הסטת שבר הבקבוק מהמשיב למתלונן באופן שאחרון פצע בסופו של דבר את עצמו. לדברי המשיב בחקירתו הוא עצמו נפצע בידיו משבר הבקבוק במהלך התגוננותו ואילו המתלונן לא נפצע כלל בידיו, דבר המעיד לשיטתו על המתלונן כמי שאחז בשבר הבקבוק כל העת.

7.         עיון בחומר החקירה מעלה כי נגבו שתי הודעות מהמתלונן והודעה אחת מהמשיב ותו לא. השניים מעמידים גרסה מול גרסה באשר לקטטה ודרכי גרימת פציעתו של המשיב.

8.         פציעותיו של המתלונן ובפרט העדר פציעות בידיו (שהיו מסתברות אם היה מתגונן נוכח תקיפתו על ידי המשיב בשבר בקבוק)  מתיישבות לכאורה עם גרסת המשיב לגבי נסיבות הדקירה באותה מידה, אם לא למעלה מכך מאשר עם גרסת המתלונן. המשיב נפצע בידיו כולל סימני דקירה דבר שאיפשר נטילת טביעת אצבע אחת בלבד (מזכר שוטר סעדה מיום האירוע).

9.         בנסיבות אלה היה מקום להעמיק את החקירה ולעמת בין המשיב למתלונן, לגבות עדויות מעדים נוספים לאירוע (שנכחו על פי עדויות המשיב והמתלונן) ובפרט לעשות מאמץ, מעבר למה שנעשה על מנת לאתר את העד יוסי זוהר, שלדברי המתלונן הפריד בין הנצים ושניהם מכירים אותו, אף מסרו את כתובתו. ממזכר רס"מ אשר דקל מיום 22.8.05 עולה כי מבדיקתו עם השכנים בכתובת שנמסרה ככתובתו של יוסי, שד' ירושלים 211 ביפו  (להלן - " הכתובת") נמסר כי אינו מוכר בכתובת. למרבה הצער התברר מתיק חקירה אחר שהבשיל לכתב אישום (ת.פ. 4873/05)  ונדון לפני אתמול (אף הוא על בסיס חקירה של תחנת יפתח - משטרת ישראל, כמו במקרה שלפני) כי אותו יוסי זוהר מוכר לתחנת יפתח ובעקבות פעולת שוטר סמוי של התחנה, בין השאר בחודש אוגוסט 2005 אף הועמד לדין (וכתובתו - אותה כתובת) בגין עבירות סחר בסמים. לא נכחתי בניסיון לאתר ולגבות עדות מנוכח נוסף בשם דורון אוקטן (הודעת המשיב, עמ' 1 ש' 10). פעולות חקירה נדרשות אלה אף מצאו ביטוי במזכר שהגיש טוען המעצרים לשופט המעצרים בדיון מיום 20.8.05. הדברים לא נעשו ובכך נמצאו מחדלי חקירה.

10.       מחדלי החקירה בולטים נוכח עדותו של המשיב בחקירתו האחרונה לפיה עובר לאירוע היה ב"ראש טוב" לאחר ששתה "הרבה" בירה, משך שעות עם חברו דמיטרי והזהירות המתחייבת מכך באשר להודעתו לגבי נסיבות האירוע. לא למותר להפנות לגיליון הרשעותיו הקודמות של המתלונן ממנו עולה כי המתלונן הורשע בעבירות רכוש, אלימות וסמים ונגזרו עליו רק באוקטובר 2004, שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל ו - 8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים. אם כן המתלונן אינו "טלית שכולה תכלת" בפרט בעבירות אלימות. חקירה מעמיקה נדרשת שבעתיים בנסיבות אלה.

11.       מחדלי החקירה לעיל פוגמים בעוצמת הראיות ופוגעים ביכולתו של המשיב המוחזק כל העת במעצר, לבסס הגנה לכאורית כבר בשלב זה. עברו המכביד של המשיב אינו יכול "לקזז" את משמעות המחדלים באשר אף מי שלחובתו עבר מכביד זכאי לחקירה משטרתית ממצה בעניין חדש בו הוא מואשם ובפרט בנסיבות הענין.

עילת מעצר וחלופה

12.       השימוש בנשק קר מגלה עילת מעצר המבוססת על חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק המעצרים.

13.       רבות נאמר ונפסק על חובת בתי המשפט לשרש את תת - תרבות הסכין בפרט לאור פגיעתה הקטלנית הפוטנציאלית ועל המסוכנות הנודעת לשימוש בסכין. בין השאר נפסק כי:

"נעיצת סכין בגופו של הזולת, יודע אתה תחילתו של מעשה, אינך יודע סופו של מעשה"  (ע"פ 6689/96, פד"י נ (4) 413, 414).

וכן כי " מי שקיימות לגביו ראיות  לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור ויעשה שימוש כזה פעם נוספת (בש"פ 507/04, בש"פ 5407/99 ו - בש"פ 4749/05 ועוד).

הדברים לעיל יפים והולמים גם שימוש בשברי בקבוקים לדקירת הזולת בפרט לאור זמינותם ופגיעתם הרעה שאינה מסוכנת פחות מפגיעת סכין. על כן  "זכו" השימושים בנשקים קרים שונים "לחסות" תחת חזקת המסוכנות בחוק המעצרים ועל הנאשם להפריך חזקה זו.

14.      עד כאן מסוכנות ככלל. ואולם - מחדלי החקירה עליהם הצבענו לעיל פוגמים בעוצמת ה"ראיות לכאורה" נגד המשיב במידה משמעותית ולא ניתן להתעלם מכך באומדן המסוכנות שבבסיס עילת המעצר. פגיעה זו מהווה טעם ראוי לשקילת חלופת מעצר ההולמת את המסוכנות המסוימת שנתגלתה (בש"פ 7298/05).

15.       המשיב עמד על דעתו כי יוגש בעניינו תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרות שילובו בקהילה סגורה לגמילה מסמים ונמצא כי יש מקום בנסיבות העניין לשקול בקשות.

16.      המשיב ייעצר עד החלטה אחרת ויובא על ידי הליווי. המזכירות תשלח החלטה זו לשירות המבחן אשר יגיש תסקיר לדיון הבא. המשך הדיון ביום 2.10.05 בשעה 09.00.

ניתנה היום 21 בספטמבר, 2005 במעמד הצדדים