החלטה בתיק בש 3379/08

1.         המשיב מואשם בכך, שביחד עם אחרים תקף את רמזי מריסאת (להלן: " המתלונן"), בעזרת אלות ואבנים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות חמורות וביניהן שבר דחוס בגולגולת, דימום אפידוראלי מתחת לשבר, פצע במצח שהצריך תפירה, שבר בפיקת רגל שמאל, פצע קרע גדול בברך ימין ועוד. המתלונן אושפז בבית החולים ונזקק לניתוח ראש.

המשיב והאחרים תקפו את המתלונן בכך שהיכוהו בכל חלקי גופו באמצעות מוטות ברזל, צינורות ומקלות, ללא כל התגרות מצד המתלונן.

כשניסה המתלונן להימלט מהמקום, ברכבו, התנגש אחד הנאשמים, עם רכבו, ברכבו של המתלונן, כך שרכב המתלונן הועף לתעלה בצד הדרך.

המשיב והאחרים הגיעו לרכבו של המתלונן, המשיב משך את המתלונן בשערות ראשו והוציא אותו מרכבו, כאשר הוא והאחרים מכים את המתלונן בראשו ובכל חלקי גופו באמצעות חפצים כהים וכן זרקו אבנים על המתלונן ועל רכבו.

בגין האמור לעיל הואשם המשיב בחבלה בכוונה מחמירה - עבירה על סעיף                  329(א)(1) + (2) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בחבלה במזיד ברכב - עבירה על סעיף 413ה לחוק  העונשין + סעיף 29 לחוק העונשין.

2.         הסניגור המלומד חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, מדובר בראיות "טכניות" ולא מעבר לכך. הסניגור מסכים לכך שעדי תביעה 5, 6, ו- 7 מסרו, בהודעותיהם, שהמשיב היכה את המתלונן, אולם, כנגד זאת הוא מפנה הוא למספר עדויות, אשר, לטענתו, אינן מתיישבות עם העובדות המתוארות בכתב האישום.

3.         עיינתי היטב בראיות אשר בתיק החקירה, לרבות ההודעות אליהן הפנה הסניגור וסבורה אני שכלל הראיות מקים סיכוי סביר להרשעה ואף למעלה מכך. אתייחס, להלן, להודעות אליהן הפנה הסניגור.

4.         עד התביעה מס' 4 מספר על האירוע וכולל, בין המכים גם את המשיב. עד זה טוען שהמשיב וכן סאלח (נאשם אחר בגין אותו אירוע), החזיקו אקדחים ששל העד בנוגע לאקדחים נתמכים גם בהודעות עדי תביעה אחרים. אין בכך, איפוא, כדי לכרסם במשקל עדותו, המתיישבת, גם בנוגע להתנהלות האירוע, עם שאר ההודעות.

עד תביעה מס' 9, אשר היה ביחד עם המתלונן אולם הספיק לברוח בטרם הותקף, אמנם אינו מזכיר, במפורש, את שמו של המשיב, אולם הוא מציין, כי "סאלח והחבורה שהיו איתו ועאטף ואיאד הלכו לכיוון של רמזי והחלו להכות אותו במקלות וצינורות כשהוא בתוך הרכב...", כך שגם בעדות זו אין, לכאורה, כדי לשלול השתתפותו של המשיב בהכאת המתלונן.

עד תביעה מס' 10, אמנם מציין שהמשיב היכה ברכב ולא מציין שהוא היכה את המתלונן, אולם הוא איננו מציין, כלל, שהמתלונן הוכה או מי היכה אותו. לאור כך, אינני סבורה שהודעתו מכרסמת בשאר הראיות.

עד תביעה 11 אינו מציין שהמתלונן הוכה, אולם עולה מעדותו שהוא לא היה במקום עובר לתאונה (בחלק הראשון בו הוכה המתלונן), אלא רק שמע את התאונה ולאחר מכן הניע את רכבו והגיע למקום. אמנם, הוא מציין שזה היה שניות לאחר ששמע את התאונה ובענין זה אין הודעתו מתיישבת עם דברי שאר העדים, אולם לאור שאר ההודעות ולאור כך שהוא לא היה במקום בעת ההתרחשות, אין בכך כדי לכרסם, משמעותית, בראיות.

גם עיון בהודעתו של עד תביעה מס' 13 מראה, כי אין בה כדי לשלול את דבריו בעימות, שנערך לאחר מכן, לפיהם המשיב השתתף במכות.

5.         סופו של דבר, כלל ההודעות של עדי התביעה הרבים אשר נכחו באירוע ואשר ראו, לכאורה, את המשיב מבצע את המיוחס לו בכתב האישום, מבססות סיכוי סביר להרשעה ואף מעבר לכך.

6.         כנגד כל אלה עומדת גרסת המשיב, לפיה הוא כלל לא היה במקום. לדבריו, הוא שבר את רגלו יומיים לפני האירוע ולכן גם לא יכול היה לבצע את אשר מייחסים לו, אולם עיון בתעודה הרפואית המצויה בתיק החקירה, מעלה, לכאורה, כי אין מדובר בחבלה כזו, אשר בגינה לא יכול היה המשיב לבצע את המיוחס לו בכתב האישום.

בתיק החקירה תעודה רפואית מיום 5.6.08, מרופא משפחה במרפאה עצמאים של קופ"ח, לפיה התלונן המשיב על: " חבלה בכף רגל שמאל עם כאבים ונפיחות בזמן עבודתו משעות הבוקר עם כאבים חזקים והגבלה בתנועה". האבחנה, הכתובה בתעודה, הינה: " נפיחות עם רגישות במישוש בכף רגל שמאל עם הגבלה בתנועה ללא חסר נוירולוגי".

כאמור, אין בכך כדי לשלול אפשרות שהמשיב אכן ביצע את המיוחס לו, ללא קשר לשאלה מתי חזר המשיב לעבודתו.

עילת מעצר -

7.         הסניגרו המלומד אינו חולק על כך, שככל שקיימות ראיות לכאורה, קיימת עילת מעצר. לפיכך, אציין רק, כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית וכי מסוכנות המשיב, למרות גילו הצעיר (בן 21 שנים בלבד) ולמרות העובדה שהוא נעדר עבר פלילי, עולה, בבירור, מהעבירות החמורות המיוחסות לו, עבירות המעידות על מסוכנות, הן בשל ביצוען באמצעות נשק קר, הן בשל ביצוען בצוותא חדא עם אחרים, הן בשל האכזריות בה בוצעו והן בשל כך שמדובר באירוע שמניעיו, ככל הנראה, אינם נקודתיים.

בנוסף, המשיב נמלט מהמשטרה למרות שידע שהוא מבוקש על ידה בקשר לאירוע (כפי שעולה מהראיות בתיק החקירה), דבר המקים חשש להימלטות מהדין ולשיבוש מהלכי משפט.