החלטה בתיק בש 3378/07

1.         מבוא

המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פלילי 6118/07, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי  (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"). (ב.ש 3378/07).

לאחר דיון בנוכחות הצדדים, החלטתי, ביום 21.8.07, "לתת למשיב הזדמנות להכנס למוסד גמילה כדי להגמל מסמים, כחלופת מעצר". על שום כך הזמנתי תסקיר של שירות המבחן למבוגרים "כדי לבדוק ולהציע לבית המשפט חלופת מעצר שבה יוכל המשיב לעבור הליך של גמילה מסמים מסוכנים".

שירות המבחן אכן הגיש לבית המשפט את תסקירו ובעקבות כך קיימתי דיון נוסף בנוכחות הצדדים.

החלטה זו הינה, על כן, המשך להחלטתי מיום 21.8.07.

2.         תמצית האישום

כזכור, המשיב הובא לדין בבית משפט זה ובכתב האישום ייחסה לו המאשימה עבירות של תקיפת בת זוג, עבירה לפי הסעיפים 379 + 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1979 (להלן - "החוק") (ריבוי עבירות); תקיפת קטין ע"י האחראי על הקטין, עבירה לפי הסעיפים 379 + 382(ב)(2) לחוק (שתי עבירות); סחיטה באיומים, עבירה לפי הסעיפים 428 רישא + 428 סיפא לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק (ריבוי עבירות); והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק (ריבוי עבירות).

בהחלטתי מיום 21.8.07 פרטתי בהרחבה את העובדות שנטענו בכתב האישום, ועל שום כך לא אחזור עליהן גם כאן. אציין רק כי המאשימה עצמה ציינה בכתב האישום כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום נהג המשיב להשתמש בסמים וכי המעשים נשוא כתב האישום בוצעו על ידו לאחר שהשתמש בסמים.

עוד אוסיף, בתכלית הקיצור, כי הנאשם הואשם בתקיפת המתלוננת - גרושתו; בתקיפת ילדיו הקטינים, באיום על המתלוננת בעל פה ובהתנהגות בפגיעה שלא כדין בגופה, בחירותה וברכושה, וכן בהטלת אימה עליה כדי להניעה לתת לו את כספה.

3.         תסקיר שירות המבחן

כאמור לעיל, שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר. בתסקירו ציין השירות כי המשיב מוכר לו מחקירה קודמת שנתבקשה על ידי בית משפט השלום בטבריה לפני כשנה. שירות המבחן ציין בתסקירו כי המשיב התדרדר לסמים קשים בתקופה שבה ריצה עונש מאסר ממושך בגין הריגה. המשיב הביע את רצונו בפני שירות המבחן להשתלב במסגרת גמילה של קהילה טיפולית על מנת לעבור תהליך גמילה מסמים. מתברר כי נעשו מספר נסיונות לשלב את המשיב במסגרת גמילה אך המשיב לא החזיק מעמד וחזר לשימוש בסמים.

            עוד עולה מתסקיר שירות המבחן כי השירות שמר על קשר עם אשת המשיב וזו -

"(...) דיווחה לנו על מצבו המתדרדר של אבי, מה שהתבטא בשוטטות שלו ברחובות, הגעתו הביתה בלילות מה שהקשה עלינו והביא לפגיעה בשגרה של חייה וחיי ילדיה. יצויין כי לאורך כל התקופה שללה האשה כל התנהגות אלימה מצידו של אבי כלפיה.

לאחרונה ולאחר הפגישה עם אבי בבית המעצר שוחחנו שוב עם אשתו אשר האיצה בנו לסייע לו להשתלב שוב בתוכנית גמילה, ציינה כי חוששת למצבו הנפשי בבית המעצר והביעה תקווה כי מעצרו הנוכחי לימדו לקח והוא יתמיד בטיפול".

שירות המבחן הביע את דעתו כי ניתנו למשיב לאורך השנה האחרונה "אין ספור הזדמנויות" על מנת לעבור תהליך גמילה אך הוא לא התמיד בטיפול והתקשה לגייס כוחות על מנת להגמל. להערכת שירות המבחן "נסיונות כושלים אלו ממזערים את סיכוייו להצליח במידה וישוחרר למסגרת גמילה, כאשר להערכתנו בריחתו מהיחידה האשפוזית מפחיתה את הסיכויים שישמור על תנאי המעצר במסגרת הקהילה ועל כן אין אנו ממליצים לשחררו למסגרת זו".

4.         טענות באת כח המאשימה

א.         באת כח המאשימה / המבקשת, עורכת הדין ורד תורג'מן, טענה כי לאור הוראת סעיף 48(א)(7) לחוק המעצרים "יש הכרח באישור קצין מבחן לחלופת גמילה. במקרה הנדון אין אישור כזה של קצין המבחן ולכן אין כל יכולת לשלוח את הנאשם לחלופת גמילה".

            לטענת באת כח המבקשת בהוראת החוק הנ"ל נתן המחוקק "את סמכות ההחלטה בידי שירות המבחן". לדבריה, על פי ההלכה הפסוקה רק בנסיבות חריגות ישחרר בית המשפט לחלופת מעצר בניגוד להמלצת שירות המבחן.

ב.         עורכת דין תורג'מן הוסיפה וטענה כי נסיבות התיק ועברו הפלילי המכביד של המשיב  "אינם מאפשרים ליתן בו אמון. המסוכנות שלו גבוהה מידי ולכן אבקש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים".