החלטה בתיק בש 3377/05

1.          בפני שני עררים (שהדיון בהם אוחד) על שתי החלטות של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כ. רוטפלד-הפט) שניתנו ביום 15/12/05 בתיק ב"ש 5795/05 (ת.פ. 4574/05), לפיהן הורה בית המשפט על מעצרם של שני העוררים, עד לתום ההליכים המשפטיים.

רקע עובדתי

2.          כנגד העוררים הוגש לבית משפט השלום בנצרת, כתב אישום (ת.פ. 4574/05) המייחס להם עבירות של: סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי (שני מקרים). בנוסף, מייחס כתב האישום לעורר מס' 1 עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (שני מקרים), ולעורר מס' 2 עבירות של החזקת סמים מסוכנים לשימוש עצמי ואיום.

3.          בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים.

בית משפט השלום החליט, בשתי החלטות נפרדות, להעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרם של שני העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים.

4.                    כ"א מהעוררים הגיש ערר על ההחלטה שהורתה על מעצרו, והדיון

בשני העררים אוחד. העורר בערר מס' 3382/05, הינו הנאשם מס' 1, אשר בהתאם לכותרת של החלטה זו, צויין כעורר מס' 1, בעוד שהעורר בערר 3377/05 הינו הנאשם מס' 2, וצוין בכותרת החלטה זו כעורר מס' 2.

החלטות בית משפט השלום

5.                     בהחלטה הראשונה, לפי סדר הופעתה בפרוטוקול הדיון, שדנה

בעניינו של העורר מס' 2, דן בית המשפט קמא בהרחבה בטענות העורר מס' 2 בעניין הראיות לכאורה, בחן את הראיות שבידי המשיבה והגיע למסקנה כי ראיות אלה מהוות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של העורר מס' 2 באשמות המיוחסות לו. עוד קבע בית המשפט השלום כי מתקיימת בעניינו של העורר מס' 2 עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996, בהיות חלק מהעבירות המיוחסות לו הן עבירות על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973, מסוג פשע. עוד קבע בית המשפט קמא כי חזקת המסוכנות לא הופרכה, זאת לאור טיבן של העבירות המיוחסות לו, ולאור העובדה כי גם אחרי שנעצר הוא שב וביצע עבירה של איום על שוטרים צבאיים, וגם לאור עברו הפלילי הכולל, בין היתר, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

באשר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט קמא, בהסתמכו על בש"פ 11197/04 דניאל סוקולוב נגד מדינת ישראל, תק' על' 2004 (4) 3040, כי אין להורות על שחרורו של העורר מס' 2 מאחר ולא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מהכלל שנקבע על ידי בית המשפט בעניין זה, ולפיו מעורב בעסקי סמים ישוחרר לחלופת מעצר רק באם מתקיימות נסיבות מיוחדות. 

6.          בהחלטה נוספת מאותו יום, קבע בית המשפט קמא כי משלא חלק העורר מס' 1 על קיומן של ראיות טובות לכאורה, להוכחת האשמות המיוחסות לו, הרי שמתקיימת נגדו עילת מעצר סטטוטורית עקב האשמתו בעבירות של סחר בסמים.

בית המשפט חזר וקבע בעניין העורר מס' 1 כי לא נמצאו נסיבות מיוחדות שיצדיקו שחרורו של עורר זה לחלופת מעצר. בית המשפט לא מצא סיבה להבדיל בין ענינו של העורר מס' 2 לבין עניינו של העורר מס' 1, ועל כן, הורה כאמור, על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

העררים

7.          עורר מס' 1 ריכז את עיקר טענותיו לכך שלא ניתן לו יומו בבית המשפט, וכי בית משפט השלום החליט על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, מבלי שנתן לו הזדמנות לטעון בעניין הפרכת המסוכנות ולחלופין בעניין חלופת המעצר.

ב"כ העורר הדגיש בטיעוניו בפני, כי לעורר מס' 1 אין הרשעות קודמות בעבירות על פקודת הסמים, וכי המדובר למעשה בביצוע עסקה אחת שהחלה ביום 9/10/05 והושלמה למחרת היום, עוד טען ב"כ המערער כי המדובר במקרה חד פעמי שהעורר מס' 1 הסתבך בו על רקע מצב נפשי קשה ממנו סבל בעקבות אשפוזו.

ב"כ העורר סבור כי חלופת מעצר בית מלא בבית הוריו, תחת פיקוח אחותו, תשיג את מטרת המעצר.

8.         ב"כ העורר טען ארוכות בעניין הראיות לכאורה, ובין היתר, התייחס לעדויותיו של הסוכן המשטרתי, ולסתירות שבין עדות זו לתמליל, כגון טענתו של הסוכן כי העורר מס' 2 נתן לו חתיכת סם קטנה כדי שיטעם, דבר שלא מצא כל ביטוי בתמליל. עוד טען ב"כ העורר מס' 2 כי אין כל ערך ראייתי לזיהוי התמונות במסגרתו זיהה הסוכן המשטרתי את העורר מס' 2.

ב"כ העורר מס' 2, אף שבסופו של דבר הסכים כי ע"פ הדין, עדותו של סוכן משטרתי, אינה מחייבת תוספת ראייתית כלשהיא, טען כי חולשת הראיות לכאורה שבידי המאשימה מחייבת תוספת ראייתית, שלטענתו אינה קיימת בעניינו של העורר מס' 2. עוד טען ב"כ העורר 2 כי חזקת המסוכנות שמקימות עבירות הסחר בסמים המיוחסות לעורר 2, הופרכה לאור עברו של העורר 2, שלו הרשעה קודמת אחת ורישום פלילי ללא הרשעה, כאשר העבירה האחרונה בוצעה לפני 3 וחצי שנים, והעובדה שאין נגדו במשטרה תיקים פתוחים כלשהם.