החלטה בתיק בש 3368/07

1.         המדובר בערר על החלטת בית משפט השלום  בנצרת (להלן - בית משפט קמא) שניתנה ע"י כב' השופטת כ' רוטפלד-האפט, בב"ש 5863/07 מיום 6/12/2007 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים.

2.         העורר הועמד לדין בבית משפט קמא בת.פ. 2811/07 בגין ביצוע עבירות הבאות:

א.         תקיפה הגורמת חבלה ממשית (שני מקרים) - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין);

ב.         ניסיון לחבלה חמורה - עבירה לפי סעיפים 333 + 25 לחוק העונשין;

ג.          חבלה במזיד (שני מקרים) - עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין;

ד.         הדחה בחקירה (שני מקרים) - עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין;

ה.         ידיעות כוזבות - עבירה לפי סעיף 243 רישא לחוק העונשין;

ו.          איומים (שלושה מקרים) - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין;

ז.          גניבת בקר - עבירה לפי סעיף 393א לחוק העונשין;

ח.         סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.

3.         כתב האישום נגד העורר כולל 5 אישומים נפרדים. על-פי הנטען באישום הראשון, בבעלותו של מוטי פרץ (להלן - המתלונן), עדר בקר הרועה באזור רכס הרי טורעאן, סמוך לשטח המרעה הנ"ל נמצא עדר הבקר של העורר. בין המתלונן לבין העורר קיים סכסוך. ביום 17/9/07 בשעות הבוקר, הגיע העורר לשטח חקלאי באזור מצפה נטופה, שם פגש במתלונן, שהגיע לשם על מנת לפרק צינור מים השייך לישוב מצפה נטופה. לאחר שהעורר הביע מחאתו בפני המתלונן ושני פועליו, פואד נסאר וחאלד דלאשה, על כך כי המתלונן מפרק צינור מים, איים העורר על המתלונן, כי ישחט אותו וכי יחסל אותו ואת כל העדר שלו. בהמשך פתח את דלת הרכב בו ישב המתלונן והחל לחנוק אותו, ולאחר שפועליו של המתלונן הצליחו להפריד בין השניים, הוסיף העורר ויידה אבנים לעבר המתלונן, באופן שניפץ את שמשת רכבו ואף פגע במתלונן עצמו. עוד בהמשך איים העורר על חאלד דלאשה כי אם יעיד, יהרוג אותו ולאחר מכן החל לנסוע אחרי רכבו של המתלונן - שעזב בינתיים את המקום - תוך שהוא מוסיף ליידות אבנים על רכבו. כשעצר המתלונן את הרכב בצד הדרך שב ואיים עליו העורר כי "יגמור" אותו ואת העדר שלו, ובנוסף יצא מהרכב והתקרב לרכבו של המתלונן כשהוא אוחז בידו מברג. או אז נסע המתלונן מהמקום, כשהעורר מוסיף לנסוע אחריו ולהשליך אבנים על רכבו. זמן קצר לאחר מכן התייצב העורר בתחנת המשטרה, ודיווח כי המתלונן סטר לו וכיוון לעברו אקדח, תוך שהוא יודע כי מדובר בידיעה כוזבת. עוד על-פי הנטען, ביום 18/9/07, הגיע העורר למקום שם שהו המתלונן יחד עם שוטר, ושני פועליו של המתלונן, ובמעמד זה שב ואיים העורר על חאלד דלאשה כי אם יעיד לטובת המתלונן, יהרוג אותו.

על-פי הנטען באישום השני, ביום 28/9/07 גנב העורר משטח המרעה של המתלונן פרה והעבירה למכלאת הבקר המצויה ברשותו. בו ביום סיכם עם אחר מהכפר עראבה כי ימכור לו את הפרה תמורת סך 3,500ש"ח. בשעות הערב וכאשר הגיע למכלאתו בנו של האחר, הורה לו העורר להעמיס את הפרה ולהוביל אותה לעראבה.

על-פי הנטען באישום השלישי, ביום 31/10/07 בשעות הצהריים, ערכה המשטרה חיפוש בביתו של העורר. סמוך למועד זה שהה המתלונן ברכס הרי טורעאן עם פקח מטעם שמורות הטבע. העורר הגיע למקום הנ"ל עם רכב ושאל את המתלונן אם הוא מרוצה ממה שקורה לו (לעורר). לאחר שהמתלונן השיב כי אין לו ממה להיות מרוצה, איים עליו העורר כי על כל דבר שיקרה לו "ילכו לך 20 פרות" וכן השמיע איומים נוספים כנגדו.

על-פי הנטען באישום הרביעי, בתחילת חודש אוקטובר 2007, הגיע העורר להסכמה עם עיסא זביידה (להלן - עיסא) - אשר מגדל ירקות בשטח חקלאי הסמוך למכלאת הבקר של העורר - כי עיסא ידחה את חרישת שטחו החקלאי על מנת שפרותיו של העורר יוכלו לרעות בשטח האמור. כעבור מספר שבועות ובמהלך חריש שביצע עיסא בשטחו (באמצעות רונן דרעי), נתקעה המחרשה בכבל ברזל השייך לעורר ונמשכה על ידי רונן דרעי כדי להוציאה מן השטח. בנסיבות המתוארות לעיל דרש העורר מעיסא כי ישלם לו תמורת הכבל סך של 1,000ש"ח, ולאחר שנענה בסירוב איים על עיסא כי יכניס את פרותיו לשטח גידולי הירקות ויגרום לו לנזק. נוכח חששו הבטיח עיסא לעורר כי ימסור לידיו את הכסף בסיום העונה.

על-פי הנטען באישום החמישי, ביום 28/10/06 סמוך לשעה 9:00, עבר העורר בסמוך לביתו של דודו אחמד פאלח (להלן - אחמד) וירק לעברו. כשנשאל מדוע הוא עושה כן, התקרב העורר לאחמד ותקף אותו במכת אגרוף לעבר פניו, אלא שאחמד הגן על עצמו וספג את האגרוף בידו השמאלית, עד כי נגרמה לו רגישות ביד. בהמשך לכך, בעט העורר ברכבו של אחמד באופן שניפץ את פנס האיתות האחורי-שמאלי.

4.         עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה לבית משפט קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

5.         ביום 6/12/2007 החליט בית משפט קמא להיעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום הליכים. בהחלטתו הדגיש בית משפט קמא, כי מכלול הראיות שהוצגו בפניו מלמד כי כנגד העורר ישנן, בשלב זה, ראיות לכאורה המספיקות לבסס סיכוי סביר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו, ואף שישנן בתיק ראיות, שעוצמתן חלשה יותר מן האחרות, הרי שהרוב המכריע של הראיות פועל, בשלב זה, לחובת העורר. כמו כן, קמה נגד העורר עילת מעצר. עוד קבע, כי בעניינו של העורר לא ניתן להשיג את תכלית המעצר על-ידי שחרורו לחלופת מעצר כלשהי. לפיכך, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

6.         העורר לא השלים עם החלטת מעצר של בית משפט קמא, והגיש ערר זה שלפנינו. בישיבה ביום 12/12/2007 הסכים ב"כ העורר, לעניין ערר זה בלבד, לקיומן של ראיות לכאורה, וצמצם את עררו לעניין עילת המעצר וחלופת המעצר. כמו כן, ביקש ב"כ העורר לשלוח את העורר לקבלת תסקיר מעצר. על-אף התנגדות המשיבה, הוריתי לשירות המבחן להמציא תסקיר מעצר אודות העורר, וזאת תוך הדגשה, כי אין בשליחת העורר לקבלת תסקיר מעצר כדי להוות אינדיקציה כלשהי אודות ההחלטה שתינתן בערר זה. ביום 23/12/2007 נתקבל תסקיר מעצר אודות העורר.

7.         באשר לעילת המעצר, בעניין זה ייאמר, כי אני מסכים עם קביעת בית משפט קמא לפיה ישנה חשיבות רבה לעובדה, כי במקרה דנן אין המדובר באישום אחד, כי אם במקבץ אישומים, אשר קיבוצם יחד מלמד על מסוכנות העורר, נוכח התנהגותו האלימה וחסרת רסן כלפי המתלוננים. לפיכך קמה נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים). כמו כן, מתקיימת נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שעניינה שיבוש מהלכי משפט, כאשר המעשים המיוחסים לעורר בעיקר באישום הראשון והשלישי שבכתב האישום מעידים אף הם, כי העורר אינו מהסס להשפיע על עדים, ועל הליכי חקירה.