החלטה בתיק בש 3351/08

בפני בקשתו של נאשם 1 (להלן: "המבקש")  לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 (להלן: החסד"פ).

כנגד המבקש ואחיו נאשם 2, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן החוק) ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - לפי סעיף 380 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, השניים תקפו שוטרים בעת מילוי תפקידם בכוונה להכשילם וגרמו להם חבלות של ממש.

הנאשמים כפרו במיוחס להם. לגרסתם, הם אלה שהותקפו על ידי השוטרים והגיבו מתוך הגנה עצמית.

לבקשה שני חלקים: למסור לידי ההגנה רשימה של כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום (להלן הרשימה) וכן מידע על רישום פלילי ומשמעתי של עדי התביעה -  שוטרים ומאבטחים, לרבות רישום על תיקי מב"ד.

בדיון ביום 24/9/08 הגיעו הצדדים להסכמה לגבי רשימת החומר והתביעה התחייבה להעביר לסנגור מסמכים שעדיין לא קיבל.

כמו כן, נמסר להגנה כי לעדי התביעה (שוטרים ומאבטחים) אין רישום פלילי. בבסיס המחלוקת נותרה, אפוא, שאלת חשיפת הרישום המשמעתי (להלן הרישום) של עדי התביעה השוטרים.

הסנגור מבקש לאפשר לו לעיין ברישום וכן בתלונות שהוגשו נגד השוטרים, למעט הזיכויים. לטענתו, המידע המבוקש עומד במבחן הרלוונטיות והתועלת הפוטנציאלית של המבקש להוכחת גרסתו וחיוני לבחינת מהימנות עדויות השוטרים. הסנגור מפנה לב"ש 1215/08 מחוזי נצרת מ"י נגד איפרח (טרם פורסם). 

התביעה מתנגדת לחשיפת הרישום מן הטעם שהדבר עלול לעודד אנשים להתלונן נגד שוטרים (עמ' 3 בתיק הב"ש ש' 1- 2), ומפנה לב"ש 91952/02 מחוזי- ת"א, מ"י נ' זבולונוב (טרם פורסם).

דיון

א.      בפתח הדיון יש לומר כי המשיבה לא נימקה את התנגדותה. הטענה כי גילוי רישום משמעתי של שוטרים עלול לעודד הגשת תלונות נגד אנשי משטרה, לא מובנת בהקשר הנדון. זאת ועוד, פסה"ד אליו מפנה המאשימה: ב"ש 91952/02 מחוזי ת"א, מ"י נ' זבולונוב, אינו תומך בגישתה וההיפך הוא הנכון. ביהמ"ש קבע כי "יש רלוונטיות לשאלה האם השוטר הורשע בעבר באלימות לצורך חקירתו הנגדית, אולם אין מקום לאפשר עיון בתלונות שהוגשו כנגד השוטר לצורך החקירה."

ב.  זכות העיון של נאשם בחומר חקירה מעוגנת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} תשמ"ב - 1982. הפסיקה הרחיבה את המונח "חומר חקירה" וקבעה כי הוא משתרע על כל החומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לאישום וליריעה הנפרשת בפני ביהמ"ש. המבחן שנקבע הוא מבחן הרלוונטיות לאישום או לניהול ההגנה, אך ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה רחוקה ושולית, לא יכללו במונח "חומר חקירה", (ראה בג"צ 233/85 עלי הוזייל נ' משטרת ישראל ואח', פד"י לט (4) 124).

אין חולק כי עיון ברישום פלילי של עד תביעה, הרלוונטי לאישום, עשוי לסייע להגנת הנאשם על מנת לתקוף את מהימנות העד והוא נופל בגדר "חומר חקירה", (בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (5) 245).

ג.        יצויין כי הרישום המשמעתי מנוהל ע"י המשטרה בנפרד מהמרשם הפלילי הכללי המנוהל אף הוא על ידה בהתאם לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (להלן חוק המרשם). המרשם כלל בעבר גם את הרישום המשמעתי; סעיף 2(5) לחוק המרשם קבע שהרישום יכלול: "הרשעות ועונשים בבית דין למשמעת שהוקם לפי פקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א - 1971...". סעיף 109 לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) תשס"ו- 2006, ביטל את סעיף 2(5) לחוק המרשם הפלילי, וכיום המרשם אינו כולל מידע על הרשעות בבית הדין המשמעתי של המשטרה. עבירות המשמעת נגד אנשי משטרה נאספות ונרשמות במאגר נפרד. קיומם של שני מאגרים נפרדים, אינו מקנה, להבנתי, זכויות יתר לשוטר על פני אזרח מן השורה ואין בנתון זה בלבד כדי למנוע מהמבקש לקבל את הרישומים המשמעתיים של השוטרים.

ד.  בבש"פ 5881/06 בניזרי נגד מדינת ישראל (טרם פורסם) נדונה השאלה האם נאשם זכאי לעיין בגיליונות הרישום הפלילי של כל עד המעיד בעניינו מטעם התביעה כמשתמע מהלכת יחזקאלי.

בית משפט העליון קבע  כי על בית משפט לבדוק את גיליונות המרשם שמדובר בהם ולהעמידם במבחן של רלוונטיות ותועלת להגנתו של הנאשם. כאשר מדובר בחומר חקירה מובהק או כאשר קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם - יורה בית המשפט על גילויו של החומר. אולם, ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים שלא לפגוע בפרטיותם ולהימנע מחשיפת החומר.

ה.      וכך, עיון בפסיקה הדנה במסירת מידע על אודות הרישום המשמעתי של עדים שוטרים, מעלה כי השיקול המרכזי העומד לנגד עיני ביהמ"ש הנו רלוונטיות הרישום המשמעתי להגנת הנאשם.         

כך  לדוגמא, בב"ש 1215/08 מחוזי נצרת, מדינת ישראל נ' מיכאל בן שמואל איפרח (טרם פורסם) דחה בית המשפט את הערר שהגישה המדינה על החלטת בית משפט השלום אשר הורה לתביעה להעמיד לרשות הסנגוריה את ההרשעות המשמעתיות המתייחסות לעדים שוטרים. בית המשפט קבע כי יש רלבנטיות ממשית לרישומים אלה להגנתו של הנאשם אשר, כמו בענייננו, הואשם בתקיפת השוטרים והתגונן בטענה כי הם אלה שתקפו אותו.