החלטה בתיק בש 3308/08

1.         המאשימה הגישה ערר על החלטת בימ"ש השלום בקריות (כב' השופט ד. מאזן) אשר דחה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2.         ביום 3.8.08 הוגש נגד המשיב [הנאשם] כתב אישום, במסגרתו יוחסו לו 7 אישומים, לפיהם התפרץ לדירות בתחבולות שונות בכוונה לגנוב וגנב מבעליהם דברי ערך וכסף מזומן. עבירות בניגוד לסעיפים 406(ב) ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [החוק]; כמו כן באחד המקרים הואשם הנאשם גם בתקיפה כדי לגנוב, עבירה לפי סעיף 381(א)(2) לחוק.

            בכתב האישום נטען כי מעשה אחד בוצע בחודש ינואר 2008, מעשה נוסף בחודש אפריל 2008, שלושה מעשים בוצעו בחודש יוני 2008 ועוד שניים בחודש יולי 2008. המכנה המשותף  הוא שהנאשם, בשעות היום, הציע באזור הקריות ובחיפה שירותי שיפוצים או פנה, בתואנות כזב אחרות, לאנשים קשישים או נכים [המתלוננים] וכך נכנס לדירתם וניצל את חולשתם כדי לבצע את זממו. בנוסף, משך הנאדם בכח מצווארה של אחת המתלוננות, שהנה נכה 100%, שרשרת וגנב אותה.

3.         בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי ב"כ הנאשם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים, אלא טען כי הראיות גבוליות וכמותן דלה. הסנגור חזר על טענות אלו גם בפניי.

            בימ"ש קמא עיין בחומר הראיות וקבע כי "קיימות ראיות לכאורה למכביר, המבססות ומסבכות את הנאשם באישומים המיוחסים לו".

            אף אנוכי עיינתי בחומר הראיות והנני שותפה לקביעה זו. נגד הנאשם קיימת תשתית ראייתית מוצקה, המסבכת אותו בעבירות המיוחסות לו. בין השאר, טביעות אצבע שנמצאו בדירות המתלוננים, כשאין להימצאותן שום הסבר תמים; הודאת הנאשם באישום החמישי; עדות הנאשם, הקושר עצמו למעשים ובנוסף עדויות המתלוננים וזיהוי הנאשם במסדרי זיהוי.

4.         עוד קבע בימ"ש קמא כי: "מכתב האישום עולה תמונה כואבת, ממנה ניתן ללמוד, שמעשי המשיב כוונו ותוכננו כלפי קשישים שרומו, ואולצו בהמשך לעבור הליכי חקירה. אין צורך להכביר מילים על הטראומה אליה נקלע אדם, כל אדם, לא כל שכן אדם מבוגר שמטבע הדברים פגיע במיוחד, בשעה שלדירתו נכנס אדם בתואנת שווא ונוטל את רכושו...".  לכן קבע בימ"ש קמא כי "המשיב מסוכן ומסוכנות זו מקימה עילת מעצר".

            עד כאן, אף אני שותפה לדברים אלו.

5.         בימ"ש קמא מצא כי קיימת חלופת מעצר, שיהא בה כדי להשיג את תכלית המעצר בדרך שפגיעתה פחותה יותר. לפיכך הורה בימ"ש קמא על שחרורו של הנאשם בתנאי מעצר בית מלא, בבית אחיו, איחסאן תורכי, שיפקח עליו, ערבות עצמית, ערבות בחתימת צד ג' וכן הפקדת סך 20,000 ש"ח.

6.         ב"כ המאשימה טען כי "בימ"ש קמא טעה בקובעו כי ניתן לאיין את מסוכנתו הרבה של הנאשם ע"י החזרתו לאותו מקום ממנו יצא לביצוע העבירות החמורות... ובפיקוח יחידני של אח אשר לא הכחיש כי עובד אף הוא בשיפוצים כעבודת המשיב ולמעשה גם כשהגיע לבית המשפט להצהיר עבור אחיו היה לבוש בגדי עבודה וסיד דבק לגופו חרף דבריו בבית המשפט כי לא עובד כעת". עוד טען ב"כ המאשימה כי לא ניתן ליתן אמון בנאשם ובאחיו. אין מדובר במעידה חד פעמית. על אף שהנאשם כבר נתפס בעבר הוא לא הפסיק לבצע המעשים החמורים המיוחסים לו.

7.         הסנגור טען כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. בימ"ש קמא התרשם מאחיו של הנאשם ומצא כי די בפיקוחו. האח אכן לא יעבוד על מנת לפקח על הנאשם וביכולתו לעשות זאת. עוד טען, כי די בתנאי השיחרור שקבע בימ"ש קמא.

8.         דין הערר להתקבל.

            מדובר בביצוע שיטתי של עבירות שנעשו תוך ניצול חסר לב של קורבנות חלשים לשם בצע כסף ואשר הפיתוי הכלכלי לחזור עליהם הנו רב. כמו כן העובדה שהמעשים נעשו לאור יום מלמדת על דפוס עברייני מובהק והיעדר מורא מפני החוק (ראו: בש"פ 8806/07 לוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.10.07). לכך יש להוסיף, כי על אף שהנאשם נתפס בחודש ינואר 2008 (בעקבות ביצוע העבירה שבאישום החמישי) ואף הודה בגניבה, הביע חרטה והחזיר חלק מסכום הגניבה (בני משפחתו כמובן ידעו על מעצרו), שב הנאשם לבצע מספר ניכר של עבירות מאותו סוג. לצורך כך אף יצא מבית הוריו - לאותו מקום אליו נשלח במסגרת חלופת המעצר ע"י בימ"ש קמא!

            לנאשם אומנם אין עבר פלילי בעבירות דומות, אולם יש לו עבר בעבירות אלימות, בין השאר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וגם מעשה מגונה בכוח. הנאשם כאמור תקף מתלוננת נכה ומשך בכוח שרשרת מצווארה. הצירוף של נאשם שעלול לנהוג באלימות, הפועל בתחבולות כלפי קורבנות חסרי ישע, מהווה סיכון ממשי וחמור. כשמדובר בקשיש/ה או בנכה אפילו דחיפה קלה עלולה להיגמר באסון.

            יפים לענייננו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 380/08 סלאם מוסא בדר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.2.08), שם נדחה ערר על החלטה לעצור נאשם, שהואשם בהתפרצות אחת לדירה בה נמו בני הבית את שנתם: "...נסיבות העבירה משוות לה אופי החורג מעבירת רכוש גרידא, ומוסיף לה מימד של פלישה חמורה לתחום הפרט, שיש בה גם פוטנציאל להתפתחות עימות אלים, על הסיכונים הכרוכים בכך".

9.         לפיכך, על אף גילו הצעיר של הנאשם, הנני קובעת כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנתו וכי שומה על ביהמ"ש לדאוג לשלום הציבור מפניו ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים.

            הנני מורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 08-08-217 בימ"ש השלום בקריות. 

ניתנה היום ט' באב, תשס"ח (10 באוגוסט 2008) במעמד ב"כ העוררת, ב"כ המשיב והמשיב עצמו.