החלטה בתיק בש 3297/06

בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר

1.         המבקשים עותרים לעיין מחדש בהחלטה לעוצרם עד תום משפטם, והם נסמכים על חלוף הזמן מאז נעצרו ועד הלום (כשבעה חדשים), כמו גם על הצפי, שמשפטם אינו עתיד להסתיים בעתיד הנראה לעין, ודאי לא בטרם יחלפו תשעה חדשים מיום המעצר.

2.         ב-ב"ש (מחוזי נצ') 2347/06 פרץ נ' מדינת ישראל (נבו) (2006) עמדתי על העילה לעיון חוזר, זו הנסמכת על חלוף הזמן. על דברים שהשמעתי שם אשוב עתה, ומשם אפנה ליישומם על בקשת המבקשים שלפנינו.

3.         היסוד הנורמטיבי לעיון חוזר בהחלטת מעצר מצוי בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - החוק), וזו לשונו:

'עצור ... רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר ... אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.'

            החוק קובע, איפוא, שלוש חלופות, שבהתקיים אחת מהן - 'רשאי עצור לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר', והן אלה: גילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות, ומעבר זמן ניכר מאז החלטת המעצר. מעבר הזמן הוא החלופה בה עוסקת בקשת המבקשים שלפנינו.

4.         סוגיה זו הנוגעת לחלוף הזמן מאז החלטת המעצר, וסבירות הדרך בה מתנהל המשפט עד הלום על ציר הזמן, מעלה את שאלת יחסי הגומלין שבין הדרך בה יש להפעיל את שיקול הדעת בכל אחד משני הסעיפים 52 ו-62 לחוק. על יחסים אלה אמר בית המשפט העליון (בש"פ 6489/00 מדינת ישראל נ' זגורי,תק-על 2000(3), 1311, 1312, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה):

'בחינת ההסדר שבחוק מעלה כי המדובר בשתי מסגרות דיוניות שמטרתן להעמיד במבחן הביקורת את המשך מעצרו של נאשם, כאשר לכל אחת מהן תחום התייחסות מוגדר משלה: העיון החוזר והערר ייעודם העיקרי לבחון מחדש האם בנקודת זמן מאוחרת להחלטת מעצר נגרע תנאי זה או אחר שקיומו נדרש לצורך המשך המעצר.

וכך - אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מאז מתן ההחלטה ניתן לחזור ולבחון סוגיות הנוגעות לעילת מעצר, ראיות לכאורה, וחלופת מעצר.

בצד הליך העיון החוזר, השיקול בהארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים מתחילת המשפט מניח את הדגש על בחינת ההשלכה שיש להתמשכות המשפט על המשך מעצרו של הנאשם. ההנחה לעניין זה היא כי משפטו של נאשם צריך להסתיים תוך 9 חודשים ממועד הגשת כתב האישום, וכי הארכת מעצר מעבר לפרק זמן זה היא בבחינת חריג לכלל. במסגרת זו נדרש איזון בין ערך ההגנה על זכויות הנאשם מול ההגנה על שלום הציבור וצורכי ניהול המשפט ובמכלול השיקולים להפעלת סמכות ההארכה נלקחים בחשבון, בין היתר, חומרת העבירה הסיכון לציבור משחרור הנאשם, אופן ניהול המשפט וסיבת התמשכותו, הזמן הנותר לסיום המשפט וכיוצא באלה...

וכך, ככלל, בחינת המשך ההצדקה למעצר נבחנת בכל מסגרת דיונית על פי אמות המידה המיוחדות לה... מדובר אכן, בשתי מסגרות דיוניות נפרדות שלכל אחת מסלול-בחינה משלה, אף שהגבולות המפרידים ביניהם אינם תמיד חדים וחתוכים, ועשויים לא אחת להתקיים השקה וחפיפה מסוימת באופי השיקולים הנשקלים בין ההליך האחד לאחר. אולם ככלל, נשמר קו הפרדה ברור בין שני סוגי ההליכים ועמו תיחום ברור של השאלות והשיקולים הרלבנטיים לכל אחד מהם.'

5.         בקשת המבקשים נסמכת על התנהלותו של משפטם, שלטעמם איננו מתקדם בקצב סביר. לשיטתי - בטיעון שכזה, כשהוא נשמע בגדרו של הליך שלפי סעיף 52 לחוק, חוצים המבקשים את קו הפרדה שבין שתי המסגרות הדיוניות, זו הקבועה בסעיף 52 וזו הקבועה בסעיף 62 לחוק. בית המשפט העליון הוא לבדו הוסמך בחוק לבחון את טיב התנהלותם של הליכים אצל המותב היושב בדיון, ולקבוע את נקודת האיזון שבין המשך הפגיעה בחירות הנאשם לבין השמירה על אינטרסים רלוונטיים אחרים, ובתוכם הסכנה הנשקפת לציבור מן הנאשם העצור, אם ישוחרר ממעצרו. פניה לשופט המעצרים, על מנת שיבקר את הדרך בה מנוהל משפטו של הנאשם בידי שופט אחר מבין חבריו היושבים עמו באותו בית משפט, אינה ממין העניין, והיא אינה עולה, מכל מקום, בקנה אחד עם דבר המחוקק, שהועיד את הסמכות לבקר את הדרך בה מתנהל המשפט אצל המותב השומע את המשפט, לשופט של בית המשפט העליון, ולו לבדו.

6.         חרף כל הדברים הללו ראינו, כי המחוקק קבע את חלוף הזמן ('הניכר') כעילה אחת (מבין שלוש) לעיון מחדש בהחלטת המעצר. על משמעותה של חלופה זו אנו עשויים ללמוד מדברים שהבאנו למעלה בעניין מדינת ישראל נ' זגורי לאמור, יעודו העיקרי של העיון החוזר הוא 'לבחון מחדש, האם בנקודת זמן מאוחרת להחלטת מעצר נגרע תנאי זה או אחר, שקיומו נדרש לצורך המשך המעצר'. על כן, אם 'עבר זמן ניכר מאז מתן ההחלטה, ניתן לחזור ולבחון סוגיות הנוגעות לעילת מעצר, ראיות לכאורה, וחלופת מעצר'.

7.         מכאן אנו באים ליישום הדברים לעניין שהונח לפנינו: חלוף שבעת החדשים בהם שוהים המבקשים במעצר אינו עשוי, הוא לעצמו, לשמע עילה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, אלא ככל שהוא משליך על יסוד מן היסודות ששימשו מלכתחילה למעצרם של המבקשים. לא שמענו טענה, כי חלוף הזמן שינה מתשתית הראיה לכאורה. וככל שהדברים צריכים לעילת המעצר, זו נסמכה, בשעתה, על מסוכנותם של המבקשים. מסוכנות זו לא פגה, אף לא התמעטה, בפרק הזמן בו עסקינן, ואולי אף החמירה. משכך - כי אז לא נשתנה יסוד מן היסודות הצריכים למעצר. היסוד השלישי הצריך לעניין נעוץ בחלופה למעצר, אלא שבענייננו אין לו רלוונטיות, לאחר שבהחלטת המעצר נקבע, משום טעמים שהוטעמו שם, כי אין מקום לשחרור המבקשים לחלופת מעצר.

8.         סוף דבר, משום כל הטעמים הללו לא ראיתי לשחרר את המבקשים ממעצרם. בקשתם נדחית, איפוא.

ניתנה היום ג' בטבת, תשס"ז (24 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

003297/06בש 054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: