החלטה בתיק בש 3293/07

1.         המבקש הורשע בבית משפט השלום בנצרת (ת.פ. 1581/06), לאחר שמיעת ראיות בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, ואיומים, והוטל עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנה, וכן מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים.

2.         ביום מתן גזר הדין בתאריך 20/11/07, עתר הסניגור מבית משפט קמא לעכב את ביצוע גזר הדין מהטעם, כי הוא עומד לערער על הכרעת הדין, ולחילופין על חומרת העונש.

            ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, ובית משפט קמא לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, דחה את הבקשה, והמבקש החל לרצות את המאסר בפועל כבר באותו יום.

3.         ביום 29/11/07 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. הערעור התייחס הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בד בבד, הגיש את בקשתו זו לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן פסק דין בערעור.

4.         ב"כ המבקש, הן בבקשתו והן בטיעוניו בפניי, נימק את בקשתו לעניין הערעור על הכרעת הדין בכך, שהערעור מתייחס בעיקר לשאלות משפטיות, וכן לסתירות מהותיות, אשר לטענת המבקש יורדות לשורש העניין בנקודות הבאות: סמכות העיכוב, הקפאת הזכירה, מהימנות עדים וסתירות בין דברי השוטרים. לדידו של ב"כ המבקש, לא הייתה לשוטרים כל סמכות חוקית לעכב את המבקש מבלי להודיע לו שהוא מעוכב, זכותו של המבקש לעזוב את המקום, כל אימת שלא נאמר לו שהוא מעוכב או עצור. טען עוד, כי מאחר והשוטר תורגמן לא זכר דבר מהאירוע, ונקבע לגביו הקפאת זכירה, לכן לא היה כל מקום בנסיבות המקרה לקבל את הדו"ח שערך כראיה, וזאת לפי הכלל של הקפאת זכירה, ויש לתת לעדותו של תורגמן משקל של אפס. בנוסף טען, כי נפלו בעדויות השוטרים סתירות מהותיות, ולשם עשיית צדק מחוייב בית המשפט לערעורים להתערב בהם.

            באשר לגזר הדין, טען כי המדובר בעונש חמור מדי, וקיים סיכוי די טוב שהערעור על חומרת העונש יתקבל. לדידו, בעבירות כגון אלה שהורשע בהם המבקש, נגזרים לכל היותר עונשים של 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות.

            מעבר לאמור לעיל, טען ב"כ המבקש כי המבקש היה משוחרר במהלך ניהול המשפט, והוא התייצב לכל הדיונים.

            מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה. הפנתה להכרעת הדין המפורטת והמנומקת של בית משפט קמא, וציינה כי הלכה ידועה שבית המשפט לערעורים אינו מתערב בממצאי מהימנות עדים, וכי טענות משפטיות שהעלה לעניין חוקיות המעצר והקפאת הזכירה, אינן מעוגנות בחוק או בפסיקה. ב"כ המשיבה הפנתה לעברו הפלילי של המבקש, והדגישה את העובדה כי המבקש כבר החל לרצות את עונש המאסר.

5.         בע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ. מדינת ישראל, תקדין עליון 2000 (2) 1640, קבע בית המשפט העליון, מה הם השיקולים המנחים אותם יהא על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשת עיכוב ביצוע גזר הדין. בין היתר, נקבע כי, כאשר הערעור נסוב על חומרת העונש, מאזן השיקולים העומדים בפני בית המשפט עשוי להיות שונה מאלו העומדים בפניו, כאשר הערעור הינו על הכרעת הדין. הכלל הוא, כי על הנאשם להתחיל לרצות את עונשו מייד לאחר מתן גזר הדין, אלא אם יוכיח כי המדובר הוא בנסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע גזר הדין, נסיבות אלו יכולות להתבטא בכך שהעונש שהוטל על הנאשם חורג בהרבה ממדיניות הענישה המקובלת, או שקיים סיכוי טוב כי ערכאת הערעור תתערב בגזר הדין ותפחית את עונשו של הנאשם, והכל בשים לב לשאלת היחס בין הזמן הצפוי לבירור הערעור לבין תקופת המאסר אשר הושתה על המבקש.

            באשר לסיכויי הערעור לעניין הכרעת הדין, מאחר והנני יושב בהרכב אשר ידון בערעור לגופו של עניין, הנני נמנע מלהתייחס לסיכויי הערעור, עם זאת אציין, כי חלק ניכר מהערעור על הכרעת הדין מתייחס לשאלות משפטיות, אשר טעונות בחינה מדוקדקת בשלב הערעור, ואין זה ההליך המתאים לבחינת שאלות אלה.

            על פי הלכת שוורץ, שיקול דעת זה מטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע גזר הדין עד לשמיעת הערעור.

            לעניין עברו הפלילי של המבקש:

            עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מלמד, כי המשיב שהינו כיום בן 27 שנים, החל משנת 1998 לבצע עבירות פליליות. המבקש ביצע מספר רב של עבירות רכוש, בנוסף לעבירות של שבל"ר, קבלת דבר במרמה, איומים, הדחת קטין לסמים ועבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית, וכן עבירת התעללות של אחראי בקטין, תקיפת קטין, הפרת הוראה חוקית . המבקש אף ריצה בעבר עונש מאסר בפועל בן שלוש שנים, ועונש נוסף בן 7 חודשים. מאסר אחרון זה הוטל על המבקש בעקבות גזר הדין שניתן ביום 31/10/2005. נוכח האמור, אין לומר כי בפנינו אדם נורמטיבי, שזו פעם ראשונה שהוא מועד.

התנהגותו של המשיב במהלך המשפט.

            מעיון בפרוט' הדיון של בית משפט קמא עולה, כי אכן התייצב המבקש כל הזמן לדיונים, אולם לדיון האחרון שנקבע לטיעונים לעונש, ולאחר שהוכרע דינו, לא התייצב המבקש, והתייצבה אימו אשר הביאה תעודת מחלה על פיה אינו מסוגל להגיע לדיון, וציינה כי  המשיב סובל מכאבי ראש חזקים. נראה, כי אי הופעתו של המבקש לישיבה זו הייתה מוצדקת בנסיבות העניין.

            נסיבותיו האישיות:

באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, מעיון במסמכים שהוגשו ע"י ב"כ המבקש, עולה כי ביום 25/3/2007 הובא המבקש להסתכלות פסיכיאטרית למרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" על פי החלטת בית משפט השלום בנצרת, וזאת עקב היותו של המבקש מואשם בשימוש בסמים. מחוות הדעת שנכתבה בעקבות ההסתכלות הנ"ל עולה, כי המבקש, בהיותו בן 16, עבר אשפוז פסיכיאטרי במחלקת הנוער בבית החולים "גהה", וכן עבר בדיקה פסיכיאטרית אמבולטורית ב"שער מנשה" בחודש אפריל 2000, ואובחן כבעל הפרעת אישיות אנטי סוציאלית וכמי שמשתמש בסמים. בבדיקה האחרונה מיום 25/3/2007 עולה, כי המשיב מסוגל לעמוד לדין, ונתגלו אצלו סימני דיכאון קל הסתגלותיים בעקבות מעצרו דאז, ולכן הומלץ על השגחה בהיותו במעצר.

אכן, ער אני לעובדה כי המבקש שלפנינו, עבר אישפוז פסיכיאטרי בהיותו בן 16, כאמור לעיל, אך מדובר בתקופה מלפני כ-11 שנה, ולא הובאה בפני כל ראיה, לפיה  מצבו הנפשי של המבקש השתנה בצורה ניכרת לאחר גזירת עונשו ותחילת ריצוי מאסרו בתיק שלפנינו. נראה היה על בית המשפט לתת משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש שלפנינו.

            אורך תקופת המאסר שהוטלה על המבקש: