החלטה בתיק בש 3286/06

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט שלום בצפת (כב' השופט בן פיילס) מיום 11.12.06 בתיק ב"ש 2863/06, לפיה הורה על המשך מעצרו של העורר עד ליום 17.12.06, עת יתקבל תסקיר מעצר בעניינו.

2.         כנגד העורר הוגש כתב אישום בבימ"ש שלום בצפת, במסגרת ת.פ. 2174/06, בו יוחסו לעורר עבירה של סחר בסמים מסוכנים, בניגוד לסעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"), וכן עבירה של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים בצוותא, בניגוד לסעיפים 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). 

3.         יחד עם הגשת כתב אישום נגד העורר, ביום 30.11.06, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו. הדיון באותו היום נדחה, לבקשת ב"כ העורר, לצורך לימוד חומר החקירה.

ביום 3.12.06, נדחה הדיון בעניינו של העורר בבימ"ש קמא, זאת לצורך קבלת תסקיר מעצר עד ליום 10.12.06.

דא עקא, שרות המבחן הודיע כי נדרש לשבועיים ימים על-מנת להכין התסקיר המבוקש, משכך התבקש בימ"ש קמא לדחות הדיון ליום 17.12.06.

בדיון מיום 10.12.06, ב"כ העורר הסכימה לדחייה המבוקשת ובלבד שעד לקבלת התסקיר בעניינו של העורר, ישוחרר האחרון ויישלח למעצר בית מלא בבית הוריו.

ביום 11.12.06, ניתנה החלטת בימ"ש קמא נשוא ערר זה, לפיה אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, מתקיימת עילת מעצר וחזקת מסוכנות, בשל עבירת הסחר בסם מסוכן, ולאחר התלבטות הוחלט על המשך מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו, זאת בייחוד לאור עברו הפלילי.     

4.         על-פי האמור בכתב האישום שהוגש נגד העורר, הרי שביום 11.11.06, סחר העורר בסם מסוכן ללא היתר כדין וללא אישור המנהל, בכך שמסר לרומן מיכאלוב (להלן: "רומן") סם מסוכן מסוג חשיש במשקל בלתי-ידוע, ובתמורה קיבל מרומן סך של 100 ש"ח.

ביום 13.11.06, בביתו שבקצרין השתמש העורר בסמים מסוכנים מסוג חשיש בצוותא עם רומן, בכמות בלתי-ידועה, וכל זאת ללא היתר כדין וללא אישור המנהל.

בהתאם למסכת העובדתית הנ"ל, הואשם העורר, כאמור, בעבירות של סחר בסמים מסוכנים וכן החזקה ושימוש בסמים מסוכנים בצוותא.

5.         הן בהודעת הערר והן בטיעוניה בפניי לא חלקה ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר, משכך אין צורך לבחון טענה זו.

6.         א.          ב"כ העורר טוענת, כי עובדות המקרה ומועד מעצרו של העורר מלמדים על הפחתת מסוכנותו של העורר. לטענתה, החקירה בתיק דנן החלה ביום 13.11.06, ואילו העורר נעצר רק כשבועיים לאחר מכן, ביום 29.11.06, כאשר חומר הראיות אינו מלמד על כל עילה לעיכוב המעצר. נטען, כי העובדה שהעורר לא נעצר במהלך שבועיים אלה, מלמדת כי אין מדובר באדם מסוכן.

עוד טוענת, עיון בכתב האישום ובחומר הראיות מעלה, כי מדובר בעבירות סמים מהרף התחתון, אין מדובר בבחור המוכר סמים, כי אם באיזה שהוא שימוש בצוותא. 

עוד מבקשת ב"כ העורר להדגיש, מדובר בבחור על סף גיל הקטינות, מלאו לו 18 שנים רק לפני שלושה חודשים, סיים לא מכבר את לימודיו אשר הצטיין בהם ואף נטל חלק בפעולות חברתיות, השתתף מיוזמתו במשך תקופה ארוכה בתכנית של "אל-סם" לגמילה מסמים עד לחודש אוגוסט 2006, כאשר נאלץ להפסיקה בשל הגיעו לגיל בגרות.

אשר לקיומה של חלופת מעצר, טוענת ב"כ העורר כי עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו, יש לשחררו לחלופת מעצר בית מלא בבית הוריו, כאשר המדריך מ"אל-סם" הסכים לקבלו לפיקוח היה וישוחרר העורר ממעצר. נטען, כי העורר מצוי במצב נפשי קשה ביותר, מתחייב לקיים כל תנאי שיוטל עליו וכי יש לעזור לו להתנתק ממעגל הסם, כאשר המעצר כלל אינו מקדם מטרה זו. 

ב.          מנגד, מבקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר. הוא מפנה לגיליון הרשעותיו של העורר הכולל, בין היתר, עבירות של סחר בסמים, אף שההליך הסתיים באי-הרשעה, מאחר ובימ"ש נטה עמו חסד.

מוסיף ב"כ המשיבה וטוען, אין מדובר בעבירת סמים מהרף התחתון ביותר, אלא בסוחר סמים שנותן "בונוס" לצרכנים שלו.

לבסוף טוען ב"כ המשיבה, כי לאור כשלון תהליך הגמילה ועברו הפלילי של העורר, יש להגן על הציבור מפני הפצת הסמים, להתנגד לכל חלופת מעצר, ולכל הפחות, להמתין לקבלת תסקיר המעצר, כפי החלטת בימ"ש קמא. 

7.         דין הערר להידחות, מהטעמים כפי שיפורט להלן:

א.          אין בידי לקבל טענת ב"כ העורר, לפיה אין מדובר באדם מסוכן אך בשל העיכוב שחל במעצרו. עבירת הסחר בסמים מסוכנים אשר מיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, ובהתאם לכך קמה עילת מעצר, לפי האמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996.