החלטה בתיק בש 3286/05

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' סגן הנשיא, השופטת ר' חוזה) מתאריך 3.11.05 בתיק ב"ש 5671/05.

          בהחלטתו האמורה דחה בית המשפט קמא בקשת העורר לעיון חוזר, ומכאן הערר שלפני.

2.       נגד העורר הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום, בו נטען כי העורר תקף את חברתו וכן נטען כי החזיק בסם מסוכן. לצד כתב האישום הגישה המאשימה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

3.       בית המשפט קמא מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, ועוד מצא כי מתקיימת עילת מעצר בעניינו. עם זאת קבע בית המשפט קמא כי יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר בקיבוץ כיסופים שבנגב, שם יהיה נתון בפיקוח דודו, שהוא חבר הקיבוץ, ואביו, שעקר לקיבוץ מחיפה רק לשם ביצוע הפיקוח על העורר.

4.       החלטת בית המשפט קמא, המורה לשחרר את העורר לחלופת מעצר ניתנה בתאריך 20.9.05, ונראה כי מקום החלופה נבחר כדי להרחיק את העורר מאת חברתו, משום שבית המשפט קמא סבר, כי בעורר קיימת מסוכנות שיש להגן על חברתו מפניה. אם לא תאמר שבחירת מקום החלופה בקיבוץ כיסופים, הרחוק מרחק רב מחיפה, נעשתה כדי להגן על חברתו של העורר מפניו, כי אז לא מצאתי מדוע בחר בית המשפט קמא דווקא במקום זה, ולא הורה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו שבחיפה.

5.       מכל מקום בתאריך 14.10.05 התייצבה חברתו של העורר בפתח קיבוץ כיסופים וביקשה להצטרף אליו. אביו של העורר, חש כי מצב זה אינו תקין, ויש בו משום הפרת תנאי השחרור שנקבעו לעורר בעת שנקבעה חלופת המעצר, שכן בית המשפט קמא אסר על העורר ליצור קשר עם חברתו, והרי אביו של העורר מונה לפקח, בין היתר, שתנאי זה יקויים.

          על כן, לטענת ב"כ העורר, התקשר אביו של העורר עם לשכת התביעות של משטרת חיפה וביצע את המוטל עליו, והודיע כי חברתו של העוררת הגיע לקיבוץ, וביקש כי ידריכו אותו מה עליו לעשות. לטענת ב"כ העורר, אביו של העורר דיבר עם קצין בשם שפירו, המשמש כסגן ראש לשכת התביעות.

          נראה הדבר, כי אביו של המבקש לא קיבל הוראות כיצד לפעול, ולדעתי, מרגע שהודיע כי תנאי השחרור הופרו, שלא באשמתו של העורר, יצא ידי חובתו כמי שמונה לפקח על העורר ועל קיום תנאי השחרור, ומרגע קבלת ההודעה, אם סברה המשטרה כי קיימת מסוכנות בעורר המצדיקה נקיטת פעולה לשם הגנת חברתו, היה עליה לפעול להרחקת החברה מהקיבוץ.

6.       ואולם, מתברר מטענות ב"כ העורר, כי המשטרה לא נקטה כל פעולה שהיא, וחברתו של העורר נשארה לצדו בקיבוץ כיספים משך מספר שבועות, ורק לפני מספר ימים עזבה את הקיבוץ.

7.       לאור השתלשלות האירועים  הנזכרת לעיל, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית המשפט קמא, וביקש לאפשר לו לשוב לביתו בחיפה, באופן שיהיה נתון במעצר בית בבית הוריו בחיפה, והוריו יפקחו עליו. כאמור בקשתו זו נדחתה.

8.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי ערר זה בדין יסודו.

          אמנם, ניתן היה לצפות שהעורר ואביו, ואף דודו, ינקטו בצעדים נמרצים יותר להרחקת חברתו של העורר מהקיבוץ, אם נוכחותה לא הייתה רצויה שם. מאידך, ברור שלא היו יכולים להפעיל כוח כלפיה ולהכותה על מנת שתעזוב את המקום. פניית אביו של העורר ללשכת התביעות בחיפה, שירתה אפוא את מטרת הפיקוח שלשם ביצועו, ומצופה היה, שאם יש משהו בחששות המשטרה, כי העורר מסכן את חברתו או כי המפגש בינהם עלול לפגוע בראיות, היה על המשטרה לנקוט בפעולה מיידית שתשיב את חברתו של העורר לביתה. ואולם, מפי ב"כ העורר למדתי לדעת שהמשטרה לא הוטרדה מהמצב שנוצר. חוסר הפעולה מצד המשטרה מלמדת לכאורה, כי מסוכנותו של העורר, שנטענה בבית המשפט קמא ואשר שימשה בסיס להרחקתו לנגב הרחוק, לא היו כצעקתה של המשטרה.

          ביקשתי מב"כ המשיבה לדעת, האם אכן נמסרה הודעה ללשכת התביעות אך היא לא ידעה להשיב לי על כך. מוזר הדבר שלא היה בפי ב"כ המשיבה תשובה, שכן הדברים נרשמו בכתב הערר, ומצופה היה שיבדקו לקראת הדיון. מכל מקום, בהעדר עמדה נדגית מצד ב"כ המשיבה, הנני מקבל את דברי ב"כ העורר.

9.       המצב הוא אפוא, שהעורר הורחק לחלופת מעצר במקום רחוק כדי להגן על חברתו מפניו, וחברתו הגיעה אליו ושהתה במחיצתו מספר שבועות, והמשטרה קיבלה על כך הודעה אך לא נקטה בפעולה כלשהי. בנסיבות שכאלה, פג טעמה של חלופת המעצר, ואף ההגבלות שהוטלו על העורר, כמו גם על אביו ודודו שמונו לפקח עליו, עברו מן העולם.

          לפיכך, שוכנעתי, שאין עוד טעם להחזיק את העורר בחלופת מעצר, ומטעם זה הנני מחליט להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

          חלופת המעצר תבוטל, ותחת חלופת המעצר העורר ישוחרר בערובה, בנתאים שייקבעו להלן בסיפא להחלטתי זאת.

10.     אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני מבטל את חלופת המעצר שנקבעה בבית משפט השלום בחיפה בתאריך  20.9.05 (ב"ש 5317/05). תוקף ביטול החלופה מעת מתן החלטתי זאת.

(ב)      במקום חלופת המעצר, שכאמור בוטלה, העורר ישוחרר בערובה, ובתנאים הבאים: