החלטה בתיק בש 3272/07

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום, אשר מייחס למשיב מס' 1 עבירות בנשק - עבירה לפי סעיף 144 (א) (רישא) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות בנשק - עבירה לפי סעיף 144 (א) (סיפא) לחוק העונשין, ועבירות בנשק - עבירה לפי סעיף 144 (ב) לחוק העונשין.

            למשיב מס' 2 מייחס לו, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329 (א) (1) + (2) לחוק העונשין.

2.         על פי הנטען בכתב האישום, שני המשיבים מתגוררים בבית אחד ביפיע, כאשר המשיב 2 מתגורר עם הוריו בקומה התחתונה, והמשיב 1 מתגורר בקומה העליונה עם אשתו וילדיו. כשלושה חודשים עובר ליום 22/11/07, המועד המדוייק אינו ידוע למבקשת, הביא המשיב 1 לביתו אקדח מסוג ברטה 7.65 מ"מ, שנגנב מאדם שהחזיקו ברשיון. בתאריך 22/11/07 ביפיע, נערך על ידי המשטרה חיפוש בביתם של המשיבים. במהלך החיפוש, נתפסו בקומה העליונה, בה מתגורר המשיב 1, אקדח מסוג ברטה 7.65 מ"ח, 2 מחסניות כשבכל אחת מהן 7 כדורי 7.65 מ"מ, שקית המכילה 8 כדורי 7.65 מ"מ, ושקית נוספת המכילה 10 כדורי 9 מ"מ, אשר הוחזקו כולם על ידי המשיב 1 שלא כדין. במהלך החיפוש, הגיע המשיב 2 לביתו, משהבחין בניידת המשטרה, עצר את מכוניתו בחריקת בלמים, והחל מקלל ומשתולל. בשלב זה, על מנת למנוע התלהמות במקום, ניגשו מספר שוטרים ובניהם איציק קוסקס (להלן: "איציק") למשיב 2, וביקשו להרגיעו ולהכניסו לביתו. משיב 2 לא חדל מהתנהגותו האלימה והפראית, ועל אף נסיונות השוטרים להרגיעו, תקף את השוטר איציק תחילה באגרופו בפניו, ולאחר מכן נטל לידיו גלגל אופניים ממתכת שהיה מונח על הרצפה, וחבט באמצעותו בעוצמה בפניו של איציק. גם כשפעלו השוטרים על מנת לאזקו, לא חדל המשיב 2 מהתנהגותו האלימה. כתוצאה ממעשיו אלו של המשיב 2 נגרם לאיציק חתך עמוק בעומק בינוני באורך 2 ס"מ מעל גבה שמאל, ודם רב ניגר מפניו, הוא פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ונזקק לתפירת החתך.

3.         עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה זו לעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

4.         בבקשתה טענה ב"כ המבקשת, את הטענות הבאות:

א.         ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות המפורטות בכתב האישום והן בתמצית: הודאות המשיבים, דוחות שוטרים, חוו"ד לגבי הנשק, תעודה רפואית ועוד.

ב.         העבירות המיוחסות למשיבים חמורות על פי אופיין ונסיבותהן, ומקימות את חזקת המסוכנות שעל המשיבים הנטל לסתור.

ג.          לגבי המשיב 1, קיימת כאמור חזקת מסוכנות מכוח החוק בהתאם לסעיף 21 (א) (1) (ג) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), וזאת בשל היותה של העבירה בה מואשם המשיב 1 "עבירת בטחון" כהגדרתה בסעיף 35 (ב) לחוק הנ"ל.

ד.         לגבי המשיב 2, קיימת חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק הנ"ל, בשל האלימות החמורה שנקט המשיב 2 תוך ביצוע העבירה. מסוכנותו של המשיב 2 נלמדת, בין היתר, מהתנהגותו האלימה ופורעת החוק, שהופנתה כלפי שוטרים במסגרת תפקידם, עד לכדי הרמת גלגל אופניים לעבר ראשו של שוטר, שנזקק לקבלת טיפול רפואי.

ה.         לחובתו של המשיב 2 הרשעה קודמת בגין עבירה של ידיעות כוזבות, גזר הדין ניתן בינואר 2007.

5.         בפתח הדיון בבקשה, הסכים ב"כ המשיב 1 לקיומן של ראיות לכאורה, וזאת לצורך הדיון בבקשה. אין חולק גם כי כנגד המשיב 1 קיימת עילת מעצר סטאטוטורית, ועל המשיב 1 להפריך את חזקת המסוכנות. נוכח האמור, התמקדו ב"כ הצדדים בטיעוניהם בעניינו של המשיב 1 אך ורק לעניין חלופת המעצר.

בהקשר זה, טענה ב"כ המבקשת, כי עוברי עבירות אלה מסכנים את הציבור, ורק במקרים חריגים ניתן להשיג את המעצר בדרך של חלופת מעצר. לדידה, המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה.

מנגד, טען ב"כ המשיב 1, כי המדובר באדם אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי, מחוסר עבר פלילי מכל מין וסוג. הפנה לנסיבות אחזקת האקדח, אשר לטענתו לא נסתרו. הוסיף, כי כאשר הגיעה המשטרה לביתו, הוא הודה מייד, ואף הפנה את המשטרה למקום מחבואו של האקדח, ולא ניסה להתחמק. ב"כ המשיב 1 סבור, כי מכלול הנסיבות מטות את הכף לטובת שחרורו של המשיב 1 בחלופת מעצר.

באשר למשיב 2 ולעניין הראיות לכאורה, הפנתה ב"כ המבקשת להודעות המשיבים 1, 2, בהם לטענתה מודים בעבירות המיוחסות למשיב 2. בנוסף הפנתה לדוחות השוטרים, אשר מפרטים את מעשיו האלימים של המשיב 2 כלפי השוטרים. כמו כן הפנתה לתיעוד הרפואי המלמד על החתך שנגרם לשוטר איציק.

לעניין מסוכנותו של המשיב 2, הדגישה את התנהגותו האלימה. לדידה, המדובר בעבירה חמורה ביותר של נקיטת אלימות חסרת רסן כלפי שוטרים ואנשי חוק, ואין כל חלופה שתוכל לאיין מסוכנותו של המשיב 2.

בפתח דבריו, העלה ב"כ המשיב 2 טענה מקדמית של הגנה מן הצדק, מאחר ולטענתו הוגש כתב אישום נגד המשיב 2, מבלי שהמבקשת קיבלה אישור של מח"ש. לדידו, כתב האישום הוגש על סמך גרסה אחת של המתלוננים, כאשר אותם מתלוננים הם השוטרים, הם החוקרים והם אשר מספקים את הראיות למבקשת, בעוד שקיים חומר ראיות נוסף, וטענות נוספות של המשיב 2 כנגד האלימות של השוטרים כלפיו, טענות אלה טרם נחקרו על ידי מח"ש. נוכח האמור, טען כי משלא נתקבלה עמדת מח"ש לפני הגשת כתב האישום, הדבר מלמד על קיום פגם בכתב האישום.

באשר לראיות לכאורה, טען ב"כ המשיב 2 לקיומם של בקיעים בסיסיים בחומר הראיות, אשר לטענתו פוגעים בבסיס הלכאורי של הראיות.

המשיב 2 טען שהוא הותקף ואיימו עליו שלא להתלונן, ופירט בהרחבה את גרסת המשיב 2. בהמשך הפנה לגרסאות השוטרים ולהתנהגותם הברוטאלית לטענתו כלפי המשיב 2, ואופן החיפוש שערכו ברכבו של המשיב 2. ב"כ המשיב 2 סיכם את טענותיו בכך, שאין ראיות לכאורה הקושרות את המשיב 2 לעבירה המיוחסת, ולחילופין אם קיימות ראיות כאלה, הרי הן לא מצויות בעוצמה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים.

לעניין העילה, טען ב"כ המשיב 2 כי המדובר באירוע נקודתי, וכי אין המדובר באדם אשר הסתובב ברחובות עם סכין, אלא על אירוע נקודתי של אדם אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי, לכן הוא סבור, כי בנסיבות העניין ניתן לשחררו בחלופת מעצר.