החלטה בתיק בש 3271/07

1.         לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - "חוק המעצרים").

            בקשה זו הובאה בפני כשופט תורן במהלך הפגרה. מלכתחילה נדונה הבקשה בפני כב' השופט פינקלשטיין אשר קיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום, ובאשר לעצם קיומה של עילת מעצר. בית המשפט הורה, בסופו של דבר, להזמין תסקיר של שירות המבחן למבוגרים.

            עתה מונחת לפני הבקשה עם החלטתו הנ"ל של כבוד השופט פינקלשטיין ועם תסקירי שירות המבחן למבוגרים.

2.         הנאשמים הועמדו לדין בבית משפט זה בגין עבירות של קשר לפשע, עבירה לפי הסעיפים 499 + 329 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק") וחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי הסעיפים 329 (א) (1) + 29 לחוק.

            הנאשמים, כך נטען בכתב האישום, הבחינו ביום 20.7.07 במתלונן, כשהוא עומד בסמוך לבנק מרכנתיל דיסקונט בכפר יאסיף, וקשרו קשר לתקוף אותו ולגרום לו לחבלות חמורות בכוונה להטיל בו נכות או מום "וזאת כדי ללמדו לקח על רקע חשדם כי נהג שלא כראוי עם אחת מבנות משפחתם מוקדם יותר באותו יום".

            בכתב האישום נטען כי הנאשמים התקרבו אל המתלונן, הטיחו בו את חשדותיהם ובהמשך לכך "חבלו בו, בצוותא חדא, בראשו ובפלג גופו העליון כשהם גורמים לו לחבלות חמורות וזאת מתוך כוונה להטיל בו נכות או מום ולגרום לו חבלה חמורה".

            כתוצאה מכך, כך נטען, נגרמו למתלונן חבלות קשות, היינו המטומה אפידורלית חריפה במוח משמאל, דליפת נוזל דמי מאוזן שמאל, שבר בגולגולת, שברים בצלע 5 מימין ובצלעות 3, 4, 5, 10 משמאל, קרע בריאה השמאלית ושבר בשכם שמאל. המתלונן הובהל לבית החולים בנהריה שם עבר ניתוח לניקוז דימום תוך מוחי ובהמשך הועבר לבית חולים רמב"ם בחיפה שם עבר ניתוח נוסף של ניקוז המטומה אפידורלית וכן ניקוז בבית החזה משמאל.

            בכתב האישום נטען כי במועד הגשת כתב האישום, ביום 1.8.07 ( 11 ימים לאחר ארוע התקיפה! ) עדיין היה המתלונן מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ ברמב"ם כשהוא מורדם ומונשם ללא הכרה.

            במהלך הדיון שהתקיים בפני כבוד השופט פינקלשטיין ביום 8.8.07 הצהירה באת כח המאשימה כי המתלונן "שוחרר מבית חולים רמב"ם לפני שבוע ונמצא בשיקום בבית חולים אלישע. הוא על כסא גלגלים, לא מסוגל לעמוד וללכת ואיננו זוכר כלום. נגרמו לו שבר בגולגולת, דימום תוך מוחי, שברים ב-4 צלעות, קרע בריאה ושבר בשכם שמאל. (...)".

3.         כב' השופט פינקלשטיין כתב בהחלטתו מיום 8.8.07, בין היתר, כדלקמן:

" במחשבה ראשונה נטיתי להחליט מיד על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. זאת לאור הנסיבות הכוללות המצביעות על המסוכנות, כפי שטענה התובעת המלומדת. גם עתה אינני משוכנע שאין לנהוג כך. ואולם, נוכח הצורך לשקול ככלל חלופות מעצר, ולאור העובדה שזו הסתבכותם הראשונה של השניים עם החוק, נראה לי שיש מקום לקבלת תסקיר מעצר בעניינם של השניים. (..)".

4.         מתסקירי שירות המבחן למבוגרים בעניינם של שני הנאשמים, עולה כדלקמן:

            א.         לענין הנאשם מס' 1:

קצין המבחן מר חוסיין חמוד ציין כי נאשם זה נשוי ואב ל-4 ילדים. קצין המבחן התרשם כי מדובר בנאשם החי חיים נורמטיביים, שעובד ומתפקד ומנהל אורח חיים דתי.

הנאשם הציע כחלופה למעצרו את בית הוריו בכפר יאסיף כאשר אימו ואחותו יפקחו עליו. קצין המבחן ציין כי התרשם שהיחסים בין הנאשם לבין אימו הם יחסים קרובים וחמים. ביחס לאימו של הנאשם כתב קצין המבחן כי התרשם שהאם הינה בעלת יכולת וכוחות "שיאפשרו לה להפעיל סמכות ולהציב גבולות עבור בנה ולהפחית מאפשרות פריצת גבולות שוב".

קצין המבחן ציין כי על פי התרשמותו החלופה המוצעת היא חלופה מתאימה          "כמי שיכולה להציב גבולות ברורים עבור אשרף".

בשולי התסקיר ציין קצין המבחן כי למן הארוע במעצרו של הנאשם החלו בני המשפחה במאמצים לעריכת סולחה עם הקורבן ובני משפחתו וכי מתקיימים מגעים אינטנסיביים המתנהלים באמצעות אנשי דת ואנשי ציבור במטרה להרגיע את הרוחות ולערוך סולחה שתחייב את שני הצדדים.

ב.         ביחס לנאשם מס' 2: