החלטה בתיק בש 3268/08

בפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

א. כתב האישום

למשיב מיוחסים ע"י המבקשת מעשים ועבירות כדלקמן:

1.       המשיב הנו בעלה של המתלוננת ומתגורר עמה בביתם בכפר נחף.

2.       ב- 23/7/08, בשעות הערב, בזמן שהמשיב והמתלוננת נסעו ברכב, נתגלע ביניהם סכסוך, במהלכו ירד המשיב מהרכב והמתלוננת ברחה מהמקום עם הרכב.

3.       בסמוך לשעה 23:00 באותו ערב, חזר המשיב לביתו והחל לתקוף את המתלוננת בכך שהכה אותה בראשה ובידה. בהמשך למעשיו, אחז המשיב באת חפירה עם מקל שבור והחל לתקוף את המתלוננת בכך שהכה אותה באמצעות את החפירה בידה וברגלה.

4.       כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חתך בברך ימין ושבר ביד ימין. היא טופלה בביה"ח וידה גובסה.

5.       ב- 24/7/08, סמוך לשעה 15:30, בעת שהמשיב, המתלוננת ושתי בנותיהם נסעו ברכב באדמות הכפר סאג'ור, הורה המשיב למתלוננת לעצור את הרכב. משעצרה המתלוננת את הרכב, החל המשיב לתקוף אותה בכך שהכה אותה באמצעות מקל בידה השמאלית ובראשה.

נוכח המתואר לעיל, הואשם המשיב בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (בת זוג), לפי סעיף 333 + 335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ו תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג), לפי סעיף 379 + 382(ב)(1) לחוק העונשין.

ב. הנטען בבקשה שבפניי

בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ביניהן, הודעותיה של המתלוננת (מיום 24/7/08 ומיום 28/7/08), לפיהן המשיב הכה אותה פעמים, ובאחת הפעמים אף גרם לה לשבר ביד ימין; הודעת הבת מ.ח מיום 24/7/08 שנכחה בשני האירועים המתוארים בכתב האישום; הודעת בנו של המשיב מיום 28/7/08; הודעת מ.ע - בתם של המתלוננת והמשיב מיום 28/7/08; מסמכים רפואיים; מזכר של עובד הרווחה.

כן נטען כי המשיב מסוכן לציבור וקיימת חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי וכן קיים חשש ממשי כי אם ישוחרר המשיב הוא יהווה סכנה לביטחון הציבור בכלל ולביטחון המתלוננת בפרט. הסיכון מוחשי ביותר עקב העובדה שהבת מרווה נעדרת מאז יום האירוע וכן נוכח חזרתה של המתלוננת מתלונותה גם במשטרה וגם בביהמ"ש.

עוד נטען כי למשיב עבר פלילי וכי הורשע בעבירה של איומים והעלבת עובד ציבור בשנת 2006.

כן נטען כי המשיב מתגורר יחד עם המתלוננת וקיים חשש ממשי כי יטריד או יפגע במתלוננת וישבש הליכי משפט.

נוכח האמור לעיל נטען כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חילופית.

יצויין, כי בדיון שנערך ב- 4/8/08 בפני השופטת ת. שרון-נתנאל, נענתה השופטת לבקשת ב"כ המשיב והורתה על הכנת תסקיר מעצר.

ג. תסקיר המעצר

המשיב כבן 57, נשוי בשנית ואב ל- 13 ילדים (תשעה מהם מהמתלוננת). מצבו הכלכלי אינו טוב והוא עובד לסירוגין.

בפגישה עם קצין המבחן, הצביע המשיב על מצוקה לנוכח תנאי מעצרו. הוא הכחיש התנהגות אלימה כלפי המתלוננת והשליך את מצבו כיום על בתו ועל גורמים חיצוניים אשר השפיעו על המתלוננת וגרמו לה לטענתו, להתלונן במשטרה.

בשיחה עם קצין המבחן, תארה המתלוננת את המשיב כאדם טוב המתייחס אליה בכבוד. לדבריה, ביקשה לבטל התלונה והיא מעוניינת בשחרורו של המשיב ממעצר וחזרתו הביתה. שירות המבחן התרשם כי המתלוננת תלויה במשיב ומתקשה להסתדר בגפה.

שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהציע המשיב  בבית בתו המתגוררת עם בעלה וילדיה בבית- ג'אן. מפגישה עם הבת נמצא כי היא בת 31, עקרת בית ולה 4 ילדים קטינים. היא הביעה רצון לקלוט את המשיב בביתה ולפקח עליו ותארה אותו כאב תומך. ההתרשמות היתה כי הבת נוטה לגונן על אביה, אישיותה חלשה ונראה כי תתקשה להוות דמות סמכותית ומציבת גבולות עבור המשיב.

שירות המבחן התרשם כי המשיב הנו אדם מבוגר בעל דפוסי חשיבה נוקשים. נראה, כי במצבים מורכבים בחייו הוא מגיב בפזיזות ובאיבוד שליטה ועל כן נראה כי הסבירות להישנות מעשים דומים בעתיד הנה גבוהה.