החלטה בתיק בש 3258/07

1.         המדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בצפת (להלן - בית משפט קמא), (כב' השופט בן פיילס), שניתנה ביום 25/11/2007 בתיק מ"ת 07-10-3814, לפיה שוחרר המשיב לחלופת מעצר בבית אחיו בעיר אילת.

2.         בתיק העיקרי (ת"פ 07-10-3809) הוגש כנגד המשיב ונאשם אחר בשם חיים פחימה (להלן - השותף) כתב אישום, שכולל שני אישומים. בכתב האישום הנ"ל יוחסו למשיב יחד עם שותפו העבירות הבאות:

א.          החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בצוותא ( 2 מקרים) - עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973, (להלן - פקודת הסמים) + סעיף 29 לחוק העונשין, התל"ז-1977, (להלן - חוק העונשין);

ב.          סחר בסם מסוכן ( 2 מקרים) - עבירה לפי סעיפים 13 + 19א' לפקודת הסמים + סעיף 29 לחוק העונשין.

3.         האישום הראשון מייחס למשיב ושותפו מכירת סם מסוג הרואין לסוכן משטרתי במשקל 4.0018 גרם נטו תמורת 700 ש"ח, והאישום השני מייחס למשיב ושותפו מכירת הרואין לסוכן הנ"ל במשקל 0.4587 גרם נטו תמורת 300 ש"ח.

4.         בית משפט קמא בהחלטתו מיום 20/11/2007 שיחרר את שותפו של המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית תחת פיקוחן של שתי ערבות בקרית שמונה. ואילו ביחס למשיב, הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 25/11/2007, לשחרר את המשיב למעצר בית, לבית אחיו שמעון הרוש (להלן: "שמעון") באילת, כאשר שמעון יהיה הערב והמפקח על המשיב.

5.         העוררת לא הגישה ערר באשר לשחרורו לחלופת מעצר של השותף, אולם לא השלימה עם החלטת בית משפט קמא, באשר לשחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אחיו באילת, ובחרה להגיש את הערר שבפני.

6.         למען שלמות התמונה ראוי להדגיש, כי בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי בבית משפט קמא, הוגשה כאשר המשיב שוהה בחלופת מעצר בבית אחיו שמעון באילת, בגין עבירות אלימות שביצע בחודש יולי 2007 כלפי שכנתו בקרית שמונה. יוצא אפוא, כי העבירות נשוא כתב האישום שבפני בוצעו ע"י המשיב עובר לתקופה, בה נמצא המשיב בחלופת מעצר באילת בגין עבירות אלימות, כאמור לעיל.

7.         אלה בתמצית נימוקי הערר:

ב"כ העוררת טען, כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו בחודשים יוני-יולי בעקבות הפעלתו של סוכן סמוי ע"י המשטרה. ב"כ העוררת ציין, כי אין זו הסתבכותו הראשונה של המשיב בעבירות סמים, אלא לחובתו הרשעות רבות בעבירות מסוג זה. לטענת ב"כ העוררת, טעה בית משפט קמא, בהחליטו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בניגוד לאמור בתסקיר מעצר, שאין בו המלצה לשחרור. כמו כן, סבור ב"כ העוררת, כי טעה בית משפט קמא עת לא נתן משקל מכריע לעברו הפלילי של המשיב ולחומרת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכן התעלם בית משפט קמא מעברו הפלילי של שמעון, הערב שאמור לפקח על המשיב באילת.

באשר לשותפו של המשיב, ציין ב"כ העוררת, כי לגבי השותף התקבל תסקיר שירות המבחן המאשר, כי הוא החל בהליך גמילה עובר למעצר, ועל כן המליץ קצין המבחן על חלופת מעצר בקרית שמונה.

לסיכום ביקש ב"כ העוררת לקבל את הערר, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

8.         ב"כ המשיב התנגד לבקשה וביקש להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה. לטענתו החלופה שהוצעה לבית משפט קמא הוצגה למעשה בפני בית משפט השלום בנצרת, במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה כנגד המשיב בתיק בגין עבירות אלימות כלפי שכנתו, כאמור לעיל, ושם שיחרר בית משפט השלום את המשיב לחלופת מעצר בביתו של שמעון באילת. לטענת ב"כ המשיב, המשיב שוחרר בתיק של אלימות, ובמשך חודשיים וחצי עמד בכל תנאי השחרור עד אשר החליטה העוררת לעצור את המשיב ולהגיש נגדו כתב האישום שבפני. עוד טען ב"כ המשיב, כי בתיק הנדון נעצרו שני נאשמים, כאשר שותפו של המשיב שוחרר לחלופת מעצר בסביבת ביצוע העבירה, והעוררת נמנעה מלהגיש ערר בעניינו. לכן, לטענת ב"כ המשיב, התנהגותה של העוררת ביחס למשיב, יש בה הפלייה קשה.

9.         דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הערר להידחות, ואלה נימוקי:

א.          ב"כ העוררת הודיע, כי אין מחלוקת לעניין קיומן של הראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב, הוא הפנה את עררו כנגד קביעת בית משפט קמא ביחס לשחרור המשיב לחלופת מעצר. לעניין הראיות לכאורה, אדגיש כי קביעתו של בית משפט קמא הייתה, כי חלקו של המשיב בעסקאות הסמים קטן יותר לעומת חלקו של שותפו, כאשר הסיכומים לגבי העסקאות נעשו בין השותף של המשיב לבין הסוכן.

ב.          סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מורה לבית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. כידוע, סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה הנשקפת מעבירות כגון דא לשלום הציבור ולבריאותו.

הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות שנקבעה בחוק במעצרים ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בעבירות של סחר בסמים (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(2) 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח', תק-על 97(3), 31; בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 968).

ג.           בעניינינו, בית משפט קמא היה ער לעובדה, כי לחובת המשיב ושותפו עבר פלילי עשיר, בעיקר בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית (לגבי השותף גם עבירת סחר בסם מסוכן משנת 1992), עבירות רכוש ואלימות רבות. יחד עם זאת, ראה בית משפט קמא לנכון להורות על שחרור המשיב ושותפו לחלופת מעצר, וזאת לאחר שעיין בתסקירי שירות המבחן שניתנו בעניינם.