החלטה בתיק בש 3251/08

1.         על פי כתב אישום שהוגש כנגד הנאשם נטען, כי בתאריך 7.4.08 שוחח סוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן) עם הנאשם בטלפון וקבע להיפגש עימו סמוך לשוק תלפיות בחיפה על מנת לקנות ממנו סמים מסוג קוקאין בסכום של 600 ש"ח. סמוך ל- 14.00 הגיע הסוכן למקום המפגש, שם המתין לו הנאשם וסחר עם הסוכן בסם מסוכן מסוג קוקאין בכך שמסר לידי הסוכן שקית המכילה שלוש אריזות ניילון שבתוכם סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.286 גרם נטו, ובתמורה קיבל הנאשם מהסוכן סך של 600 ש"ח. במעשיו אלה, עבר הנאשם עבירה של סחר בסמים.

כמו כן נטען, שבתאריך שאינו ידוע לתביעה, מספר ימים לפני 14.4.08, פגש הסוכן את הנאשם והם שוחחו על האפשרות שהנאשם ימכור לסוכן אקדח. ביום 14.4.08 יצר הסוכן עם הנאשם קשר טלפוני והם קבעו להיפגש ברח' החשמל החיפה על מנת שהנאשם ימכור לסוכן אקדח. באותו יום, בשעה 15.00 הגיע הסוכן למקום המפגש שם המתין לו הנאשם ובמעמד זה סחר הנאשם בנשק בכך שמכר לסוכן אקדח ברטה 0.22 מ"מ ולצידו 4 כדורי אקדח, תמורת סך 7,500 ש"ח במזומן שמסר הסוכן לנאשם תמורת האקדח. האקדח, הוא כלי המסוגל לירות ובכוחו להמית אדם. במעשיו אלה, עבר הנאשם עבירה של סחר בנשק מבלי שתהא לו רשות לכך. 

2.         המבקשת ביקשה בבקשה זו לעצור את הנאשם עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, בטענה שיש לה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמת הנאשם, ומאחר שקיים יסוד סביר לחשש שבמידה והמשיב ישוחרר, יסכן את בטחון הציבור, בשל אופי העבירות המיוחסות לו, המקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21 לחוק.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי אין ראיות לכאורה כנגד הנאשם להוכחת האישומים. 

3.         על פי הדין, , כפי שנקבע מהלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996), יש לבחון את מלוא הראיות שבתיק החקירה, הן אלה התומכות בגירסת התביעה והן אלה הנוגדות אותה, ועל יסוד בחינה כוללת זו, על השופט להשתכנע כי חומר החקירה הכולל מקים סיכוי סביר להוכחת האשמה.  על-כן, אם עולה מתוך מכלול חומר החקירה כי קיים כבר עתה כירסום של ממש בגירסת התביעה, באופן שאין סיכוי סביר להרשעת הנאשם בסוף המשפט, לא מתקיימת הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי. בהקשר, זה מדברת הפסיקה גם על "עוצמת הראיות" אשר עשויה להוביל את השופט למסקנה בדבר פוטנציאל הרשעה או העדרו.

4.         לענין עבירת הסחר בסמים, מסתמכת התביעה על עדות הסוכן המתאר את השיחה המקדמית והפגישה, קלטת שיחה בין הנאשם לסוכן שבה סיכמו מחיר ומקום מפגש, צילום וידיאו המתעד את המפגש, תמונות סטילס, דו"ח תצפית של השוטר צ'רלי בן שמעון שראה את חילופי הדברים בין הנאשם לבין הסוכן, דו"ח תפיסה של הסם מהסוכן מייד לאחר המפגש ודו"ח שיגור הסוכן למפגש עם הכסף הנדרש, זיהוי תמונות שבו זיהה הסוכן את הנאשם, חוות דעת מומחה על כמות וסוג הסם.

ב"כ הנאשם טוען שמדובר בטעות בזיהוי והוא אינו האדם שדיבר עם הסוכן, פגש אותו ומכר לו סמים.

יש ראיות מספקות לכך שהטלפון הסלולרי שאליו צילצל הסוכן ובו דיבר עם אדם בשם "שאדי" הוא טלפון של אחיו של הנאשם. לא נערכה בדיקת זיהוי קול, לראות האם מדובר אכן בנאשם או באדם אחר שהציג עצמו כשאדי. מי שפגש את הסוכן חבש על ראשו קפוצ'ון, וב"כ הנאשם טוען שזו טעות לזהות אותו כמי שחבש קפוצ'ון, ואין להאמין לסוכן שהוא בעל עבר פלילי עשיר, אשר לא זיהה את הנאשם בתמונות. לטענתו, התמונה אינה תמונת הנאשם. בחנתי את התמונה והסתכלתי היטב בנאשם עצמו. אמנם, בתמונה הוא מעווה את פניו, אבל נראה לי שהתמונה היא תמונה של הנאשם שהופיע בפני כשהוא מעווה את פניו, או של אדם הדומה לנאשם מאד. עיינתי  בלוח התצלומים שבו תמונות סטילס של המפגש הזה, ואמנם, מי שמוסר את הסם חובש קפוצ'ון, אבל בשתי תמונות נגלים פניו. התמונות מעט מטושטשות, אבל הפנים נראים דומים מאד לפני הנאשם. צפיתי גם בקלטת המתעדת את המפגש, וגם שם פניו של הנפגש עם הסוכן נגלים במלואם לעיתים, וניתן לזהות את הנאשם, או אדם הדומה לו מאד.

הנאשם נחקר ביום 29.7.08 וכשראה את הסרט של המפגש מיום 7.4.08 ענה: "ראיתי את הסרט, אני רוצה את העורך דין אני רוצה לשאול אותו. אני חשבתי שאני זהיר אבל אני טיפש". לא ניתן להבין זאת אלא כהתייחסות לכך שהנאשם חשב שהוא מסתיר את פניו, ולכן לא יזוהה, אבל הוא אכן מזוהה למרות שכיסה את ראשו. אחרת, על איזו זהירות מדבר הנאשם? בחקירתו לא הכחיש את קולו בקלטת, אלא ענה "אני צריך לשמוע מעורך הדין".  בחקירה נוספת ביום 30.7.08 כאשר נשאל אם השיחה בטלפון שעשה באותו יום של חקירתו היתה שיחה לאחיו, ענה "לא זוכר, לא לא, אני צריך את העורך דין שלי, תרשום".  תשובה מעין זו, בדבר שיחה שנערכה באותו יום, מחשידה את הנאשם.  

ב"כ הנאשם טען שהנאשם נחקר בעברית, למרות שאינו מבין קרוא וכתוב בעברית, בהיותו תושב יהודה ושומרון לשעבר. אני דוחה טענה זו. הנאשם הגיע לישראל בהיותו בן 11 ולמד בבית הספר בחיפה. הוא העיד על עצמו שהוא יודע קרוא וכתוב בעברית. על כן, איני מוצא פגם בכך שהוא נחקר בעברית.

לא התעלמתי מהעובדה שהעד האנושי העיקרי כנגד הנאשם הוא סוכן משטרתי, בעל קופת שרצים גדולה. ואולם, הראיות כנגד הנאשם כוללות גם ראיות שאינן תלויות בסוכן, כגון הקלטת שיחה בטלפון סלולרי, וצילום וידיאו של המפגש. 

אין פגם בכך שלא נעשתה בדיקת קול במסגרת החקירה, שכן הנאשם לא הכחיש את קולו בחקירתו. הנאשם זוהה על ידי צילום הפגישה בוידיאו, והודאתו שסבר שהוא זהיר אבל היה טיפש. הראיות שהצביעה עליהן התביעה, כולל עדות הסוכן, וצילומי הוידיאו, בצירוף דברי הנאשם, אלה ראיות בעוצמה מספקת להוכחת אשמתו לצורך מעצר עד תום ההליכים, ועל כן אני קובע שלענין אישום זה, הובאו ראיות לכאורה מספקות.    

5.         לענין עבירת הסחר בנשק, מסתמכת התביעה על עדות הסוכן, שיחת טלפון בין הסוכן לנאשם בה דיברו על קניית "ברזל", דו"ח עיקוב שלפיו כיוון הנאשם את הסוכן בתנועות ידיים לפנים הגן הציבורי ברח' החשמל, שם נטל הסוכן דבר והכניס לכיס מכנסיו ולאחר מכן חזר ופגש את הנאשם, הקלטת המפגש  שבו נמסרו לנאשם 7,500 ש"ח, והנאשם שאל אם לקח "אותו", תפיסת האקדח מייד לאחר הפגישה, אישור שהאקדח הוא כלי נזק, תמונות המתעדות את המיפגש, דו"ח הובלה והצבעה של הסוכן למקום המפגש והמקום ממנו נטל את האקדח.

הנאשם מודה שהיה מפגש בינו לבין הסוכן, אלא שלטענתו, הסוכן מסר לו 3,000 ש"ח שהיה חייב לנאשם שמכ לו קטנוע קודם לכן. לא היתה עיסקת מכירת אקדח כלל. ב"כ הנאשם טען שהנאשם הכחיש את קולו בהקלטות.

לא מצאתי בחומר הראיות שהוגש לעיוני דו"ח עיקוב במהלך הפגישה. יש להניח שקיים דו"ח כזה, שכן ב"כ הנאשם לא התנגד לטענה שדו"ח כזה קיים, אבל הוא לא נמסר לעיוני. באופן תמוה, לא נערך צילום של המפגש. 

בעדותו מיום 29.7.08 שעה 5.21, נחקר הנאשם:

ש. אתה מכרת נשק לשאדי?

ת. אם כך זה לא יקח הרבה זמן, אני אשב שנה שנתיים, אני אצא בריא יותר מהכלא.

ש. אתה מכרת נק לשאדי?