החלטה בתיק בש 3249/07

1.         נגד המשיב הוגש לבית משפט זה כתב אישום בתיק פ 1158/07, אשר מייחס לו ביצוע עבירות הבאות:

א.          עבירות בנשק - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין);

ב.          ניסיון לעבירות בנשק - עבירה לפי סעיף 144(ב2) + 25 לחוק העונשין;

ג.           עבירות בנשק - עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

2.         בכתב האישום נטען, כי בכל המועדים הרלוונטיים לכתב אישום זה שימש המכונה "חוסאם" כסוכן משטרתי שתפקידו להפליל עבריינים (להלן - חוסאם). בתאריך 6/6/2007, בהנחיית המשטרה, התקשר חוסאם בטלפון למשיב, וביקש לקנות ממנו מספר רימוני רסס. במהלך שיחה זו ובשיחות שלאחר מכן, סיכמו השניים, כי ביום 7/6/2007 יגיע חוסאם לכפר מגאר ושם ימכור לו המשיב רימון רסס אחד בתמורה לתשלום בסך 500 ש"ח (להלן - העסקה), כן סיכמו השניים, כי מספר ימים לאחר ביצוע העסקה הנ"ל, ימכור המשיב לחוסאם עוד מספר רימוני רסס.

בתאריך 7/6/2007 סמוך לשעה 16:00, במסגרת העסקה, נפגשו חוסאם והמשיב בכפר מגאר. במקום ובזמן הנ"ל, מסר המשיב לחוסאם רימון רסס מס' 26, ובתמורה שילם חוסאם למשיב סך של 500 ש"ח. במהלך הפגישה אף הציע המשיב למכור לחוסאם עוד כ-6 רימוני רסס מס' 26, והשניים סיכמו דרכי התקשרות לצורך ביצוע העסקאות הבאות.

3.         עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת ביום 25/11/2007 בקשה זו להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשתה זו, טענה המבקשת טענות אלה:

א.          בידי המבקשת ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות המפורטות בכתב האישום, והן בתמצית: הודעת הסוכן המשטרתי, הקלטות טלפוניות, גרסת המשיב הקושר עצמו לעסקה, חוות דעת מומחה לעניין הנשק, דו"חות שוטרים ועוד.

ב.          העבירות המיוחסות למשיב חמורות על-פי אופיין ונסיבותיהן, ומקימות את חזקת המסוכנות ועל המשיב הנטל לסתור.

ג.           מסוכנות המשיב נלמדת, בין השאר, מכך שבעבור בצע כסף בלבד מכר הוא לסוכן המשטרתי רימון רסס צה"לי, אשר בכוחו להמית ולפגוע במספר רב של אנשים תמימים, והכל תוך שהוא מזלזל בחיי אדם.

ד.          העובדה שהמשיב סיכם עם הסוכן המשטרתי על מכירת עוד כ-6 רימוני רסס מצביעה על כך, כי מדובר במי שבחר לו את מכירת אמצעי הלחימה והפצתם כעיסוק של ממש, ומכאן החובה של בית המשפט למנוע ממנו מלהמשיך במעשיו.

ה.          התנהגות שלוחת רסן זו של המשיב מצביעה על כך, כי הוא מהווה חוליה מרכזית בשרשרת הפצת אמצעי הלחימה לגורמים שונים, ומכאן שכדי לקטוע את אותה שרשרת, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

4.         בפתח הדיון בבקשה, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה הנוגעות לרימון שנמכר על פי הנטען בכתב האישום, אולם טען להעדר קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לנסיון למכור 6 רימונים רסס לסוכן המשטרתי, ואם ישנן ראיות כאלה, הן לא מצויות בעוצמה אשר מצדיקה את מעצרו של המשיב עד תום ההלכים. בנוסף, ב"כ המשיב הסכים לקיומה של עילה סטאטוטורית למעצר המשיב עד תום ההליכים.

באשר לחלופת מעצר, ביקש ב"כ המשיב לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, מאחר  ונסיבות המקרה מלמדות על העדר קיומן של ראיות לכאורה בקשר לעבירת הנסיון לסחר בנשק, העדר עבר פלילי וכן חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד למעצרו של המשיב, יש בכל אלה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, ומטה את הכף לכיון שחרורו של המשיב.

5.         נוכח האמור לעיל, אתמקד בדיון להלן בבחינת הראיות לכאורה, בנוגע לעבירת הנסיון לסחור בנשק וכן בחלופת המעצר:

א.          אציין תחילה, כי עיקר הראיות הנוגעות לעבירת הנסיון לסחור בנשק, מושתתות על המסמכים מ"ט 193/07 ו- יד'.

באשר למסמך מ"ט 193/07, מסמך זה הינו תמליל שיחה שהתבצעה בין הסוכן המשטרתי לבין המשיב עובר למכירת רימון רסס ביום 7/6/2007, ואילו מסמך יד' הינו תמליל משיחה שהוקלטה בעת העסקה בין המשיב לבין הסוכן המשטרתי ביום 7/6/2007. לאחר עיון במסמכים אלה, וככל שניתן ללמוד משיחות אלה עולה לכאורה, כי הסוכן שאל את המשיב מה לגבי שאר הרימונים, והמשיב ענה לו, כי הוא אינו יודע כמה יוכל להשיג עוד - ארבעה, חמישה, שישה רימונים, והוא יתקשר אליו בהמשך, אז הסוכן ענה למשיב, כי ברגע ששאר הרימונים יהיו אצל המשיב, על המשיב להתקשר אליו והוא יגיע וייקח אותם. השאלה אם שיחות אלה בין המשיב לבין הסוכן המשטרתי מקימות יסוד לעבירת ניסיון לסחר בנשק, או שמה מדובר בהכנה בלבד?

בית המשפט העליון נדרש לדון בסוגיה זו, והוא קבע:

" על-כן, אם שלב ההכנה מתאפיין בכך שהנאשם רוכש אמצעים, אוסף מידע, מתכנן ועושה פעולה המכוונת ליצור תנאים לביצוע העבירה, הרי שלב הניסיון הוא מעבר לכך, ויש בו פעולה או פעולות שהן חלק מסדרת פעולות שלולא הופרעו היו מקיימות את היסוד ההתנהגותי של העבירה. ההכנה בלבד אינה מספקת. נדרשת "תנועה" לעבר הביצוע, היוצאת משלב ההכנה. תנאי הוא, כמובן, כי סדרת פעולות זו לא השלימה את היסוד העובדתי, שהרי אם התרחשה ההשלמה, שוב אין לנו עניין בניסיון אלא בביצוע העבירה "המושלמת" עצמה"(ראו ע"פ 5150/93, 5447 פאיז סריס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(2) 183, בעמ' 187).