החלטה בתיק בש 3236/05

1 .         בפני בקשה, ב"ש 3236/05, לעיון חוזר בהחלטתי מיום 12.7.05, לפיה הוריתי על שחרורו של סטניסלב חרסונסקי, להלן: " המבקש", בתנאים מגבילים. 

2 .         ביום 8.8.05, הודה המבקש, יליד 6.6.1988 , בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן: גניבה, לפי ס' 383(א) + 29, עבירה של סחיטה בכח, לפי ס' 427(א) רישא + 29 ועבירה של סחיטה באיומים, לפי ס' 428 רישא + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 להלן: "חוק העונשין".

3 .         בבקשה בפני עותרת הסנגורית להקלת התנאים המגבילים בהם שוחרר מרשה, כך שיתאפשר למבקש לצאת את ביתו ללימודיו בבית הספר שלושה ימים בשבוע ולשהות בו בין השעות 8:00 - 13:15, תחת פיקוחה של יועצת בית הספר, שעה שיגיע לבית הספר ויחזור ממנו, בליווי אימו.

בנימוקי הבקשה צויינו הודאת המבקש בעבירות שיוחסו לו, היותו קטין והעובדה כי הינו ללא עבר פלילי עד להסתבכותו הנוכחית עם החוק. כן הועלתה הטענה כי המבקש שהה 5 חודשים במעצר בית מלא מבלי שהפר את תנאי השחרור בערובה ובכך הוכיח כי הוא ראוי לאמונו של בית המשפט.

4 .          הלכה למעשה בבקשה גופה, כמו גם במהלך הדיון, לא הוברר לי הטעם שבדין עליו נסמכת הסניגורית בבקשתה לעיון חוזר בהחלטה, לאור השלב אליו הגיע הדיון בתיק הפלילי - דהיינו שלב הטיעון לעונש.

הטעם היחיד העולה מהבקשה הוא, לכאורה, הצורך לאפשר לשירות המבחן לערוך "בצורה טובה הרבה יותר" את תסקיר המבחן לקראת הטיעון לעונש.

כך, בטיעון בפני הבהירה הסניגורית כי "בקשתי היא הקלה ממעצר הבית המלא שהמבקש יוכל לצאת ללמודים בבית הספר בפיקוח יועצת בית הספר ובליווי אימו." בעניין הכנת תסקיר המבחן, כך הבהירה בטיעונה בפני, תפנה לבית המשפט בו עתיד להיגזר דינו של המבקש, לאחר ההחלטה בבקשה זו ואם יוחלט בה על הקלת התנאים המגבילים בהם משוחרר המבקש, שאז תבקש דחיית שימוע הטיעונים והבאת הראיות לעניין העונש למועד אחר, לצורך עריכת תסקיר מבחן ממצה בעניין המבקש, תסקיר מבחן שבית המשפט כבר החליט כי יש לערוך בעניינו.   

5 .         אכן, עיון בע' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 8.8.05, אשר צורף לבקשה, מגלה כי  כב' השופט פינקלשטיין הורה על שירות המבחן לנוער לערוך תסקיר מבחן בעניינו של המבקש ולהגישו לבית המשפט "כמה ימים לפני המועד" שנקבע לטיעון לעונש, הוא יום 3.11.05. במהלך הטיעון בפני הסבירה הסניגורית כי "בקשתי היתה צריכה להיות מוגשת כבר בחודש ספטמבר" אך "היו כל מיני מהלכים הקשורים לייצוגו של הנאשם שבגינה הבקשה לא הוגשה". מהסבריה התחוור כי לאחר הרשעתו של המבקש שוחרר סניגורו מייצוגו והיא מונתה לייצגו יום לפני הגשת הבקשה שבפני.

כן ציינה כי כבר בסוף חודש אוקטובר הגישה קצינת המבחן בקשה לבית משפט זה להקל בתנאי שיחרורו של המבקש לצורך עריכת תסקיר המבחן בעניינו, היא ב"ש 3035/05, אותה דחה בית המשפט בהחלטתו מיום 10.11.05 לאחר שקבע כי, בנסיבות המקרה, לקצינת המבחן אין מעמד לעניין הגשת בקשות בענייני מעצר.

כב' השופט פינקלשטיין קבע את הדיון לטיעון לעונש ליום 20.12.05.

6 .      ב"כ המשיבה, המתנגד לבקשה, טען כי כב' השופט פינקלשטיין התבקש ליתן ארכה לשירות המבחן להכנת התסקיר והוא דחה אותה. בדחייה זו, כשלעצמה, ראה ב"כ המשיבה טעם מספיק לדחיית הבקשה שבפני.

לא למותר לציין כי הפנייה לכב' השופט פינקלשטיין לא צויינה בבקשה ואף לא בטיעון שבפני, לרבות ובמיוחד נימוקיו של כב' השופט פינקלשטיין לדחיית הבקשה.

מצב דברים זה רחוק מלהניח את הדעת. לדעתי היה מקום לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד שלא פרשה, כמתחייב על פי סעיף 56(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996, להלן: "חוק המעצרים", את מלוא התמונה העובדתית על יסודה מוגשת הבקשה. הדעת אינה סובלת מסירת מידע חלקי לבית המשפט והעניין שקול לשיבוש מהלכם התקין של הליכי שפיטה. 

הרעיון לפיו שופט הדן במעצרו של נאשם או להקלה בתנאי שחרורו, יחתור תחת החלטותיו של השופט בפניו מתבררת אשמתו של הנאשם אינה נראית לי. בוודאי שהיא אינה מקובלת עלי מקום שמתבקשת החלטה מנוגדת-לכאורה, על יסוד מידע חלקי בלבד.

7 .      גם לגופה לא מגלה הבקשה כל טעם שבדין להקלת תנאי השחרור בהם שוחרר המבקש. לא ברור אם היא נסמכת על הנסיבה החדשה לפיה הודה המבקש בביצוע העבירות שיוחסו לו, אם טעמה הוא באמון ש"הוכיח" המבקש כי ניתן לתת בו או שמא טעמה בניסיון להתייצב בפני כב' השופט פינקלשטיין בבקשה מחודשת לדחיית שמיעת הטיעון לעונש, שיסודה בהחלטה בבקשה זו בדבר הקלת תנאי מעצרו של המבקש, בנימוק כי כעת ניתן ועל כן ראוי לדחות שוב את שימוע הטיעון לעונש עד להכנת תסקיר מבחן, חרף החלטתו של כב' השופט פינקלשטיין עצמו שלא להיעתר לה. שוכנעתי כי לא התקיימה אף עילה מאלו הקבועות בסעיף 52 לחוק המעצרים, שיש בה כדי להצדיק את הגשת הבקשה.    

8.       מעל הכל, נסיבות הבקשה שבפני מלמדות כי הדיונים בענייני מעצרם של נאשמים שהורשעו בדינם ונדרש לעניינם תסקיר מבחן לצורך טיעון לעונש, מצויים בקו התפר הפרוץ בין סמכותו של השופט הדן במעצרו של הנאשם, להלן: " שופט המעצרים" לבין סמכותו של השופט בפניו התבררה אשמתו של הנאשם, להלן: " השופט העיקרי". 

ואלו שלוש החלקות משני צדי הקו:

הראשונה, סמכותו של השופט העיקרי על-פי חוק העונשין, אשר סעיפים 37 ו- 38 בו קובעים: 

37. חקירה

(א) הורשע אדם, רשאי בית המשפט, לפני שיגזור את דינו, לדרוש תסקיר בכתב של קצין מבחן על כל אלה: