החלטה בתיק בש 3234/08

 (ביחס למשיב 2)

1.       לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת פנינה ארגמן) לפיה שוחררו שני המשיבים למעצר בית בתנאים מגבילים כמפורט בהחלטת בית משפט קמא.

          בפתח הדיון בערר הודיעו ב"כ העוררת וב"כ המשיב 1 על דבר הסכמתם לכך שהחלטת בית משפט השלום תישאר על כנה ביחס למשיב מס' 1 וכי יתווסף לה תנאי של איזוק אלקטרוני. וכך אמנם נעשה.

          ההחלטה שלהלן מתייחסת, על כן, למשיב מס' 2 בלבד.

2.       המשיבים הועמדו לדין בפני בית משפט השלום בחדרה (ת"פ 3410-07-08 ) והואשמו בעבירה של דרישת נכס באיומים, בצוותא חדא, עבירה לפי סעיפים 404+29(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק").

          המשיב 2 לבדו הואשם גם בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.

          בכתב האישום שהוגש כנגד השניים נטען כדלקמן:

          בתאריך 6/7/08, סמוך לשעה 02:20, הגיעו המשיבים לתחנת דלק "סונול" באום אל פחם (להלן - "תחנת הדלק") ושם פגשו את אחסאן שורבגי (להלן - "המתלונן") אשר עבד כמתדלק וכמוכר בחנות של תחנת הדלק ואשר היה בגפו בתחנת הדלק אותה שעה.

          המשיבים פנו אל המתלונן, בצוותא חדא ודרשו ממנו את הכסף שהיה בקופת חנות תחנת הדלק (להלן - "הקופה") בכוונה לגנבו. הם עשו כן תוך איומים כי יכו ויהרגו אותו אם לא יעשה כדברם באומרם כי יש ברשותם סכין וכי ידקרו אותו באמצעות הסכין באם לא יענה לדרישתם. כמו כן הזהירו המשיבים את המתלונן לבל ילחץ על לחצן המצוקה.

          בעקבות כך ניגש המשיב מס' 2 אל מאחורי הקופה ונטל מן הקופה כסף בסך של 1,017 ש"ח.

          בכתב האישום נטען כי שעות ספורות עובר לאירוע האמור, קשרו המשיבים בינם לבין עצמם קשר לביצוע פשע בכך שנדברו ביניהם על כך שיגשו לתחנת הדלק ויבצעו בה את המעשה הנ"ל.

          בהמשך לאמור לעיל, סמוך לשעה 04:30, נמצאו המשיבים יחדיו באום אל פחם כאשר המשיב מס' 2 החזיק על גופו בסכין מתקבעת, מחוץ לביתו, ולא הוכיח כי החזיק בה למטרה כשירה ואף טען בפני השוטרים כי הוא מחזיק בה לצורך הגנה עצמית.

3.       העוררת הגישה לבית המשפט קמא בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

          בדיון שהתקיים ביום 13/7/08 בפני בית המשפט קמא לא היתה מחלוקת על כך שיש בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום. המשיבים, באמצעות סניגוריהם, טענו כי ניתן לשחררם מן המעצר בתנאים מגבילים כאשר התנאי המהותי הוא מעצר בית מלא.

          בית המשפט קמא שמע את טענות הצדדים, והחליט להזמין תסקירים של שירות המבחן ולצורך כך דחה את המשך הדיון למועד אחר.

          לאחר שהתקבלו תסקירי המעצר בעניינם של שני המשיבים, החליט בית המשפט לשחרר את המשיבים למעצר בית מלא ובתנאים כמפורט בהחלטה מיום 30/7/08.

          בשלב הנוכחי, לאחר שכבר ניתנה החלטה מוסכמת בעניין המשיב מס' 1, רלוונטי עניינו של המשיב מס' 2.

          בית המשפט ציין בעניינו של המשיב 2 כי אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה וכך גם אין מחלוקת לגבי קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים. עם זאת, ציין בית המשפט כי מחובתו לבדוק אם ניתן לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר אשר תשיג את מטרת המעצר, "דהיינו לאיין את מסוכנותו".

          בית המשפט ציין כי אין לו מחלוקת עם ב"כ העוררת על כך שמדובר במעשה שנעשה בנסיבות חמורות מאוד המצביעות על מסוכנות של ממש של שני המשיבים. בית המשפט ציין כי עניינו של המשיב 2 "חמור יותר מעניינו של המשיב מס' 1, שכן מעורבותו בפלילים עד היום הינה משמעותית ולחובתו הרשעות קודמות בעבירות מגוונות, כמו גם מאסר על תנאי בר הפעלה בן 8 חודשים. דהיינו, המעשה והעושה מצביעים על כך שבענייננו המשיב מסוכן לחברה".

          למרות דבריו הנ"ל של בית המשפט קמא החליט בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. זאת עשה בהסתמך על תסקיר שירות המבחן. מן התסקיר עלה כי לפני כחצי שנה התגלתה אצל המשיב 2 מחלת סכרת בדרגה חמורה וכיום, במסגרת מעצרו, הוא מטופל על ידי משאבה מוצמדת לגופו המזריקה תרופה באופן קבוע. "נסיבות אלה משליכות על תנאי מעצרו והדבר בא לידי ביטוי בתסקיר המעצר".