החלטה בתיק בש 3207/05

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א. טובי) מיום 22.11.05 בתיק מ' 3262/05 לפיה הורה על מעצר בית של המשיב מס' 1 ושחרור המשיב מס' 2 ביום 23.11.05 שעה 1400 (אלא אם כן תוצע קודם לכן חלופת מעצר גם בעניינו).

לטענת העוררת המשיבים מסוכנים לציבור, לחובת המשיב מס' 1 עבר פלילי מכביד ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי, והמשיב מס' 2 הינו עבריין סמים והיה מקום להורות על מעצרם למשך 24 שעות על מנת ליתן סיפק בידי העוררת להגיש נגדם כתב אישום ולבקש מעצרם עד תום ההליכים.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, השתרש נוהג לפיו עם הגשת הצהרת תובע (כפי שנעשה גם בענייננו) מורה בית משפט באופן אוטומטי על מעצר החשודים והעוררת נזעקה לפנות בערר בתיק זה לאחר שבית משפט קמא לא נענה לבקשתה והורה על שחרור המשיבים, כאמור לעיל. עוד הם טוענים כי העבירות המיוחסות להם הן עבירות רכוש לגביהן הכלל הוא השחרור והחריג הוא המעצר.

דין הערר להתקבל.  בימ"ש קמא מצא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם ואולם, הוא מוסיף ומציין כי" ספק בעיניי אם קיים יסוד להורות על מעצרם עד תום ההליכים. מדובר בעבירות רכוש כאשר לחשוד 2 אין כל הרשעות קודמות, בעוד שלחשוד 1 הרשעה אחת קודמת בעבירת רכוש. אין לומר יכ עברם של החשודים מכביד וכי מדובר בעברייני רכוש סידרתיים המהווים סיכון לשלם הציבור ובטחונו".

ואולם - בית משפט קמא לא נדרש להכריע בשאלה האם קיים יסוד להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים, אלא רק על מעצר ימים לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים ועל כגון דא נאמר על ידי כבוד השופטת ע. ארבל בבש"פ 3141/05 - מדינת ישראל נ' יורם יז'די איבניאק ואח' . תק-על 2005(1), 4751 ,עמ' 4753:

"פעולות החקירה בעניינם של המשיבים הסתיימו והתביעה מבקשת מבית המשפט ללמוד את החומר הרב שנאסף ולהגיש כתב אישום. בית משפט זה הבהיר לא אחת, כי כאשר פעולות החקירה הסתיימו אין די בעילות המעצר הקבועות בסעיף 13 לחוק, כשלעצמן, על מנת להמשיך ולהחזיק חשוד במעצר. סעיף 17(ד) סיפא לחוק מאפשר לגשר, בכפוף לתנאים הנקובים בו, בין תקופת המעצר לצורכי חקירה ובין מועד הגשת כתב אישום, במובן זה שהחשוד יישאר במעצר בתקופת הביניים. אחד התנאים הנקובים בסעיף לצורך החזקת אדם במעצר בשלב זה, הוא הצהרת התובע שעומדים להגיש כתב אישום נגדו וכי קיימת נגדו עילה לכאורית למעצר עד תום ההליכים אם יוגש כתב אישום. תקופת המעצר נדרשת ללימוד חומר החקירה על מנת להגיע להחלטה מושכלת בנוגע להגשת כתב אישום (ראו: בש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' מחמוד בדוווי, פ"ד נד(4) 794).

איני רואה להידרש בשלב זה לשאלות שמטיבן שייכות הן לשלב של החלטה על מעצר עד תום ההליכים, אם תוגש בקשה שכזו, ואיני רוצה להקדים את מלאכתו של בית המשפט שבפניו יובא העניין לכשיוגש כתב האישום....".

אוסיף ואציין כי הסניגורים בטיעונים  הקלו ראש בעבירות הרכוש - שהפכו לצערינו למכת מדינה וגם על אלה כבר לא ניתן לאמר כי ככלל אינן מקימות עילת מעצר - וראה בש"פ 4967/05 - נימר הייב נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(2), 3589 ,עמ' 3590:

"אשר לעילת המעצר, מנסיבות המקרה שבפנינו, בצירוף הרשעותיו הקודמות של העורר בעבירות רכוש, בכלל זה בעבירות גניבה, התפרצות ושימוש ברכב ללא רשות (חמש הרשעות), עולה כי העורר מבצע עבירות רכוש באופן שיטתי ובהיקף ניכר. גם במקרה שבפנינו טען העורר בחקירתו כי הגיע למקום האירוע על-מנת לבצע עבירת רכוש. העורר הוסיף חטא על פשע ואף תקף שוטר תוך כדי ניסיון בריחה. לעניין זה כבר נקבע, כי עבירות רכוש מקימות עילת מעצר גם בשל החשש לשימוש באלימות במהלך ביצוען:

"עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת רכוש, אם לשמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מהעונש" (ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272).

במקרה שבפנינו, החשש לשימוש באלימות תוך כדי ביצוע עבירת רכוש, אכן התממש, כאשר העורר תקף את השוטר שביקש לעצור אותו.

בנסיבות אלו, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שקמה נגד העורר עילת מעצר בשל מסוכנותו".

אשר על אני מקבלת את הערר ומורה על המשך מעצרם של המשיבים עד יום 24.11.05 שעה 1200.

ניתנה היום כ"א בחשון, תשס"ו (23 בנובמבר 2005) בנוכחות ב"כ הצדדים והמשיבים בעצמם.

קלדנית-עדי שיטרית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: