החלטה בתיק בש 3188/08

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בקריות (כב' השו' לאופר חסון) בה"ת 08-05-4371, לפיה נתקבלה בקשת המשיב להחזרת תפוסים שהינם שמונה שיקים על סך 276,464 ש"ח (להלן: "השיקים").

א.         הרקע  לערר:

החל מחודש ינואר 2008 מתנהלת חקירה מורכבת, אשר טרם נסתיימה,  נגד רשת הימורים בלתי חוקית, ואשר לפי החשד, כוללת עסק של ארגון וניהול הימורים בלתי חוקי באינטרנט וכן מנגנון של הלבנת הון באמצעות משרד נותן שירות מטבע בשם "צ'יינג' קיי. ג'י" (להלן: "המשרד"), שהיה בבעלות אחד, אברהם אריה (להלן: "בעל המשרד").

על פי החשד, שימש המשרד מקום מרכזי להלבנת כספי ההימורים, חלוקתם והעברת תשלומים עבור האתר .

במהלך חיפוש שנערך ב"משרד" נתפסו מספר רב של שיקים טרם הפקדתם לחשבון בנק, וביניהם שמונה שיקים נשוא הערר אותן מסר המשיב לבעל המשרד. יש לציין כי  אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב אינו חשוד בביצוע עבירות כלשהן ואינו צד לחקירה.

ביהמ"ש קמא נעתר לבקשת המשיב להחזרת השיקים וציין בהחלטתו:

"בשים לב לכך שהחקירה מתנהלת זה חודשים ארוכים ואין לדעת אימתי תסתיים ולאור העובדה שאין כיום כל תשתית ראייתית ולו לכאורית הקושרת את המבקש לעבירות הנחקרות וב"כ המשיבה הצהיר למעשה שאין המבקש חשוד בביצוע העבירות ולאור זאת, שלא הוכח ולו לכאורה כל קשר בין המבקש לבין אלו ששמותיהם הפרטיים רשומים ע"ג הצקים ובשים לב לכך שהמבקש מכחיש כל קשר לשמות שעל גב הצקים ואברם אברם אינו קושר המבקש אל הרשומים בגב הצקים באופן כלשהו- הנני סבורה כי יש מקום להעתר לבקשת המבקשת והמשך החזקת הצקים בידי המשיבה יש בו כדי לפגוע במבקש פגיעה מעבר לנדרש, בנסיבות".

ב.         טיעוני העוררת:

ב"כ העוררת בנימוקי הערר ובטיעוניו בעל-פה ציין כי הרקע לתפיסת השיקים והמשך החזקתם הינו החשד העולה מהתשתית הראייתית, כי שיקים אלה שימשו כאמצעי לביצוע עבירות של ארגון וניהול הימורים בלתי חוקיים והלבנת הון ו/או התקבלו כשכר מביצוע עבירות אלו, ולכן  העוררת מבקשת להמשיך ולהחזיק בשיקים בכדי לבקש את חילוטם בעתיד. 

עוד נטען כי בעבירת ההימורים משמשים הכספים לתשלום זכיות, גביית חובות, תשלום לביסוס התשתית הטכנית וכשכר לפועלים השונים, וכן כשכר העולה בצידה של עבירה. באשר לעבירת הלבנת ההון הרי ש"מכבסת הכספים", כלשון העוררת, מערבבת שימוש בכספים כשרים עם פליליים בכדי ליצור מצג שווא של התנהלות עסקית כשרה.

לטענת העוררת התעלם ביהמ"ש קמא מהעובדה כי החשודים שמרו על זכות השתיקה וכן התעלם ממכלול הראיות שהוצגו לעניין אופן פעולת ההימורים והלבנת ההון. כן טען כי רישום שמות חשודים על השיקים, הינו ראיה מובהקת לכך כי בשיק נעשה שימוש במסגרת עבריינית.

הטענה העיקרית אשר בפי העוררת הינה כי השיקים שייכים לבעל המשרד ולא למשיב. ב"כ העוררת מסתמך בטיעונו זה על מספר נימוקים:

א.         הפעולה שבמסירת השיק מהמשיב לבעל המשרד, מקנה את הזכות בשיק לאחרון האוחז בו, ומפנה לעניין זה לסעיפים 1, 20(ג) ו-30 לפקודת השטרות. זאת ועוד, חתימת בעל המשרד על השיק וחותמת משרדו, מסיבים את הזכות בשיק  לבעל המשרד.

ב.         ב"כ העוררת מפנה לסע' 21 לחוק איסור הלבנת הון וטוען כי ניתן לתפוס, לשם חילוט עתידי, רכוש "כשר" מתוך רכושו של נאשם. לטענת ב"כ העוררת בזמן התפיסה היו השיקים חלק מרכוש בעל המשרד.

ג.          רישום שמם של חשודים על השיקים כחלק מהלבנת ההון ושיוך הכסף לראשי מערך ההימורים מלמדים כי עובדתית שינו הכספים ממעמדם והפכו לחלק ממערך ההתחשבנות מול העבריינים העיקריים.

באשר למערכת היחסים שבין המשיב לבעל המשרד, המוגדרת על ידי המשיב כחוזה הלוואה, טוען ב"כ העוררת כי מדובר במערכת יחסים אובליגטורית- חוזית, וכי בתחרות בין זכות אובליגטורית לה טוען המשיב לבין זכות המדינה בחילוט, גוברת זכות המדינה, תוך שהוא מפנה לבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון.  עוד הוסיף ב"כ העוררת כי מקומה של כל טענה הקשורה למערכת יחסים זו הינה בין הצדדים להסכם.

לשיטת  ב"כ העוררת, זכותה של המדינה לתפיסת השיקים נובעת מתוקף הוראות החוק הבאות:

1.         סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969, וחילוטם  לפי סע' 39 לאותה פקודה. לטענת העוררת הכספים שהשיקים מייצגים שימשו במסגרת עבירת העבירות ולכן למדינה סמכות להמשיך ולהחזיק בהם ובבוא הזמן אף לבקש חילוטם.

העוררת טוענת כי כספים כשרים וכספים שמקורם בעבירה מוחזקים יחדיו ולא ניתן להפריד ביניהם, דבר "המכתים" את כל הכספים. בנוסף לכך על גבי שיקים רשומים שמות חשודים מרכזיים בתיק, דבר הקושר את השיקים לעבירות.