החלטה בתיק בש 3184/07

‏‏ (בעניינם של המשיבים 1-2 בלבד)

מונחת בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. נגד חמשת המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם שורה של עבירות חבלה בכוונה מחמירה בצוותא בניגוד לס' 329(א)(2) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות בנשק בצוותא בניגוד לס' 144(א) + (ב) + (ג)(1) + 29 לחוק העונשין, יריות באזור מגורים בצוותא עבירות לפי ס' 340א. + 29 לחוק העונשין והיזק בזדון בצוותא, עבירות בניגוד לס' 452 + 29 לחוק העונשין. לנאשם 1 יוחסה, בנוסף לעבירות המנויות לעיל, עבירה של נסיון לרצח, עבירה בניגוד לס' 305(1) לחוק העונשין; לנאשמים 3 ו-5 יוחסה עבירה של נסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לס' 333 + 335(א)(1)+(2) + 25 + 29 לחוק העונשין ולנאשם 5 יוחסה בנוסף, לעבירות המנויות לעיל, עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה בניגוד לס' 287(א) לחוק העונשין.

ביום 18.9.07 ניתנה החלטה על-ידי בית משפט זה, לפיה הנאשמים 3, 4 ו- 5 ייעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם על יסוד הסכמתם, זאת תוך שמירה על זכותם לפנות לבית משפט זה בבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרם בלא הצורך להצביע על נסיבות חדשות.

עתה נותר לדון בעניינם של המשיב 1 ו- 2 ולכך אפנה עתה.

אמור מעתה, הנאשמים או המשיבים- הכוונה לנאשמים 1 ו- 2.

א.    כתב האישום וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי הנאשמים 1-4 כולם בני משפחה אחת, כאשר הנאשם 1 ובני משפחתו מתגוררים בסמיכות לביתו של תאופיק עגב עמאש המכונה "עספור" (להלן: " המתלונן") ובסמוך לבית סבו תאופיק עריה עמאש (להלן: "בית הסבא").

נטען, כי ביום 22.6.07, לאחר השעה 21:00, בעקבות סכסוך שנתגלע בין משפחתם של הנאשמים 1-4 למשפחת המתלונן, הגיעו הנאשמים ביחד עם אחרים לבית הסבא כשהם מצויידים באלות ומוטות ברזל, החלו לצעוק ולקלל את יושבי הבית, הפכו את הבית ותכולתו וגרמו נזק לבית ומכונית הסבא שחנתה ליד הבית.

תוך כדי המעשים, הנאשם 1 השמיע באוזני משפחת המתלונן כי: "עוד מעט יגיע הסוף שלכם". בשל מסויים הגיעו המתלונן ובני משפחתו לבית הסבא וגם הם הותקפו על-ידי הנאשמים. במהלך התקיפה המתוארת, הנאשם 2 ביקש מיתר הנאשמים להביא את הנשק ואלה עשו כדברו וחזרו כשהם מצויידים בשני אקדחים ומחסניות. הנאשמים 1, 2 ו-3 החלו לירות לעבר בית הסב ולעבר המתלונן ומשפחתו. הנאשמים 4 ו-5 סיפקו כדורים ומילאו מחסניות לנאשמים הנ"ל על מנת לאפשר את המשך הירי.

במהלך האירועים הנ"ל הנאשם 1 קרא לעבר המתלונן "עספור קבל ממני מתנה", המתלונן הפנה את גבו והחל לברוח ואז נורה בגופו מס' יריות. המתלונן נפגע ונגרמו לו פצעים שונים בגוף. בעקבות כך הוא אושפז ונותח בבית החולים.

בהמשך, הנאשמים 3 ו- 5 הסתלקו מהמקום תוך שהנאשם 3 יורה ללא הסבר סביר לעבר ביתו של מוחמד דיב עמאש.

בגין המתואר ייחסה המאשימה לנאשמים את העבירות המנויות לעיל.       

שני הצדדים טענו מפורטות. לא אחזור על כל דבריהם ואציין בתמצית את העיקר.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה ולעילות מעצר נגד הנאשמים, אשר אינן ניתנות לאיון בשחרור לחלופת מעצר כל שהיא.

בטיעוניה המפורטים התייחסה ב"כ המאשימה להודעות הרבות שנגבו מעדי הראיה שנכחו בזירה ולהודעותיהם של שאר המעורבים, אשר זיהו את כל חמשת הנאשמים, בין בשמותיהם ובין אם נקבו בכינויים או בפרטים אחרים המזהים אותם (פרטי ליבוש; מבנה גוף; סימנים על הגוף; רכבים השייכים להם וכ').

כמו כן, שללה ב"כ המאשימה את טענת האליבי שנמסרה על ידי הנאשמים ואף ביקשה להפריך את עדות חברתו של הנאשם 1 ואת עדות הוריה אשר תמכו באליבי הנטען, תוך שהסתמכה על איכון הפלאפונים ועל העדויות האחרות אשר נטען בהן, כי העדים זיהו בוודאות את הנאשמים בכפר ג'סר א-זרקא בזמן האירוע הנטען.

כאמור, ב"כ המאשימה טענה, כי קיימות עילות מעצר נגד הנאשמים, הן בשל מסוכנותם והן בשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט וחשש להימלטות מהדין, תוך שהפנתה גם לגיליון ההרשעות הפליליות של כל חמשת הנאשמים.

סנגורם של הנאשמים הפנה לסתירות הרבות והמהותיות לטענתו בעדותם של העדים אשר היו עדים לאירוע שהתחולל לנגד עיניהם. כמו כן, הסנגור טען, כי קיימים מחדלי חקירה הן בחקירת המשטרה והן בעבודת התביעה.

בטיעוניהם המפורטים בכתב טענו הסנגורים טענות רבות ומפורטות. בין היתר, הם ציינו כי לא היה זיהוי לנאשם 1 כנדרש במשפט הפלילי. לטענתם אף אחד לא נקב בשמו של הנאשם 1 ששמו "מוחמד" אלא ציינו את השם "חמודי" או "חמודה" וזה לא שמו של הנאשם 1. כן נטען, כי הפרטים האחרים מבנה הגוף; הרכב; מקום העובדה; הקעקועים ושאר התיאורים שניתנו אינם מספיקים, כך ממש.