החלטה בתיק בש 3183/07

            המבקש עומד לדין בעבירת הריגה. כתב האישום מטיח בו, כי הוא נהג במכוניתו כשהוא שתוי, ניסה לעקוף מכונית שנסעה לפניו, וכך התנגש חזיתית במכונית שבאה מולו, וגרם להריגתם של שלושה מיושביה ולפציעתה של נוסעת אחרת באורח קשה.

            כתב האישום הוגש ביום 19.10.2006. המבקש שוחרר למעצר בית מלא, ובמהלך ארבעה עשר החדשים שחלפו מאז שחרורו ניתנו בידו הקלות אחדות. עתה הוא פונה בבקשה לעיין מחדש בהחלטה, ולבטל את המגבלות שהועמדו לשחרורו לחלוטין, להוציא ערובות כספיות, שיבטיחו כי לא יימלט מן הדין.

            המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה לא ארע כל שינוי בנסיבות, העשוי להצדיק עיון מחדש בהחלטה. על כך היא מוסיפה, כי גם בגופה של בקשה אין ממש, באשר לטעמה התנאים המגבילים נחוצים, על מנת להשיג את תכלית המעצר.

בקשת המבקש לעיון מחודש בתנאים המגבילים נשענת על חלוף הזמן, ובטענתו זו הוא שכנעני. ארבעה עשר חדשים שחלפו מאז הוגש האישום ועד היום, והחדשים הרבים שעוד יחלפו עד כי יסתיים משפטו של המבקש, מהווים עילה מספקת על מנת לעיין שוב בתנאי השחרור בערובה.

מכאן - לבקשה גופה, ולעיון המחודש בהחלטת השחרור בתנאי הערובה. שתי עילות עשויות היו להותיר את המבקש מאחורי סורג ובריח. העילה אחת - מסוכנותו, זו הנובעת מנהיגתו הפרועה, שגרמה, לפי האישום, להריגתם של שלושה. מסוכנות זו ניתן לשלול, על ידי שלילת זכותו של המבקש לנהוג, וזו אכן נשללה, עד תום הליכים. עתה אנו יודעים, בחלוף למעלה משנה בה מצוי המבקש מחוץ לכתלי בית המעצר, כי הוא מכבד את צו בית המשפט, ואיננו נוהג במכונית, ומכאן נשללת מסוכנותו, זו הנובעת מן הנהיגה.

            הטעם האחר להותרתו של המבקש במעצר, ואחר כך - במעצר בית, עם תנאים מגבילים, שהלכו ופחתו בדרגת פגיעתם בחירות המבקש, נעוץ בחשש מפני הימלטות מן הדין. חשש זה נבע, בשעתו, מפעילותו העסקית הנרחבת של המבקש מחוץ למדינה, מחד, ומהתנהגותו לאחר אירוע התאונה, מאידך, וממנה למד בית המשפט העליון, כי יש מקום להגבלת חירותו של המבקש, על ידי השמתו במעצר בית מלא.

            עתה אנו מצויים כארבעה עשר חדשים לאחר הגשת כתב האישום, כשהמבקש מצוי מחוץ לכתלי בית המעצר, ומקיים אחר כל המגבלות שהוטלו עליו, קלה כחמורה. בכך הוא לימד על עצמו, כי ניתן ליתן בו אמון, ולהסיר את המגבלות שנותרו, אלו הממשיכות לפגוע בחירותו. אילו היה ברצונו של המבקש להימלט אל מחוץ לגבולות המדינה, לא מעצר הבית החלקי היה עוצר בעדו מלעשות כן. מרכז חייו בישראל, משפחתו המורחבת כאן, ורכושו בישראל. נראה, כי כל אלה, ואולי גם העדר רצון לברוח מן הדין כי אם להתמודד עם האישום, הם שהותירו את המבקש בארץ, ולא המגבלות האחדות שנותרו רובצות על חירותו.

            דעתי היא, איפוא, כי למגבלות על חירותו של המבקש אין כל תרומה להותרתו של המבקש בארץ. אין הן כי אם פוגעות בחירותו, ואולי גם ביכולתו להתפרנס. אינני רואה כל טעם בהמשכתו של מצב זה. מכל מקום, הגדלת הערובה הכספית עשויה להשיג תכלית זו, לא פחות מכפי שעשויה המגבלה על חירותו להשיג.

            בטרם סיום ביקשתי לומר דברים אחדים, אפילו הם ברורים מאליהם, ובכל זאת יש מקום לאומרם. העבירה בה מואשם המבקש חמורה מאין כמותה, בעיקר משום תוצאתה הקשה. עם זאת שומה עלינו לזכור, כי המעצר, גם מעצר בית, וכל מגבלה אחרת על רכושו וחירותו של נאשם, אינם בחינת מקדמה על חשבון העונש שיושת עליו, אם יימצא אשם בדין. שומה עלינו להפריד הפרדה גמורה בין תוצאותיו של האסון שארע למשפחת קורבנות העבירה המיוחסת למבקש, שאם יימצא אשם בה הוא ישא עונש, שיהלום גם את חומרת התוצאה, לבין תקופת הביניים שעד למתן פסק דין, בה נהנה המבקש מחזקת החפות, וכל שאנו מבקשים לעשות - להבטיח כי הוא לא יסכן את הציבור, לא ינוס מן הדין, ועוד כיוצא באלה עילות מעצר. משמצאנו, כי תכליות אלה של מעצר ניתן להשיג בדרכים אחרות, שתפגענה פגיעה פחותה בחירותו של המבקש, שומה עלינו לילך בהן. כך הוא על דרך הכלל, כך הוא במקרה שלפנינו, ומשמצאו כי אין עוד טעם בהגבלת חירותו של המבקש, המוחזק חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, ואין עוד תכלית להותרתו במעצר, גם לא במעצר בית חלקי, כך יש לנהוג.

            סוף דבר, מסקנתי היא, כי יש לבטל את תנאי מעצר הבית בהם שוהה עתה המבקש. צו איסור היציאה מן הארץ נותר בעינו. עם זאת יוסיף המבקש להפקדה הכספית, על מנת שתעמוד עתה על סך 500,000 ש"ח.

            לפי הסכמת הצדדים, החלטה זו נשלחת אליהם באמצעות הדואר.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום 02 בדצמבר, 2007 (כ"ב בכסלו תשס"ח) בהעדר.

מירי בן-עמי

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: