החלטה בתיק בש 3167/07

בפני בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים. נגד השניים ומשיב נוסף, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה בתנאים מחמירים, לפי סעיף 382 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום, תחילתו של האירוע בויכוח מילולי שפרץ בין צעירים שהגיעו לבילוי במועדון וסופו בפגיעות גופניות חמורות שספגו שניים מהחבורה. הויכוח החל בין אורן סינואני ( להלן:" המתלונן") לבין אחיו הקטין של משיב 1 (להלן: "הקטין"). משיב 1, התערב והתקוטט עם המתלונן מחוץ למועדון. השניים נפלו על הכביש ולקטטה הצטרפו שני המשיבים האחרים עם הקטין והחלו לבעוט ולחבוט במתלונן בכל חלקי גופו בעודו שרוע על הכביש.

באותן נסיבות הגיע למקום רוחס מאוריסיו (להלן:"רוחס") וניסה לסייע למתלונן להיחלץ מידי התוקפים. משהבחין בכך משיב 3, התנפל לפי הנטען, על רוחס עם שבר זכוכית בידו וחתך אותו בצווארו ובמותנו.

כתוצאה מהתקיפה המתוארת לעיל, נפגעו המתלונן ורוחס. למתלונן נגרמו חבלות בעין, באף, בגפיים ושבר של מחיצת האף. לרוחס נגרמו החבלות הבאות: חתך באורך כ- 5 ס"מ בבטן וחתך עמוק בצוואר. המתלונן ורוחס נזקקו לטיפול בבי"ח.

על פי הנטען והנכלל בעדויות, רוחס עצמו השתתף במכות, נעצר עם האחרים אך שוחרר לאחר מכן מבלי שהוגש נגדו כתב אישום.

בדיון שהתקיים בפני ביום 13/8/07, המשיבים 2 ו-3 חלקו על התשתית הראייתית. משיב 1 הסכים לקיום ראיות לכאורה נגדו וביקש לשחררו לחלופת מעצר. ואכן, בהתחשב בחלקו המצומצם באירוע- ראה כתב אישום- ובגילו הצעיר, ראיתי לנכון לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו.

המאשימה סבורה כי בידיה ראיות לכאורה מספיקות גם נגד שני המשיבים האחרים והיא נסמכת על הודעות המתלונן ורוחס, עימותים שנערכו בין הנאשמים למתלונן ורוחס, דוח פעולה של קצין משטרה שנכח בחלק מהאירוע, הגיע לאחר שהמשטרה הוזעקה בעיצומה של הקטטה, וראה לדבריו את התנפלות המשיבים על המתלונן ורוחס, עדויות של מבלים במקום, תעודות רפואיות ותצלומי הפגיעות.

באי כוח המשיבים 2 ו-3 טוענים כי מרשיהם לא תקפו את המתלונן ואת רוחס. הם אמנם השתתפו באירוע אך באו להפריד בין המתקוטטים. הקטטה שפרצה היתה רבת משתתפים, המשטרה לא חקרה כהלכה את האירוע ולא איתרה מעורבים נוספים ועל כן אין לייחס את החבלות שנגרמו למתלוננים למשיבים דווקא. משיב 3 אשר לגרסתו ניסה להפריד, נפצע, לטענתו, ע"י רוחס ונגרם לו חתך בידו בעומק של 6 ס"מ.

ב"כ משיב 3 טוען כי אין נגד מרשו ראיות למעט הודעתו של רוחס, וכנגדה נטען, כי החוקר הציג לרוחס את תמונתו של המשיב בתעודת הזהות שנלקחה ממנו ועל כן אין כל ערך לזיהוי שכזה, ויתרה מזאת, התנהלותו של החוקר מעוררת תמיהה לגבי מניעיו בחקירה.

ועוד נטען כי החקירה לוקה במחדלים נוספים: לא נבדק האם היו מצלמות במועדון;  לא אותרו שברי הבקבוק על מנת לבדוק האם נותרו עליהם טביעות אצבע, ובנוסף, משיב 3 דובר ספרדית ומהודעתו העילגת בשפה העברית עולה החשש שלא הבין את החוקר. המשיב אינו שולט בעברית ולא הצליח למסור גרסה כהלכה.

ב"כ משיב 2 מצטרף לטענותיו של משיב 3 וטוען כי גם מרשו התערב בקטטה על מנת להפריד ומוסיף כי המתלונן לא זהה אותו כמי שתקף אותו.

ב"כ המשיבים מודעים לכך שהראיות שנאספו קושרות את המשיבים לעובדות כתב האישום, אך לדבריהם קיים כרסום בראיות ועוצמתן אינה מספקת לביסוס בקשת המעצר.

התביעה מסתמכת בין היתר על דו"ח פעולה של פקד קיניו רון אשר נכח במקום בחלק מהאירוע. הסנגורים מאידך מצביעים על סתירות בין האמור בדוח לעדויות אחרות. לדברי הקצין, מצא את המתלונן כשהוא שרוע על הכביש, בזמן שארבעה נערים מכים אותו באגרופים ובועטים בו. אחד מהם הכה בו באמצעות חגורה. השוטרים ניסו להפריד ביניהם אך ללא הצלחה והמעורבים המשיכו להכות את המתלונן.

המעורבים בקטטה אותם ציין הקצין בדוח ותיאר מעשיהם הם:

1.      המתלונן.

2.      רוחס -בעט במתלונן בראשו, ואף רדף אחריו בעת שניסה להימלט ובעט בבטנו.

3.      משיב 1 - הכה במתלונן באמצעות חגורה בהיותו שרוע על הכביש וכשניסה להימלט דלק אחריו והכה אותו בחגורה.

4.      משיב 2- בעט במתלונן בגופו ובראשו.

5.       פקונדה מסקוטה,אחיו של משיב 1- חבט באגרופים בפניו של המתלונן.