החלטה בתיק בש 3144/05

1.         המדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 30/05/05 בב"ש 1838/05, על פיה הורתי לשחרר את המבקש בתנאים מגבילים כולל מעצר בית מלא בבית הערב מחמוד טאהא בכפר קאסם. המבקש עותר בבקשה זו לשינוי מקום מגוריו, וכן לאפשר לו לחזור לעבודתו שעסק בה לפני מעצרו בתיק זה.

2.         נגד המבקש ודודו הוגש כתב אישום לבית משפט זה אשר ייחס להם עבירות חמורות של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין בכמות נטו של כ- 1 ק"ג, וכן בכמות נטו של כ- 1 ק"ג סם מסוג חשיש. בנוסף יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, שיבוש מהלכי חקירה, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3.         בהחלטתי בבקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים, קבעתי בין היתר כי הצטברותן של הראיות הגולמיות מלמדות לכאורה כי אכן המבקש היה מעורב בעסקת הסמים נשוא כתב האישום, וכי אין המדובר בנוסע תמים.

            באשר לשחרורו בחלופה, קבעתי כי המקרה שלפנינו נמנה עם המקרים החריגים בהם בתי המשפט משחררים אנשים אשר מעורבים בסחר בסמים בחלופת מעצר, וזאת נוכח תסקיר המעצר החיובי, וכן בשל העובדה כי המבקש ניהל עד מעורבותו בתיק הנדון אורח חיים נורמטיבי, תפקד כמו כל אזרח, פרנס את משפחתו מעבודתו הקבועה בבית האריזה. בנוסף מעורבותו בעסקת הסם הייתה שולית ביותר, דבר המלמד על מעידה חד פעמית בנוגע לסמים, וכי ככל הנראה המבקש נגרר על ידי דודו הנאשם האחר בפרשה. הצטברותן של כלל הנסיבות הנ"ל הביאו אותי להורות על שחרורו של המבקש כאמור בחלופת מעצר בית מלא.

4.         ב"כ המבקש הן בבקשתו והן בטיעוניו בעל פה בפניי, ציין כי מזה 6 חודשים מצוי המבקש במעצר בית מלא, הוא מקיים את צו בית המשפט ככתבו וכלשונו, וזו בקשתו הראשונה אשר מגיש לעיון חוזר. הוסיף כי בשל מעצר בית מלא לתקופה ממושכת נגרם לו נזק כלכלי חמור, מכיוון שהוא מפרנס שלושה ילדים ואשתו בהריון, לאור זאת ביקש להקל בתנאי מעצר הבית ולאפשר לו לצאת לעבוד במקום העבודה שעבד בו 12 שנים ברציפות, ובכפוף לכך כי הוא יעבור למקומות מגורים אחרים עם אותם ערבים ומפקחים אשר יתלוו אליו גם לעבודה.

5.         ב"כ המשיבה התנגדה בתוקף לבקשה וטענה כי תקופה של 6 חודשים אינה נחשבת כזמן ניכר המצדיק שינוי ההחלטה בדבר מעצר הבית. הוסיפה כי לא חל כל שינוי בנסיבות, וכי נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון עת שבית המשפט החליט להורות על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא. ב"כ המשיבה הפנתה לחומרת העבירות המיוחסות, וכי ההרשאה למבקש לצאת לעבודה בעבירות כה חמורות של סחר בסמים, עלולה להביא מסר מוטעה לציבור.

6.         לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטותיי הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ואלה נימוקיי:

            א.          נגד המבקש ודודו (השותף העיקרי) הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירות חמורות של סחר בסמים מסוכנים מסוג הירואין בכמות נטו של כ- 1 ק"ג סם מסוג חשיש. הדגשתי בהחלטתי הקודמת כי המדובר בכמות מסחרית עצומה ביותר, ואין להכביר מילים כמה מסוכנותו של אדם אשר עוסק בהפצת סם המוות. בנוסף הדגשתי את ההלכה הידועה מימים ימימה של בית המשפט העליון לפיה בעבירות של סחר בסם מסוכן בפרט בכמות מסחרית ניכרת ובסם קשה מסוג קוקאין, היא להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, וזאת כדי לנתק כבר בשלב זה את הפצת סם המוות. עם זאת,  קבעתי כי בענייננו לאור תסקיר מעצר החיובי, מעורבותו השולית של המבקש בפרשה, העדר עבר פלילי, ושאר נסיבותיו האישיות, נמנה המקרה שלפנינו עם המקרים החריגים ויוצאי דפן בהם בתי המשפט משחררים נאשמים בעבירות כה חמורות בחלופת מעצר. לאור זאת, הורתי על שחרורו כאמור בחלופת מעצר בית מלא.

ב.          כידוע, כל מעצר בית מלא יש בו כדי לגרום נזק כלכלי לנאשם, עם זאת ראוי להדגיש כי מעצר בית בכלל ומעצר בית מלא בפרט, הוא אלטרנטיבה למעצר בתוך כותלי בית הכלא שהינה חמורה יותר וטומנת בחובה לא רק את הפגיעה בפרנסת הנאשם אלא שוללת גם את חירותו, לכן הורה המחוקק כי בנסיבות מסויימות שנקבעו בחוק המעצרים ניתן להורות על חלופת מעצר כך שהפגיעה בחירותו של נאשם תהא פחותה יותר, והמקרה שלפנינו נופל בגדר אותה חלופה.

ג.           נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון בהחלטתי הקודמת עת שהוריתי על שחרורו בחלופת מעצר, לכן הפגיעה הכלכלית במבקש אינה מהווה נסיבה חדשה המצדיקה שינוי בהחלטתי הקודמת.

ד.          בית המשפט העליון קבע כי:

"יש בחלוף הזמן משום נסיבה חדשה המשנה את האיזון בין המסוכנות לבין החירות, שינוי המצדיק בקשה לעיון חוזר" (ראה חסונה אסמעיל נ. מ"י, פ"ד נה (2) 913). 

            שקלתי בענייננו אם חלוף תקופה של 6 חודשים מאז החלטתי הקודמת יש בה כדי להביא לשינוי החלטתי, אולם בסופו של דבר נחה דעתי כי בנסיבות העניין ונוכח חומרת העבירות המיוחסות, בנוסף לעובדה כי התיק העיקרי קבוע להוכחות ליום 04/01/06, דהיינו כחודש ימים מהיום, אין כל הצדקה בשלב זה להורות על שינוי החלטתי הקודמת בדבר מעצר בית מלא.           

7.         אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה.

8.         המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בכסלו, תשס"ו (4 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

מותר לפרסום מיום 04/12/2005.