החלטה בתיק בש 3133/05

1.         א.         בתאריך 17/11/05 הובא העורר יחד עם השותף האחר (להלן: "השותף") לבית משפט השלום בנצרת להארכת מעצרם להשלמת החקירה בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, וכן החזקת כלי פריצה. בית משפט השלום לאחר שעיין בחומר הראיות, האריך את מעצרם עד ליום 21/11/05.

ב.          ביום 21/11/05 הובא העורר עם השותף להארכת מעצר נוספת על פי הצהרת תובע לפי סעיף 17 (ד) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), בית משפט השלום (כב' השופט דורון פורת) לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, הורה על שחרור השותף בחלופת מעצר עד ליום 23/11/05 שעה 16:00, אולם בעניינו של העורר החליט על הארכת מעצרו עד ליום 23/11/05, ומכאן הערר בפניי על החלטה זו.

2.         ב"כ העורר הן בנימוקי הערר והן בטיעוניו בפניי טען, כי בית משפט קמא שגה עת שהורה לעצור את העורר וזאת מבלי לבחון אם קיימת עילת מעצר נגדו. לשיטתו מאחר והמדובר באירוע חד פעמי של עבירות רכוש, אין כל עילת מעצר. לחילופין ביקש להורות על שחרורו של העורר במעצר בית בהשגחת אשתו.

מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר וטען, כי המדובר בבקשה להארכת מעצר על פי הצהרת תובע, וכי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את העורר לעבירות המיוחסות. בנוסף טען, כי חלקו של העורר יותר מהותי מחלקו של השותף. הפנה לחומר הראיות בתיק, להתנהגות העורר במהלך ביצוע העבירה, אופן ההכנה והכלים שהחזיק, לשיטתו מצביעים על שיטתיות ועל תכנון מוקדם, בנוסף לעברו המכביד, כל אלה יש בהם כדי להוות עילה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.         לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטתו של בית משפט קמא, בחומר הראיות, הנני קובע כדלקמן:

א.         אכן צודק ב"כ העורר כי עת שבית המשפט נדרש לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים, עליו לבחון ראשית כל קיומן של ראיות לכאורה באם התשובה תהא חיובית, אזי מוטלת עליו לבחון אם קיימת עילת מעצר ואם התשובה גם לשאלה זו תהא חיובית, אז ורק אז הוא בוחן אם קיימת בנסיבות העניין חלופת מעצר. עיון בהחלטת בית משפט קמא עולה, כי אכן הוא לא בחן לעומק את קיומן של ראיות לכאורה, ואף לא בחן את קיומה של עילת מעצר, אלא ניגש ישירות לבחון את קיומה של חלופת מעצר. נראה לי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא.

ב.          מאחר והנני יושב כערכאת ערר ועל פי הפסיקה של בית המשפט העליון הנני מוסמך לבחון באופן עצמאי את קיומן של ראיות לכאורה והן קיומה של עילת מעצר כאילו אני יושב במקום הערכאה הדיונית, לכן הנני מרפא את השגגה שנפלה בהחלטת בית משפט קמא. 

ג.          עיון בחומר הראיות מלמד לכאורה כי השותף האחר בהודעתו מיום 17/11/05 קושר את העורר לעבירות המיוחסות, ואף הוסיף כי העורר הוא אשר פנה לשותף וסיכם עימו להיפגש באותו יום בשעה 22:00 יחד עם התיקים בהם כלי הפריצה על מנת לפרוץ חנות. השניים התייצבו במועד והגיעו ברכב של השותף לחנות, ומשהבחינו כי בחנות היה ברזל גדול שלא יכלו לפרוץ אותו במספריים שהיו אתם, סיכמו שהם יחזרו הביתה ויביאו מספריים גדולים לפריצה. בחזרתם הביתה נתפסו על ידי המשטרה. השותף ציין כי לא ביצע עם העורר עבירות קודמות. הוסיף כי כל אחד מהם הביא עמו חלק מציוד הפריצה. כלי הפריצה נתפסו על ידי המשטרה.

נראה לי כי חומר הראיות הנ"ל מקים תשתית ראייתית לכאורית שיש בה הפוטנציאל להביא בסופו של ההליך להרשעת העורר בעבירות המיוחסות.

ד.          לעניין עילת המעצר: אכן צודק ב"כ העורר כי אין עילה סטטוטורית למעצרו של אדם בעבירות רכוש, אולם נפסק לא אחת על ידי בית המשפט העליון כי:

"מקום שמתברר כי נאשם ביצע באופן שיטתי עבירות רכוש, בהיקף ניכר ובאמצעים מיוחדים ומתוחכמים, מתגבשת נגדו עילת מעצר". (ראה בש"פ 581/03 רונן ג'דה נ. מ"י, תקדין עליון 2003 (1) 658.

בענייננו, אכן חומר הראיות מלמד לכאורה כי העורר הוא שיזם פריצה לחנות ופנה לשותף, סיכם עמו על מועד לפריצה והביא ציוד לפריצה, ואף החל יחד עם השותף במימוש הקשר, ורק בשל העובדה כי הציוד שהיה איתו לא התאים לברזל בחנות אשר תכנון לפרוץ, נמנע ממנו ומן השותף לפרוץ לחנות. זאת ועוד, בשל סיכול הפריצה הוא תכנן יחד עם השותף לחזור הביתה ולהביא כלים מתאימים לפריצת החנות. נראה לי כי יש באופן התכנון, בשיטה וכן הדבקות של העורר במטרה שתכנן, משמע לחזור הביתה להביא כלי פריצה מתאימים על מנת לבצע את זממו, יש בכל אלה כדי ללמד על אדם אשר מבצע עבירות רכוש בשיטתיות ובתחכום. חיזוק למסקנה זו ניתן ללמוד מעברו הפלילי של העורר אשר כולל עבירות רכוש ולאחרונה בתאריך 13/05/03 הורשע העורר בעבירה של פריצה והחזקת כלי פריצה, והוטל עליו מאסר בפועל של 18 חודש, ובתאריך 13/07/04 הורשע בעבירה של פריצה והוטל עליו מאסר בפועל למשך 7 חודשים, וכן 8 חודשים מאסר על תנאי על עבירות דומות, משמע המאסר על תנאי בר הפעלה. הצטברותן של מכלול הנסיבות הנ"ל מלמדות על קיומה של עילת מעצר נגד העורר.

ה.         לעניין החלופה: החלופה המוצעת ע"י העורר לפיה הוא יישאר במעצר בית מלא בבית אשתו, הצעה זו על פניה ומבלי להכריע בה לא נראית לי, מכיוון שהעורר יצא מביתו ובצע את העבירות המיוחסות, מכל מקום ומכיוון שעל פי החלטת בית משפט קמא יוגש נגד העורר ביום 23/11/05 כתב אישום ובקשה למעצרו עד תום ההליכים, לכן הנני בדעה כי בית משפט קמא בדונו בבקשה הנ"ל יידרש לבחון לעומק אם ניתן לשחרר את העורר בחלופת מעצר הנ"ל או בכל חלופה ראויה אחרת.

ו.           מיותר לציין, כי על פי הראיות לכאורה חלקו של השותף בפרשה לכאורה שונה לחלוטין מחלקו של העורר, ואף עברו שונה מעברו של העורר,לכן יש לאבחן בין השניים.

4.         אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערר.

ניתנה היום כ' בחשון, תשס"ו (22 בנובמבר 2005) במעמד הנוכחים.

מותר לפרסום מיום 22/11/2005.