החלטה בתיק בש 3092/05

1.         המבקש הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כרמלה רוטפלד - האפט) ביום 14/11/05 בת.פ. 3774/04 בעבירה של החזקת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק העונשין התשל"ז - 1977, והוטל על המבקש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, ו- 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו.

2.         בית משפט השלום עיכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 25/11/05.

3.         ביום 16/11/05 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור הן על עצם הרשעתו בהכרעת הדין והן על חומרת העונש. בד בבד, הגיש בקשתו זו לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן פסק דין בערעור.

4.         א.         המבקש נימק את בקשתו בכך שיש לו סיכויים טובים לזכות בערעור, וזאת בשל העובדה שהערעור כנגד הכרעת הדין מעורר שאלות משפטיות ואינו מתייחס למהימנות של עדים, ואם גזר הדין לא יעוכב והמבקש יזוכה על ידי ערכאת הערעור, אזי זכויותיו ייפגעו פגיעה של ממש. כמו כן טען כי כתב האישום ייחס לו ביצוע עבירות בנשק בשל כך שהחזיק בנשק הן בתקופה שקדמה ליום 27/09/04 והן באירוע הספציפי ביום 27/09/04 אשר במהלכו נתפס הנשק, אולם בית משפט קמא הרשיע אותו רק בעבירת נשק אחת.

מעבר לכך, טען כי גם אם יידחה הערעור על הכרעת הדין, הרי סיכוייו שערעורו על גזר הדין גם הם טובים, ובית המשפט לערעורים יטיל עליו לכל היותר מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

ב.          מנגד, ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי סיכויי הערעור קלושים, מכיוון שהאקדח נתפס ברכבו של המבקש, לכן פעלה נגדו חזקה שבחוק ובית משפט קמא קבע כי המבקש לא הצליח לסתור את החזקה. לשיטתה, בית משפט קמא קבע קביעות מהימנות וערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים .

לעניין גזר הדין, הפנתה ב"כ המשיבה לחומרת העבירה בה הורשע המבקש, ולנסיבות ביצועה כפי שפורטו בגזר דינו של בית משפט קמא, והוסיפה כי אין בנסיבותיו האישיות של המבקש כדי לסטות מן הכלל שנקבע בחוק, לפיו עונש המאסר ירוצה החל מיום גזר הדין.

5.         מאחר והערעור בעיקרו מתייחס להכרעת הדין, ראוי תחילה להתייחס לסיכויי הערעור ככל שהוא נוגע להכרעת הדין של בית משפט קמא.

            מעיון בהכרעת הדין אנו למדים, כי בית משפט קמא הגיע למסקנה שהמבקש ביצע את העבירה המיוחסת לו מכיוון שלא הצליח לסתור את החזקה שנקבעה בסעיף 144 (ד) לחוק העונשין, משמעות הדבר: בית משפט קמא לאחר שנתח את כלל ראיות הצדדים, הגיע למסקנה כי המבקש אכן יצר ספק באשר למקורו של האקדח, אולם לא הצליח לעמוד במאזן ההסתברויות, ומכאן לא יכל לסתור את החזקה הקבועה בחוק.

            בית משפט קמא ציין בעמ' 95 בגזר דינו שורות 25 - 23:

"עדי ההגנה שהעידו מטעם הנאשם אף הם לא שפכו אור על סוגיית הגעת הנשק אל הרכב - משכך נמנע הצורך מלהכריע בשאלת מהימנותם - ולא מצאתי בעדותם כדי להועיל לנאשם בסתירת החזקה החלה עליו".

לכאורה, על פי הקביעה הנ"ל ומבלי להתיימר לחוות דעה בעניין שכן ההכרעה בשאלה זו נתונה לכב' ההרכב שידון בערעור לגופו של עניין, הנני סבור כי הכרעת הדין התבססה בעיקר על החזקה שבחוק ולא על מהימנותם של עדים. בנסיבות אלה נראה לי כי ערכאת הערעור מוסמכת לבחון שאלות משפטיות שהתעוררו בהכרעת הדין של בית משפט קמא.

            המבקש בנימוקיו נגד הכרעת הדין טען, כי בית משפט קמא לא התייחס בהכרעת הדין לתקופה אשר קדמה ליום 27/09/04, בעוד שהמשיבה ייחסה למבקש החזקת נשק שלא כדין גם בתקופה שקדמה לתאריך 27/09/04. לשיטתו יש לזכותו מהעבירה המיוחסת בגין התקופה שקדמה לתאריך 27/09/04. נראה כי גם לטענה זו סיכויים לא מובטלים בערעור, מכיוון שבהכרעת הדין לא אוזכרה התקופה שקדמה לתאריך 27/09/05.

            המבקש טען עוד, כי על פי קביעת בית משפט קמא לא יכול אף נאשם לסתור את החזקה אשר בסעיף 144 (ד) לחוק העונשין, אלא רק במקרים בהם הניח תשתית ראייתית משמעותית אשר בכוחה להוכיח על מקורו של הנשק, וכן בדבר זהותו של האדם אשר הניחו. לשיטתו, הקביעה של בית משפט קמא מעוררת קשיים ניכרים ומטילה על נאשמים עוול ראייתי כבד וקשה, דבר אשר הופך את החזקה בחוק לחזקה חלוטה. המדובר בטענה משפטית ברת משקל, ואין זה ההליך המתאים להכריע בה, כב' ההרכב שידון בערעור יצטרך להתמודד עם טענה זו, די לי לקבוע בשלב זה כי המדובר בטענה ברת משקל אשר אם תתקבל על ידי ערכאת הערעור, עלולה להביא לידי זיכוי המערער, לאור זאת קיימת הצדקה לעכב את ביצועו של גזר הדין.

המבקש העלה טענות משפטיות נוספות, ואינני רואה כל מקום לדון בהם במסגרת ההכרעה בבקשה זו.

            לסיכום, נראה לי כי הערעור שהוגש לעניין הכרעת הדין מעוררת שאלות משפטיות ברות משקל אשר מצדיקות עיכוב ביצוע גזר הדין, אחרת ייגרם למבקש עוות דין שלא ניתן לתיקון היה ויתקבל הערעור לעניין הכרעת הדין.

6.         מכיוון שהגעתי למסקנה כי הערעור על הכרעת הדין מצדיק עיכוב ביצוע גזר הדין, לכן מתייתר הדיון בשאר השיקולים אשר נקבעו בע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ. "י.

7.         אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע גזר הדין שניתן בת.פ. 3774/04 בית משפט השלום נצרת, וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהוגש לבית משפט זה. התנאים המגבילים שהוטלו על המבקש בבית משפט קמא, יישארו לחול עד למתן פסק דין בערעור שהוגש לבית משפט זה.

8.         המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.