החלטה בתיק בש 3071/06

1.         זהו ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת לילי יונג-גפר) מיום 2.11.06 ב- ב"ש 5467/06, לפיה, הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.         כנגד העורר הוגש בבית משפט קמא כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של התפרצות למגורים, עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, בכך שבתאריך 24.10.06 שעה 12:00 התפרץ העורר לדירתו של המתלונן בנצרת עילית, בכך שפתח את חלון חדר האוכל ונכנס דרכו אל הדירה לבצע גניבה; באותן נסיבות, נכנס העורר לחדר השינה של המתלונן וגנב כסף בסך 1,200 ש"ח, אשר הניח המתלונן מתחת למזרן המיטה.

3.         בית משפט קמא לאחר שבדק את חומר הראיות, קבע בהחלטתו, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, קיימת עילה למעצרו ולא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

4.         ב"כ העורר משיג על החלטתו של בית משפט קמא. הוא צמצם את עררו כנגד קביעתו של בית משפט קמא אודות קיומה של עילת מעצר ומבקש לשחרר את העורר לחלופה. ב"כ המשיבה מתנגדת לערר ומבקשת להותיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה.

5.         אין חולק, כי העבירות המיוחסות למשיב אין בהן כלשעצמן כדי לבסס קיומה של עילת מעצר. דא עקא, שבהצטברותם של גורמים ונסיבות מסויימים לא מן הנמנע שתתקיים עילת מעצר גם בגין עבירות רכוש, דוגמת העבירות דנן, הכל בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון ובעיקר לפסק דינה המנחה של כב' השופטת בייניש ב- בש"פ 5431/98 פרנקל רסלן נ' מדינת ישראל. משכך, יש לבחון אם מקרה דנן נופל במסגרת אותם מקרים מיוחדים שבהם מצדיקה עבירת הרכוש קיומה של עילת מעצר.

6.         בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי עבירות רכוש ככלל אינן מקימות עילת מעצר של מסוכנות, אך עם זאת, סבר בית משפט קמא, כי במקרה זה מצטרף לעבירה עצמה נתון נוסף שיש בו כדי להטות את הכף לכיוון מעצרו של העורר והוא עברו הפלילי המכביד.

            בית משפט קמא הוסיף וציין בהחלטתו, כי מאז גיל 18 החל העורר בפעילותו העבריינית ולא חדל ממנה, אך זמן קצר לאחר שחרורו מהמאסר האחרון. משכך, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי העורר מהווה סכנה של ממש לציבור כל אימת שהוא מהלך חופשי וקבע כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות, באופן שאין לבטוח בעורר שיקיים חלופת מעצר כלשהי, חמורה כלל שתהא.

7.         עיון בהרשעותיו הקודמות של העורר מלמד, כי לחובתו 12 הרשעות קודמות בגין עבירות שונות, לרבות עבירות רכוש ואלימות. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את מסקנתו של בית משפט קמא, כי בהצטבר עברו הפלילי של העורר לעבירת הרכוש שבה עסקינן מתקיימת עילה למעצרו של העורר. כעולה מהרשעותיו הקודמות, העבירה האחרונה שבוצעה על ידי העורר היתה ביום 21.5.03, עבירה של התפרצות למגורים ועבירות נלוות נוספות. מאז חלפו עברו להם כ- 3 שנים וחצי. אני ער לכך שבהרשעתו האחרונה נידון העורר ביום 9.9.03 למאסר בפועל למשך 15 חודשים. לחובת העורר הרשעה נוספת בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה מיום 9.10.02 וכן עבירה של התפרצות למגורים, עבירה מיום 17.10.99. אין לזלזל בעברו של העורר. אכן, מדובר בעבר חמור ומכביד, אבל אין בו ללמד כי עסקינן בעורר אשר הפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע. תדירות ביצוע העבירות על ידו, אין בה כדי ללמד על כך. גם נסיבות ביצוע העבירות דנן אינן נסיבות מתוחכמות או יוצאות דופן המלמדות על מסוכנות יתרה. משכך, לא מתקיימת במקרה דנן עילה למעצרו של העורר.

8.         באין עילה למעצרו של העורר מתייתר הדיון בשאלת החלופה.

            לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מקבל את הערר ומורה על ביטול החלטתו של בית משפט קמא מיום 2.11.06.

            למען הבטחת התייצבותו של העורר להמשך ההליכים המשפטיים בבית משפט קמא, אני מורה על שחרורו לאחר מילוי התנאים שלהלן:

            א.         הפקדת ערובה כספית בסך 5,000 ש"ח.

            ב.         ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח.

            ג.          ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום כ"ד בחשון, תשס"ז (15 בנובמבר 2006) במעמד העורר וב"כ עו"ד גראיסי וב"כ המשיבה, עו"ד ליאת מנדל גור.

                                                                                __________________

    שאהר אטרש, שופט

ב"כ המשיבה:

אבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה על שחרור העורר ל- 48 שעות.