החלטה בתיק בש 3057/05

1.         א.         בגין האירוע נשוא בקשה זו, הוגש תחילה לבית משפט זה כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים נגד אחיו של המשיב בשם מחמוד עבדאללה סעדי (להלן: "מחמוד").

            ב.          בהחלטתה מיום 16/10/05 במסגרת הבקשה לעצור את מחמוד עד תום ההליכים, קבעה כב' השופטת (דה-ליאו) לוי כי בשל התמיהות העולות מחומר הראיות, הסתירות בדוחות השוטרים, וכן העדר מתן הסבר ופירוט למה שהתרחש באירוע, ובהתחשב בכלל נסיבות המקרה, יש בכל אלה כדי להפחית מעוצמת חומר הראיות נגד מחמוד, לאור זאת הורתה על שחרורו של מחמוד בחלופת מעצר באם תומצא לה חלופה מתאימה.

            ג.          המשיב הגיע למשטרה ביום 09/11/05 ובאותו יום נעצר, בעקבות זאת תוקן כתב האישום והמשיב צורף כנאשם נוסף. ביום 14/11/05 הוגשה בעניינו של המשיב בקשה זו לעוצרו עד תום ההליכים.

2.         כתב האישום מייחס למשיב ולמחמוד עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 335 + 333 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380 + 382 (א) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274 (2) ו- (3) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, היזק בזדון לרכוש - עבירה לפי סעיף 452 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.         על פי הנטען בכתב האישום, ביום 01/10/05 הגיעו השוטרים אריק אביטל, יוסי טורג'מן ואולגה בריקמן (להלן בהתאמה: "אריק" "יוסי" "אולגה" וביחד "השוטרים"), לערוך חיפוש באזור בבית משפחת המשיב ומחמוד (להלן: "הבית") הנמצא בנצרת באזור הקרוב ל"בריכת חרבג'י", וזאת לשם תפיסת סמים מסוכנים. בהגיע השוטרים בסמוך לבית, פגשו את המשיב ומחמוד, השוטרים המתינו במקום להגעת כוח נוסף על מנת לערוך חיפוש בבית, ובינתיים שוחחו יוסי ואריק עם המשיב ומחמוד. לאחר שיחה זו, תקף מחמוד את יוסי בכך שתפס אותו בצווארו. יוסי ניסה להרגיע את מחמוד אבל ללא הועיל, ומחמוד הכהו בכל חלקי גופו ובפניו, בה בעת תקף המשיב את אריק בכל חלקי גופו ובפניו. במהלך התקיפה, התאספו רבים אחרים ביניהם עאמר ניג'ם ואילו השאר זהותם אינה ידועה למבקשת, והטילו אימה על יוסי ואריק בהחזיקם אבנים בידיהם, וכל זאת על מנת שיוסי ואריק לא יעזו להתנגד, במהלך התקיפה הושלכו אבנים לעברם של יוסי ואריק. המשיב יחד עם מחמוד ואחרים דחקו את יוסי ואריק לכיוון מבנה בטון נטוש הנמצא בחצר הבית תוך כדי תקיפתם, כאשר בהגיעם למבנה הבטון, הגיעה אמם של מחמוד והמשיב וניסתה להגן על השוטרים בגופה, אולם ללא הועיל, וגם אותה דחפו מחמוד והמשיב הצידה, מחמוד והמשיב הפסיקו את תקיפתם רק כאשר אביהם התערב. במהלך כל הדברים האמורים, החזיק מחמוד סכין בכיסו. בעקבות התקיפות האמרות, נגרם ליוסי חתך בתוך הפה ממנו דימם, כן נגרמה לו שריטה ליד עין ימין ופציעה במרפק ימין. אריק נחתך בידו הימנית, נגרם לו טשטוש בראייה לזמן מה ונשברה ידו השמאלית וכן נשברו משקפי השמש שהיו עמו.

4.         ראשית כל, עלינו לבחון אם קיימות ראיות לכאורה שיש בהן סיכוי סביר כדי להביא בסופו של ההליך לידי הרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו.

תחילה באשר לטענת האליבי אשר בפיו של המשיב, על פיה ביום האירוע הוא היה בתל-אביב יחד עם שני חבריו, אבראהים שחאדה ויוסף אבו קנדיל (להלן בהתאמה: "אבראהים" ו- "יוסף"). מעיון בהודעתו של המשיב במשטרה מיום 09/11/05 ועדות חבריו מאותו היום עולות לכאורה סתירות המטילות ספק בדבר היות המשיב בתל-אביב ביום האירוע, ומעלה חשש שמא היה תיאום עדויות בין המשיב, חבריו ובני משפחתו אשר כולם טענו כי המשיב לא היה נוכח באירוע. אמנם עדות המשיב במשטרה לכאורה הגיונית ומתקבלת על הדעת, אולם השוואת עדותו עם עדות חבריו, מעלה לכאורה סתירות אשר מטילות ספק באמינות טענת האליבי של המשיב, כך למשל המשיב טען בשורה 22 להודעתו מיום 09/11/05 בהתייחסותו למה שעשו ביום שבת בבוקר 01/10/05 כי: "הגענו לטיילת בתל-אביב אכלנו בטיילת מנאקיש שקנינו מהמאפיה של אבו אלעאפיה", ואילו אבראהים טען בתשובה לשאלת החוקר האם אכלו משהו ביום שבת 01/10/05 אצל אבו אלעאפיה כי: "בזמן שהיו איתי מוחמד ויוסף לא אכלו שום דבר ואני בטוח מזה במאה אחוז" (הודעה מיום 09/11/05 שורות 68 - 69). כך גם טען יוסף כאשר נשאל על ידי החוקר האם אכלו מנאקיש בתל-אביב, הוא ענה כי: "מנאקיש לא אכלנו... אין בכלל מנאקיש שם" (הודעה מיום 09/11/05 שורות 56- 59). עניין נוסף, המשיב טען כי הבנות שהיו איתם הן מאשדוד (שורות 45 - 46 להודעתו), ואילו יוסף טען כי הם הכירו את הבנות בטיילת בתל-אביב (שורה 33 - 34 להודעתו) ובאשדוד הם לא הכירו בחורות (שורות 39 - 40). אבראהים תמך בטענת המשיב שהם הכירו את הבחורות באשדוד (שורה 26 - 27 להודעתו). כמו כן נחלקו ביניהם המשיב וחבריו באשר למקום מושבן של שתי הבחורות ברכב בו נהג יוסף, וקיימות סתירות נוספות שאין זה המקום לפרטן. לציין, כי האירוע נשוא כתב האישום אירע בתאריך 01/10/05, ואילו המשיב וחבריו מסרו את הודעותיהם בתאריך 09/11/05 כאשר שלושתם היו לכאורה משוחררים, לכן ניתן להניח כי המשיב וחבריו תיאמו את גרסאותיהם. מכל מקום, נראה לי טענות המשיב אין בהן בשלב זה כדי לכרסם בראיות המבקשת, והן ייבחנו לעומק עת שיידון התיק לגופו של עניין.

לאחר הדיון שהתקיים בפניי, המציא ב"כ המשיב לבית המשפט צילום של קבלה של מלון מונופול בת"א. כל מה שהצלחתי בשלב זה לפענח מצילום קבלה זו את השם אבו קנדיל שהגיע למלון הנ"ל ביום 01/10/05 ועזב ביום 01/10/05, וכן הסכום שגבה המלון. מצילום קבלה זו לא ניתן ללמוד כלום, אין בצילום קבלה זו כדי להעיד שאכן המשיב שהה במלון זה באותו תאריך, גם אם שהה שם אין בצילום קבלה זו כדי להעיד על שעת עזיבת המלון, הרי האירוע הנטען התרחש בסביבות השעה 16:30, מכל מקום ציינתי קודם כי טענת האליבי תיבחן לעומק לכשידון התיק לגופו של עניין.

5.         באשר לשאר הראיות בתיק, אין חולק כי ראיות המבקשת המרכזיות נשענות על דוחות השוטרים המעורבים באירוע. מדוחות הפעולה שלהם עולה כי הם הגיעו לשטח פתוח הקרוב לביתם של מחמוד והמשיב על מנת לחפש סמים, ותוך כדי החיפוש הגיעו קרוב לביתם של מחמוד והמשיב, בשיחה עם התחנה נמסר להם כי ישנו חשד לקיומם של סמים בבית מחמוד והמשיב, על כן החליטו לחכות במקום עד להגעת כוחות נוספים. בינתיים הם פגשו את מחמוד והמשיב, ניהלו איתם שיחה ידידותית תוך כדי שהם מחכים להגעת כוחות התגבור. בשלב זה יצאה אחותו של המשיב החוצה, ומחמוד ביקש ממנה להיכנס לבית, בתשובה ענה לו יוסי כי הוא נשוי ואין לו מה לדאוג, בתגובה לכך התנפל מחמוד על יוסי והחל להכות אותו, בשלב זה ניסה אריק לעזור ליוסי ובתגובה התנפל עליו המשיב. כנראה מכאן התפתחה קטטה בה היו תקיפות הדדיות בין הניצים. מדוחות הפעולה של השוטרים לא ברור האם הם נכנסו לחצר ביתם של מחמוד והמשיב, או שמא הגיעו לאזור בחורשה הסמוך מאוד לחצר ביתם של מחמוד והמשיב ושם התנהלה השיחה איתם. בדו"ח הפעולה של אריק מיום 01/10/05 צויין כי: "על פי הוראת קמב"ל התחלנו בחיפוש בשטח הפתוח אשר לא מוגדר על מנת לאתר את הסמים ולבצע עיכוב החשודים. בשלב מסוים הגענו קרוב לבית של משפחת סעדי ופגשנו באחים מחמוד ומוחמד סעדי". בדו"ח הפעולה של יוסי מיום 01/10/05 נאמר כי: "כאשר הגענו לחצר הבית עליתי במכשיר הקשר מול בילוש נצרת והם טענו בפניי כי יש בהוראת קמב"ל שעכשיו כרגע נמצא סמים בביתם". מדברים אלו לא ברור דיו מקום הימצאותם של השוטרים בעת האירוע, ואם הם אכן נכנסו לחצר ביתם של מחמוד והמשיב, אחרי שנודע להם דרך מכשיר הקשר על חשד להימצאות סמים בתוך הבית, קרי חשד לביצוע עבירה המקימה לכאורה עילה חוקית לביצוע חיפוש ללא צו, או שמא נודע להם על החשש להימצאות הסמים בבית אחרי שהם כבר נכנסו לחצר הבית, אז כניסתם לכאורה הייתה בלתי חוקית, לכן לא ניתן בשלב זה ללמוד מדוחות הפעולה של השוטרים אם אכן פעלו השוטרים כדין ובאם לאו, תמונה זו תיבחן לעומק עת שמיעת התיק לגופו של עניין.

תהיה נוספת שראוי לציינה, כי כב' השופטת יפעת שטרית עת שדנה ביום 02/10/05 בהארכת מעצרו של מחמוד, ציינה בעמוד 2 שורה 5 - 6 כי: "נראית שריטה בצד ימין בצדעה של החשוד, וכן נראה פצע בראשו בחלק השמאלי". לציין, כי מחמוד נכבל ונעצר באירוע הנדון, מובן מאליו ובהעדר כל ראיה אחרת הפגיעות שתוארו ע"י כב' השופטת שטרית, קיבלם מחמוד לכאורה במהלך האירוע. מנגד, השוטר אריק ציין בדו"ח הפעולה מיום 01/10/05 כי: "כאשר אנו חסרי אונים ובסכנה ממשית המשכנו לקבל מכות וסטירות מבלי יכולת להגן על עצמנו". דבריו של אריק מעלים תמיהה, אם השוטרים כל הזמן נפגעו, נשאלת השאלה איך מחמוד נפגע? זאת ועוד, יוסי ציין בדו"ח הפעולה שלו מיום 01/10/05 עמ' 2: "לא הייתה סכנת חיים על מנת לירות, איך הייתה סכנת חיים בלחטוף מכות רצח מ- 30 איש כולל זריקת אבנים עלינו". אכן התמונות של השוטרים אשר לכאורה צולמו לאחר האירוע מלמדים על פגיעות שקיבלו, עם זאת על פי הדו"ח של יוסי הנ"ל הותקפו השוטרים ע"י שלושים איש שכללו המשיב ומחמוד, ומי שהובא לדין רק מחמוד והמשיב. גם השוטר אריק בדו"ח הפעולה שלו מיום 01/10/05 עמ' 2 ציין כי המשיכו לקבל מכות וסטירות, אולם לא ציין ממי קיבל את המכות. גרסאות אלה של השוטרים כשלעצמן ללא היזקקות לגרסאות מחמוד, המשיב ומשפחתם, לוקות בחסר פרטים באשר למה שהתרחש באירוע, ואף מעוררות תהיות, כל אלה יש בהן כדי להחליש במידה מסויימת מראיות המבקשת.

נקודה נוספת המעוררת תהיות וסימני שאלה הנה, כי על פי דוחות הפעולה של יוסי ואריק, נכחה באירוע שוטרת נוספת בשם אלגה בריקמן, חיפשתי בתיק החקירה ולא מצאתי אף דו"ח שנרשם על ידה, העדר רישום דו"ח על ידי שוטרת שנכחה באירוע מתחילתו ועד תומו, מלמדת לכאורה ובשלב זה על פגמים בחקירה שמחלישים את הראיות נגד המשיב.

ב"כ המשיב עורר ספקות באשר לדו"ח ההבהרה של אריק מיום 10/11/05. טענה זו תיבחן עת שיידון התיק לגופו של עניין, עם זאת ראוי לציין כי על פי חומר הראיות בתיק, המשיב היה בבריחה מאז האירוע, ורק ביום 09/11/05 הוא ניגש למשטרה ונעצר. יוצא כי מאז האירוע ועד ליום מעצרו בתאריך 09/11/05 לא יכול אריק לראות אותו, ולמחרת מעצרו של המשיב, נתקל בו אריק באקראי, אז נזכר באירוע וערך דו"ח הבהרה. אינני רואה כל פסול בכך. זאת ועוד, לעניין השבר ביד, עיון בתיעוד הרפואי של בית חולים העמק מיום 02/10/05 מלמד על שבר של יד שמאלית, משמע הראיות לעניין השבר ביד קיימות כבר למחרת יום האירוע, והאמור בדו"ח ההבהרה בא רק לחיזוק ולתמיכה, ולא נועד לשמש כראיה חדשה לראיות הקיימות, מכל מקום טענה זו תידון בעת שמיעת הראיות.

סיכומו של דבר, חומר הראיות שהצבעתי עליו בהרחבה, אכן מלמד לכאורה על קיומה של תשתית ראייתית שקושרת את המשיב לאירוע הנטען, עם זאת, הראיות הקיימות כפי שהן נמצאות כיום בחלקן מעוררות תהיות וסימני שאלה, ובחלקן האחר לוקות בחוסר פרטים באשר למה שהתרחש באירוע, כל זה מביא אותי למסקנה כי עוצמת הראיה לא נמצאת במדרג הגבוה אשר מצדיק מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

מעבר לנדרש, ראוי לציין, כי הנני ער לחומרת העבירות המיוחסות ולעברו של המשיב שכולל עבירה של אלימות, לרבות מאסר על תנאי בר הפעלה, וכי בנסיבות רגילות לא הייתי מהסס לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אולם בענייננו חולשת הראיות כפי שהבהרתי לעיל, איננה מצדיקה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

6.         אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על שחרור המשיב בחלופת מעצר. הדיון בחלופה יידון בנפרד לאחר שתומצא חלופה ראויה וכן יומצאו תצהירים של הערבים אשר אמורים להשגיח על המשיב.

ניתנה היום י"ח בחשון, תשס"ו (20 בנובמבר 2005) במעמד הנוכחים.

עו"ד לידאוי: אבקש לדחות את הדיון בחלופה לתאריך 21/11/05, אני אמציא לחברי עוד היום את התצהירים של הערבים.