החלטה בתיק בש 3047/05

בפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקריות, (כב' סגן הנשיא השופט א. מגן), מיום 3.11.2005, בתיק מ.920/05, לפיה קיבל את בקשת המשיבה והורה על הארכת מעצרו של העורר ליום 6.11.2005, שעה 14:00, על מנת לאפשר למשיבה להגיש כתב אישום, וזאת על-פי הצהרת תובע.

אין מחלוקת כי החקירה בעניינו של העורר הסתיימה, והמשיבה ביקשה, בהתאם לסעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, להאריך את מעצרו על מנת להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, מהנימוק שקיימות ראיות לכאורה נגד העורר מצד אחד, ולאור מסוכנותו הנובעת ממהות המעשים המיוחסים לו מצד שני.

בנימוקי הערר מצביע הסנגור המלומד על מחדלי חקירה רציניים אשר יש בהם כדי להביא לשחרורו של העורר מיד ולא להמתין עד לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. עיקר טענותיו של הסנגור כי המשטרה לא חקרה את טענת האליבי, ולא פעלה בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) תשס"ב-2002, להלן: "החוק", בכך שלא תיעדה החקירה של החשוד, שאינו דובר השפה העברית, כמצוות סעיף 8(2) לחוק. הסנגור סבור כי מחדלי חקירה אלה פוגעים באפשרויות ההתגוננות של החשוד, והדבר משליך על הראיות לכאורה ומשקלן הראייתי לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. הסנגור תמך את טענתו בהחלטתו של כב' השופט שיף, שניתנה ביום 10.6.2005, בתיק ב"ש 1878/05 (מח' חיפה), לפיה דחה כב' השופט שיף את הערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית משפט השלום בעכו לשחרר את הנאשם שם בחלופת מעצר בגלל מחדלי החקירה.

הטענות שהעלה הסנגור המלומד בפניי הועלו גם בבית משפט קמא, ונשקלו על-ידי כב' סגן הנשיא מ. מגן, אך הוא הגיע למסקנה שאין מקום לשחרר את העורר בגלל מחדלים אלה, והורה על הארכת מעצרו של העורר עד יום ראשון כדי לאפשר קיום דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

אציין מיד כי מחדלי החקירה הם רציניים, אך התלבטתי בשאלה האם מול מסוכנותו של העורר כפי שעולה מהודעותיהם של עובדי לשכת הסעד ומרכז "טיפת חלב", המכירים את העורר באופן אישי ואשר העידו על מעשיו, מחדלי החקירה צריכים להביא לשחרורו של העורר על אף מסוכנותו.

שקלתי את טענות באי כוח הצדדים: מול מחדלי החקירה עומדת מסוכנותו של העורר והסכנה הצפויה ממנו לציבור. בהתמודדות בין שני אינטרסים אלה סבורני כי יש לתת עדיפות להגנה על הציבור, במיוחד בשלב זה, עד לבירור דיונו של העורר. יכול להיות שבסופו של דבר מחדלי החקירה, בין היתר, יביאו לזיכויו של העורר כפי שקבעתי בהכרעת הדין שניתנה ביום 28.10.2005   בת.פ. 155/96 (מח' חיפה), בה סקרתי את הפסיקה בעניין מחדלי החקירה, בעיקר בהתייחסות לסוגיה של גביית ההודעות של החשוד בשפת אמו או, במקרה והדבר אינו אפשרי, לפעול בהתאם לעקרונות שעוגנו בפסיקה בתקופת חקירת הנאשם בתיק הנ"ל, ואשר עוגנו היום בסעיף 8 לחוק. עקרונית, מסכים אני, עם כל הכבוד, עם קביעתו של עמיתי כב' השופט שיף כי מחדלי החקירה פוגעות ביכולת ההתגוננות של המשיב כבר בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ופוגמים במשקל הראייתי של הראיות לכאורה, אך לדעתי כל עניין יישקל לפי נסיבותיו. בענייננו, בניגוד למצב שהיה בפני כב' השופט שיף, העורר זוהה באופן ודאי על-ידי אנשים המכירים אותו וראו אותו מבצע את העברות המיוחסות לו בבקשת המעצר: החמורות בהן גרימת נזק, אלימות, התפרצות למקום ציבורי והסגת גבול. התנהגות זו מצביעה גם על מסוכנותו של העורר. באשר לאי-חקירת טענת האליבי, ברור הוא שהמשטרה חייבת לחקור כל טענת אליבי שמעלה החשוד במהלך החקירה, אך בענייננו העורר לא העלה טענת אליבי מוגדרת בזמן החקירה, אלא טען כי הוא היה בדרך לקופת חולים, ולא המציא פרטים בקשר לאנשים שראו אותו, כדי שהמשטרה תוכל לחקור. רשימת האנשים נמסרה רק לאחר שהסנגור ביקר אצל מרשו בבית המעצר לאחר סיום הדיון בבית משפט השלום. בנסיבות אלה אין לומר כי בפני המשטרה הייתה טענת אליבי שהעלה העורר, והיא לא נבדקה. לא התעלמתי מטענתו של הסנגור כי מאחר ולטענת העורר הוא "לא הבין מה רוצים ממנו במשטרה", מאחר ולא תרגמו לו את מהלך החקירה, אך, לדעתי, טענה זו ראויה לבירור בדיון לגופו של העניין, ולא לגרום לכך, בשלב זה, לשחרורו של העורר לאור הראיות לכאורה נגדו מצד אחד, ולאור מסוכנותו מהצד השני. ראוי להעיר כאן כי משנמסרה כעת טענת אליבי שלכאורה מפורטת בתצהיר, תפעל המשטרה לבדיקת טענה זו בהקדם ככל האפשר.

מעבר לדרוש אוסיף שאין בהערותיי לגבי מחדלי החקירה, כמפורט לעיל, כדי להוות עמדה לגופו של העניין בתיק זה או בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אשר עומדת המשיבה להגיש, אם תוגש בכלל. אני חוזר ומדגיש כי כל עניין יישקל לפי נסיבותיו.

על כן ולאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, ואני דוחה את הערר.

ניתנה היום ב' בחשון, תשס"ו (4 בנובמבר 2005) במעמד ב"כ הצדדים והעורר.

                                                                                 ר. ג'רג'ורה, שופט

הקלדנית: ליאת חדד

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: