החלטה בתיק בש 3022/06

המשיב עומד לדין בפני בית משפט זה בגין עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובהחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, בלילה שבין 01/10/2005 לבין 02/10/2005, הלך המתלונן יחד עם חברתו באיזור חצר המוטראן בשכונה העתיקה בעיר נצרת לכיוון ביתו הנמצא באזור השוק. משחלפו השניים על פני המשיב, שישב אותה עת בבית קפה בקרבת מקום, פנה המשיב אליהם באומרו "איזה כוסית". הדברים כוונו כלפי חברתו של המתלונן. המתלונן העיר למשיב על כך וביקשו להפסיק. בתגובה תפס המשיב במתלונן בשתי ידיו, תקף אותו ודקר אותו באמצעות סכין בה החזיק באזור הגב העליון. המשיב הוסיף והיכה המתלונן מספר פעמים בכל חלקי גופו. המתלונן אושפז עקב פציעתו.

עם הגשת כתב האישום מבקשת המאשימה לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, בכללן הודעותיהם של המתלונן וחברתו וזאת נוסף לעדותו של  בעל בית הקפה, המפריכה את גרסתו של המשיב. כמו כן טענה כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר סטאטוטורית בגינה יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ואין להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר שכן המשיב ביצע העבירות המיוחסות לו כשעונש מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד כנגדו. המשיב נמלט מהעיר נצרת לאחר הארוע והוא אותר רק כעבור שנה.

ב"כ המשיב טוען מנגד כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה לכך שהמשיב דקר את המתלונן. לטענתו המתלונן עצמו העיד כי הוא נדקר בגב לאחר שהסתובב כדי ללכת וכי הבין שהמשיב הוא זה שדקר אותו רק משום שהוא היה היחיד שעמד מאחוריו. עוד טען כי חברתו של המתלונן, אשר לפי הטענה גם היא זיהתה המשיב כמי שדקר המתלונן, לא נתבקשה לזהות המשיב במסדר זיהוי ואין לסמוך לפיכך על עדותה. ב"כ המשיב מוסיף ומעלה טענות בדבר חוסר דיותן של הראיות הקושרות המשיב לסכין באשר בעל בית הקפה העיד כי לא ראה המשיב מחזיק בסכין. עוד טען כי המשיב לא יזם את התקיפה וכי עברו הפלילי מסתכם בעבירה אחת של תקיפה בגינה נגזר עליו אומנם עונש מותנה אך הוא אינו בר הפעלה בתיק הנדון. המשיב לא ברח, אלא נסע לעבוד לפרנסתו בתל - אביב ולא ידע כי המשטרה מחפשת אחריו ולפיכך הוא לא התייצב לחקירה משך שנה שלמה.

בחנתי את חומר הראיות שהוצג בפני ולא מצאתי לאמץ את טענות ב"כ המשיב בענין דיותה הלכאורית של התשתית הראייתית. המתלונן זיהה את המשיב כמי שהחזיק בסכין וכמי שאותו הוא ראה מאחורי גבו מייד לאחר הדקירה וזאת הן בהודעתו שנגבתה ממנו סמוך לאחר הארוע והן בדו"ח העימות. העדה אנסטסיה, החברה, זיהתה המשיב בתיאורו ובשמו כמי שרב עם המתלונן ודקר אותו בסכין בגב, לאחר שהמתלונן קרא בשמו במהלך הארוע. לכך יש להוסיף את אמרתו של העד זוביידי כי ראה  את השניים, אותם הוא מכיר היטב, מתקוטטים מחוץ לעסקו וכי במהלך הקטטה ראה את המשיב מחזיק משהו ביד ומכה בו לכיוון גבו של המתלונן. לתשתית ראייתית זו יש להוסיף העובדה כי המשיב הודה כי נכח במקום בעת הארוע. הוא נמלט ממקום הארוע ונסיונות המשטרה לאתרו העלו חרס ורק כעבור שנה הוא נמצא מסתתר מאחורי דלת חדר השינה בביתו של מעבידו בכפר עילוט. טענתו של המשיב כי לאחר הארוע עבד בתל - אביב ולא ידע כלל שהמשטרה מחפשת אחריו נראית תמוהה שהרי על פי המסמכים שבתיק החיפושים אחריו החלו שעות ספורות לאחר הארוע. הודעות רבות הושארו בביתו ואני מתקשה לאמץ הטענה כי כל אותה העת הוא לא ידע כי מחפשים אחריו. התנהלותו זו של המשיב יש בה כדי לחזק את הבסיס הראייתי הלכאורי שהציגה המאשימה.

אשר לעילת המעצר. אין חולק כי מעשיו של המשיב מקימים נגדו חזקת מסוכנות סטאטוטורית. המשיב ביצע העבירות המיוחסות לו כ-4 חודשים לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, שבוצעה גם היא בנסיבות של מה בכך, בגינה נגזר עליו עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים שלא יעבור עבירת אלימות (ת.פ. 1113/04 של בית משפט זה). לא השתכנעתי מטענת הסניגור כי אין בעבירה הנוכחית משום הפרת התנאי ומשכך מסתבר כי עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד מעל ראשו לא היה בו כדי להניא המשיב מביצוע העבירה הנוכחית. המשיב נמלט מהמקום ונסיונותיה הרבים של המשטרה, שתועדו במזכרים, לאתרו לא צלחו ורק כשנה לאחר הארוע עלה בידה להשיגו. כפי שכבר נפסק, יש צורך לשרש ולהדביר את תת-תרבות הסכין, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים, משום שמי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עוד עליו שלא יחזור ויעשה שימוש כזה פעם נוספת (בש"פ 5443/03 לובאני נ' מ"י, תק-על 2003(2), 2555).

בנסיבות אלה ולאחר שמאסר מותנה לא היה בו כדי להרתיע את המשיב וגם הוכח כי הוא עשוי להימלט מלתת הדין, לא ראיתי מקום להידרש לבחינת האפשרות של הסתפקות בחלופת מעצר.

לאחר הנימוקים דלעיל החלטתי להעתר לבקשת המאשימה ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פלילי 1135/06 של בית משפט זה.

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ בעלי הדין.

ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ז (14 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים.

003022/06בש 054 ורד+פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: