החלטה בתיק בש 3000/06

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט ד. פורת) מיום 18.10.2006 בתיק ב"ש 1842/06 לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש ביום 11.9.2006 כתב אישום המייחס לו עבירות בסמים הכוללות החזקת סמים, סחר בסמים והדחת קטין לסמים על כך שבתקופה שבין 6/2006 עד 8/2006 סיפק העורר סם מסוג חשיש לקטינים בחמשה מקרים ובשלוש הזדמנויות גם לבגיר. כן נטען כי ביום 4.9.2006 סמוך לשעה 08:45 הוא נמצא מחזיק סמים שלא כדין בביתו שבבית שאן וכי במהלך החקירה במשטרה איים העורר כי אם ישוחרר יפגע במתלוננים ועל כך יוחסה לו בנוסף עבירה של הדחה בחקירה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום, אף לא על קיומה של עילת מעצר סטאטוטורית ומיקד את טענותיו סביב עמדתו כי יש להסתפק בחלופת מעצר. טרם מתן החלטתו הורה בית משפט קמא על הגשת תסקיר מעצר. חוות דעתו של שירות המבחן היתה כי יש לאמץ את חלופת המעצר שהוצעה ולפיה ישוחרר העורר ל"מעצר בית" חלקי בבית אחותו בעיר חיפה, תוך מתן האפשרות ליציאה לעבודה יחד עם גיסו תחת פיקוחו של האחרון. כן המליץ שירות המבחן על העמדת העורר תחת פיקוחו לתקופה של ששה חודשים לשם שילובו במסגרת טיפולית.

בית משפט השלום לא אימץ את המלצת שירות המבחן, ביכר על פניה את עמדת ב"כ המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

על כך מלין העורר בפני.

ב"כ העורר מיקד את טיעוניו בקיומה של חלופת מעצר. לטענתו בית המשפט לא נתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן, לאפשרות שיקומו של העורר ולא הביא בחשבון את מצבו הבריאותי הקשה של העורר, גילו הצעיר ואת העובדה שלא נרשמו לחובתו הרשעות קודמות. הוא גם חלק על מסקנתו של בית משפט קמא גבי יכולתם של הערבים המוצעים לפקח על העורר.

ב"כ המשיבה מצידו ביקש לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא. לטענתו מדובר בעבירות חמורות של סחר בסם והדחת קטינים לסמים. נסיבותיו האישיות של העורר, עליהן הצביע הסניגור בטיעוניו, אינן מצדיקות לטעמו את שחרורו לחלופת מעצר. כן טען כי קיים חשש שאם ישוחרר העורר ממעצר יפעל לשיבוש מהלכי משפט כיוון שאיים כי יפגע במתלוננים אם ישוחרר.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ בעלי הדין ועיינתי בתיק המעצר של בית משפט קמא וכן בחומר החקירה שהוצג בפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

כפי שכבר צויין לעיל אין מחלוקת כי העבירות המיוחסות מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית אך כידוע מצוות הדין היא כי מעצר ממש הוא בגדר פתרון של "אין ברירה" לאמור, כאשר לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור  שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה. בענייננו עדיין ניתן להסתפק לדעתי בחלופה על מנת להשיג את מטרת המעצר ואסביר.

העורר הינו צעיר כבן 19 שנה. הוא נטול כל עבר פלילי. הוא בן למשפחה מוסלמית שבה 15 ילדים אשר עברה להתגורר בעיר בית שאן מאזור השומרון בסיוע הרשויות. העורר עובד במאפיה מגיל צעיר. כמויות סם החשיש בהן מדובר היו מזעריות וסחרו בהן  התבטא בהספקתן לנערים שבאו בחברתו וכל זאת ללא תמורה כספית. ברי בנסיבות הענין ומחומר הראיות שמדובר היה בשימוש משותף על בסיס חברתי ולא מסחרי. מתיק החקירה עולה כי לפחות חלק מהנערים אישרו בחקירתם כי הם התוודעו לסם עוד לפני שקיבלו אותו מהעורר. מבלי להקל ראש במעשיו של העורר, עליהם הוא עתיד לתת הדין, עדיין אין להתייחס אליו כאל סוחר בסמים מסוכנים במובן המקובל.

יצויין כי העורר הינו נשאי של דלקת כבד מסוג הפטיטיס B.

על פי חלופת המעצר שהוצעה יעבור העותר להתגורר בחיפה, בבית אחותו ובעלה. הללו הביעו נכונות לקלוט את העורר בביתם. הבעל, בילאל אבו - חסן עובד בעבודות באבן ועל פי המוצע בתסקיר יצטרף העורר לגיסו בעבודתו כאשר לצורך זה י5תר לו לצאת את בית המשפחה, יחד עם הגיס, ולצורכי העבודה בין השעות 07:00  ל- 16:00 כשכל העת הזו הוא יהיה בפיקוח הגיס ובתנאי נוסף שהעבודה תתבצע באזור חיפה והקריות בלבד. עוד משלב קצין המבחן בהצעתו את העמדתו של העורר בפיקוח השירות למשך ששה חודשים כאשר בתקופה זו הוא יצורף לקבוצה טיפולית של משוחררים ממעצר. קצין המבחן מביע עמדתו כי אחותו וגיסו של העורר ראויים לקיים הפיקוח וההשגחה אחריו.

נראה לי שהחלופה המוצעת בצירוף בטוחות נלוות שעוד יקבעו, יש בהן כדי לשמש חלופה הולמת למעצר ממשי.

לא התעלמתי בהחלטתי מהעובדה כי לעורר מיוחס אישום נוסף שעניינו הדחה בחקירה. על פי הנטען הרי בעת שנחקר במשטרה הודיע לחוקר כי לכשישוחרר יבוא חשבון עם אלה שהעידו נגדו,  אלא שהדברים נתפסים על ידי יותר כהתפרצות בעידנא דריתחא ולא כתוכנית ממשית ורצינית לעשות כן מה עוד והרחקתו עד חיפה וקריותיה והיותו שם תחת מפקחים, יהיה בהם כדי להפיג המסוכנות. כאן יש לציין כי בהודעתו מוסר העורר כי את הסם נהג לרכוש מאלמוני בעפולה. הרחקתו לחיפה והשמתו בפיקוח כאמור, תנתק אותו ממקור הסם.

בהחלטתו מטיל ספק בית משפט קמא בכשירותם וביכולתם של המפקחים המוצעים, האחות והגיס, למלא תפקידם.

אשר לגיס מתעורר הספק, לדידו של השופט קמא, בשל כך שהגיס לא קיבל עדיין אישור מעבידו להעסיקו עימו. מתוך דבריו של הגיס בבית משפט קמא וגם בפני, עולה כי הוא קבלן משנה ולא עובד שכיר כך שאינני רואה כל קושי בענין זה. אשר לאחות, גב' סנא אבו - חסן. לאור הערתו של בית משפט קמא כי היא מתקשה "בשיחה אף עם בית המשפט" דובבתי אני עצמי את הגברת ולא נתקלתי בכל קושי. מן הסתם אי ידיעתה את השפה העברית היא שעוררה את הקושי האמור. לבני הזוג אבו - חסן ששה ילדים בביתם שגילם בין 6 ל- 13 שנה וגם בכך לא ראיתי מניעה אמיתית מאימוץ החלטת שירות  המבחן.

סוף דבר. הערר מתקבל ואני מורה על שחרורו של העורר בתנאים כדלהלן:

א.         מעת שחרורו יהיה על העורר להתגורר בביתם של בילאל וסנא אבו - חסן ברחוב המדרגות 12/12 בחיפה.

ב.         העורר ישהה בדירה האמורה בתנאי "מעצר בית" מלאים למעט בין השעות 07:00 בבוקר ועד 17:00 שאז יותר לעורר לצאת את הבית בלווית ותחת פיקוח גיסו, בילאל הנ"ל, ובמסגרת עבודתו של האחרון. י5תר לעורר לצאת ולשהות כנ"ל באזור השיפוט של חיפה, קרית אתא, קרית ביאליק, קרית מוצקין וקרית חיים. כל אימת שהותו של העורר מחוץ לבית, כאמור לעיל, הגיס, בילאל, יהיה אחראי וערב לבל יפר העורר את תנאי השחרור.