החלטה בתיק בש 2990/05

בבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב.

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.

2.         המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו, אך טוען כי מדובר בשאלת מהימנות, ולאור עוצמת הראיות, בין היתר בשל כשלי החקירה, יהיה נכון להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

3.         אם כן, אין חולק בדבר קיום ראיות לכאורה שביום 1.11.05 תקף המשיב את שני המתלוננים, בכך שבהולכם ברחוב תקף את המתלונן מוניר עביד מאחור ודקר אותו באמצעות סכין באיזור האוזן השמאלית, מאחורי אפרכסת האוזן. לאחר שמוניר הסתובב דקר אותו המשיב בגבו, ותוך נסיונותיו של מוניר להדוף את המשיב מעליו המשיך ודקרו שוב ושוב בצווארו ובפניו, עד שמוניר איבד הכרתו ונפל.

            המתלונן השני, אברהים אבו עיאש נדקר אף הוא בידו ע"י המשיב, כאשר ניסה להרחיק את המשיב ממוניר.

4.         המחלוקת העובדתית מצומצת נוכח העובדה שהמשיב אינו חולק על העובדה שתקף את המתלוננים, אך טוען כי מדובר בחלופי מכות, שבאו בעקבות התגרות של המתלוננים שתקפו אותו ומשכו ממנו שרשרת וכן ריססו אותו בגז מדמיע. לטענת ב"כ המשיב, כאופציה אחרונה הוא התגונן, לא באמצעות סכין אלא באמצעות עט.

            ב"כ המשיב מפנה לכשלים בחקירה, כאשר לטענתו לא נבדקה כראוי גרסת המשיב כי מדובר בעט וכי הוא עצמו הותקף במהלך האירוע.

            המשיב טען כבר בישיבה הראשונה (יום לאחר האירוע) כי על גופו סימני חבלה שיכולים לאשר את גרסתו, ולבקשתו הוריתי למשטרה לתעד את החבלות עליהן יצביע המשיב.

            ב"כ המשיב קובל ובצדק כנגד צורת התיעוד, שלא לוותה בצילום ושלא ברור ממנה על אילו חבלות הצביע המשיב בפני השוטר.

מכל מקום, במקביל נשלח המשיב לבדיקה פסיכיאטרית ושם נערכה בדיקה גופנית ותועדו הפגיעות שנראו על גופו.

5.         כתב האישום נסמך על הודעות המתלוננים.

המתלונן מוניר עביד תיאר בהודעתו הראשונה שנגבתה בבית החולים ביום 1.11.05 את רגע הדקירה. הוא לא יכול היה לתאר את הסכין בטענה כי מיד לאחר המכה הראשונה קיבל סחרחורת, עם זאת, מסר: "אני ישר הסתובבתי וראיתי את אנור מחזיק בסכין ודוקר אותי פעם שנייה". (עמ' 2 להודעה מיום 1.11.05 בשורות 16-15).

הודעתו של אברהים אבו עיאש הינה מפורטת ובהירה, ובה התייחס למספר דקירות הסכין שספג חברו מוניר והוא עצמו. אברהים ידע לתאר את הסכין באומרו:

            "זו סכין עם ידית שחורה ועם להב ארוך וזו סכין שאני רואה אותה

עם צעירים ...". (עמ' 2 להודעה מיום 1.11.05 שורות 35-34, הודעה בה נחקר אברהים כחשוד בתקיפת המשיב, לאור הודעתו של המשיב).

אברהים עומת עם הטענה שהדקירות נעשו באמצעות עט ולא סכין ועמד על גרסתו כי בידיו של המשיב היתה סכין.

המתלוננים לא נחקרו ולא נשאלו לגבי הפרטים המלאים של גרסת המשיב, לרבות טענתו בנוגע לגז המדמיע ולחבלות שנגרמו לו.

לעומת זאת, טענות הסניגור באשר לחיפוש אחר העט אין להם מקום לאור העובדה שהמשיב נשאל בחקירתו היכן העט והשיב: "העט נפל ממני על הרצפה וזה עט שלי, אני הבאתי אותו מהבית".

בעקבות תשובה זו לא היה כל טעם לערוך חיפוש בביתו של המשיב אחר העט.

תיאור הנזקים שנגרמו למוניר מן הדקירות מופיע בתעודת חדר המיון ובהודעתו של ד"ר צבי בורנשטיין, רופא כירורג, מדובר בחתכים באורך של 7 ס"מ ו - 10 ס"מ.