החלטה בתיק בש 2985/05

1.         בפני ערר שהוגש על פי סעיף 20כג לחוק המים, תשי"ט - 1959 (להלן : "חוק המים"), על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' סגן הנשיא השופט מגן) שניתנה ביום 10.10.05 במסגרת ב"ש 276/05 ובמסגרתה נדחתה בקשת העוררת להאריך לה את המועד לביצוע פעולות ולעיכוב כניסתו לתוקף של צו מיום 24.2.05.

העובדות

2.         טרם דיון בטענות הצדדים מן הראוי לפרט העובדות הרלוונטיות.

העוררת היא חברה העוסקת בייצור תאית מסיבי כותנה. מפעל העוררת מצוי באזור התעשייה מילואות, ליד העיר עכו. באותו אזור תעשייה שוכנים גם מפעלים נוספים, הם מפעל חברת תעשיות שמן מילומור בע"מ ומפעל מילועוף ושות' (להלן : "המפעלים הנוספים").

3.         כנגד העוררת והמפעלים הנוספים הוגש ביום 3.10.04 כתב אישום בגין הזרמת מי קולחין מזהמים ממתקן טיהור שפכים (מט"ש) מילואות לתוך נחל נעמן. כתב האישום המקורי כלל מספר עבירות אך מאוחר יותר תוקן. על פי כתב האישום המתוקן מיוחסות לעוררת עבירות לפי סעיפים 20ב(א) ו- (ב) לחוק המים (ת.פ 1880/04). התייחסותי להלן לכתב האישום תהיה לכתב האישום המתוקן.

 בהתאם לעובדות כתב האישום הסמיכה העוררת ביחד עם המפעלים הנוספים תאגיד בשם "מילואות- חברה לפיתוח משקי מפרץ חיפה בע"מ" (להלן : "מילואות"') לטפל בשפכים באזור התעשייה, ובכלל זה להקים ולהפעיל מכון טיהור לקליטת שפכי העוררת והמפעלים הנוספים, ולהזרמתם, לאחר טיפול ביולוגי, לנחל הנעמן(להלן : "מט"ש מילואות").

4.         בין התאריכים 20.10.03 ל- 19.9.04 הזרימה מילואות אל נחל הנעמן שפכים שמקורם במפעל העוררת ובמפעלים הנוספים שהכילו חומרים אורגניים מזיקים בריכוזים גבוהים ובגין כך הוגש כתב האישום.

5.         במסגרת ההליך האמור הגישה המשיבה, ביום 10.2.05, בקשה למתן צו זמני, וזאת בהתאם לסעיף 20כג לחוק האמור, היא הבקשה במסגרתה ניתנה גם ההחלטה נשוא הערר. בבקשתה האמורה ביקשה המשיבה, בין היתר,  להורות לעוררת להקים מתקני קדם טיפול בשפכים וכן להורות על הפסקת הזרמת שפכים על ידי העוררת לנחל הנעמן, וזאת לא יאוחר מיום 1.10.05. בבקשה נאמר עוד כי בכפוף לקבלת היתר מנציב המים והוועדה המייעצת תסכים המשיבה להמשך הזרמת שפכים, על ידי העוררת, גם לאחר המועד האמור, ככל שאלו יעמדו בדרישות כפי שגובשו על ידי "וועדת ענבר" במסגרת הצעה לתקן איכות קולחים להזרמה לנחל, מתאריך  29.5.01, ולמעט מלחים.

6.         בדיון שנערך בבקשה ביום 24.2.05 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה נאסר על העוררת להמשיך להזרים שפכים בניגוד לאמור בצו שהתבקש וזאת החל מיום 30.9.05. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה. בית המשפט הוסיף וקבע בהחלטה:

 " למשיבים [עליהם נמנתה העוררת בהליך שבפני] נשמרת הזכות לפנות בבקשת ארכה אם יתברר שקו איסוף המים המתוקים לא הושלם על ידי הרשות כמתוכנן או שנוצרו נסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בהם, המונעות עמידה בלוח הזמנים".

הדיון בבית משפט קמא

7.         ביום 27.9.05 הגישה העוררת בקשה לדחיית מועד כניסת הצו האמור לתוקף. בבקשתה ביקשה המבקשת כי תינתן לה ארכה כוללת של 16 חודשים נוספים על מנת להשלים את הפעולות הנדרשות ולהעמיד את הרכב שפכיה על ההרכב המאפשר הזרמתם לנחל.

העוררת טענה כי לאחר שניתן הצו ביום 24.2.05 פעלה לשיפור הרכב החומרים הרעילים במי השפכים אלא שמחמת נסיבות בלתי צפויות לא עלה בידה לעשות כן תוך המועד שנקבע. הנסיבה הבלתי צפויה, כך לטענת העוררת, הייתה התגלות בוצה בבריכה שיועדה לטיפול בשפכיה. המדובר היה בבריכה שהייתה עד לאותו מועד בשימושו של מט"ש מילואות. הטיפול הנוסף אותו נדרשה העוררת לנקוט בשל הבוצה שהתגלתה מאריך, כך לטענת העוררת, את פרק הזמן במהלכו תוכל לעמוד בהרכב השפכים הנדרש על פי ההצעה לתקן, ולשם כך דרוש לה עיכוב כניסתו של הצו לתוקף.

המשיבה התנגדה למתן האורכה המבוקשת.

8.         בית משפט השלום, בהחלטה שהיא נשוא הערר, דחה את בקשת העוררת וקבע כי התצהיר שהוגש מטעם העוררת " דל בעובדות ובתאריכים. כך למשל סתם ולא פירש מתי התגלו הנסיבות האובייקטיביות החדשות"

עוד ציין:

" קשה לי לקבל ברצינות את תדהמתה ופליאתה מכך שבבריכה שקיבלה ממפעל מילואות יש בוצה מזוהמת האם בכנות ובתום לב היו בטוחים כי בבריכה המשומשת לא יימצאו אלא בושם ושמן המור? שוב עגום לראות כי הפניות למשרד לאיכות הסביבה ובקשות לשינויים באו רק ערב כניסת ההחלטה לתוקף...".

 עוד אמר בית המשפט ביחס לבקשת העוררת ולבקשות המפעלים הנוספים שעמדו בפניו:

" לכאורה מדובר בבקשות טכניות לאורכה בלבד, כאשר האיום הסמוי הינו כי דחיית הבקשה משמעה פיטורי עובדים רבים ונזק לאוצר המדינה. איום זה פעל בהצלחה זמן רב מדי, והפך את כל נחלי ארצנו לתעלות ביוב פתוחות ואת קרקעותיה למצבורי חומר רעיל. רק השם יודע כמה זמן יידרש כדי לנקות את נחלי ארצנו ולהשיבם לקדמותם, אפילו אם יעשה מאמץ רציני להשיג תוצאה זו.  איני רוצה להטיל דופי במבקשות ואומר רק כי לעתים קרובות מדי אנו רואים מתכונת של סחבת ודחיות בדיונים עם הרשויות ולבסוף, כשתמה סבלנותן ופונים לבית המשפט, מגיעים להסדר באמונה שאחרי ההסדר הסופי, תינתן דחייה אחרונה ואחריה דחייה אחרונה שבאחרונות וכן הלאה עד ביאת המשיח. אני סבור כי, כשמדובר בגופים כלכליים רציניים, המגיעים להסדר בבית משפט, ניתן להניח שעשו זאת ברצינות ובתום לב, אחרי התייעצות עם המומחים הטכניים שלהם והם לא קיבלו על עצמם דבר שאינם מסוגלים לעמוד בו. לכן יש צורך בנימוקים כבדי משקל כדי להצדיק מתן ארכות והמשך זיהום ארצנו".