החלטה בתיק בש 2980/07

            בדיון מיום 12.4.2007 הסכים המבקש, באמצעות סניגורו, לקיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. הוא הסכים גם למעצר עד תום הליכים, וביקש לשמר את זכותו לבקש עיון חוזר, בלא שיצטרך לשכנע בקיומו של שינוי בנסיבות.

והמבקש אמנם פנה בבקשה לעיון חוזר, והוא מבקש לשחררו לחלופת מעצר. הוא טוען, כי חומר הראיה נתכרסם, הואיל והעד שעליו מושתתת, בעיקרה, הוכחת העובדות הנוגעות לעניין (כאותר אבו עיאש), מתכחש עתה לדברים (המפלילים) שמסר לחוקרי המשטרה וטוען, כי הודאתו הוצאה ממנו באמצעים פסולים. בכך יש, כך המבקש בבקשתו, משום כרסום בראיות, ולכן יש לומר על עוצמתן כי נחלשה, עד כי יש מקום לשחרורו מבית המעצר.

טענה זו של המבקש אין בידי לקבל. אכן, כאותר אבו עיאש, שהואשם בנפרד מחבריו (ובהם המבקש), טוען עתה, כי הודאתו הוצאה ממנו באמצעים פסולים. אלא שאין לנו ולו ראשית ראיה להוכחת טענה זו של אבו עיאש, וזו תתברר במשפטו שלו. לעת הזו אין לנו לומר, על כן, כי מסכת הראיה נתכרסמה, וכי עוצמת הראיות נחלשה. נקודת המוצא בדיון תהא, איפוא, כי קיימת תשתית ראיה לכאורה להוכחת חלקי האישום הנוגעים למבקש.

המבקש טוען עוד, כי מאז נעצר חלפו עברו ימים רבים (כשבעה חדשים), משפטו טרם החל, והוא עתיד להימשך זמן רב, נוכח מורכבות המשפט, והעובדה שברשימת עדי התביעה 41 עדים. על כך הוא מוסיף וטוען, כי המסוכנות הנובעת ממנו היא ברמה פחותה מאוד, נוכח חלקו הקטן במעשי העבירה הנטענים, והואיל ומיוחסות לו גניבות של תחמושת וחלקי חילוף ממקום עבודתו (צה"ל), וברור כי לא יוכל עוד לשוב לצבא, וממילא לא יוכל לשוב על מעשי הגניבה. על כך הוא מוסיף את נסיבותיו האישיות, המצביעות על חיים נורמטיביים שחי עד מעצרו, ובהן העדר הרשעות קודמות (למעט שתי עבירות שאינן משליכות לענייננו), וכיו"ב.

ובכן, חומרת מעשיו של המבקש נלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ואין לי אלא להפנות אליהם. אנו מדברים על חייל צה"ל, שמעל באמון שניתן בו, וגנב תחמושת וחלקי כלי נשק בכמויות עצומות, וסחר בהם משום בצע כסף. עובדות אלה, להן אוכל להוסיף את ההנחה שיכול היה המבקש להניח, ואולי שומה היה עליו כי יניח, כי הנשק עשוי להגיע לידיים עוינות, מכבירות את חומרת המעשים. מחומרה זו נגזרת גם מסוכנותו של המבקש, אם ישוחרר ממעצרו. אכן, כדברי הסניגור, למבקש אין עבר פלילי 'מכביד', והוא חי חיים הרחוקים מחיי פשע עד למעצרו. אלא שבעובדה זו, המובנת מאליה כאשר מדובר במי שמשרת שירות קבע בצה"ל, אין כדי להמעיט מחומרת המעשים, ואין בה כדי להמעיט מן המסוכנות. אם המבקש לא בחל בגניבת תחמושת וחלקי כלי נשק בכמויות גדולות, והכל - משום בצע כסף, הוא לימד על עצמו כמי שלא ראוי ליתן בו אמון, והרי האמון הוא מנשמת אפו של השחרור בתנאי ערובה. גם העובדה, כי המבקש לא יוכל לשוב עוד לתפקידו, ולכן לא יוכל לגנוב תחמושת נוספת, אין כדי לסייע בידו, שכן מי שעשה מעשים כגון אלה שעשה המבקש עשוי שימשיך ויעבור עבירות, וכבר אמרתי, אמון אין ליתן בו עוד.

על כך אוסיף דברים שאמר על המבקש קצין המבחן, בתסקיר מעצר שניתן בשעתו בעת הארכת מעצרו בבית משפט השלום. ובכן, קצין המבחן מציין, כי המבקש השתמש, בשיחה עמו, 'במנגנוני הגנה נוקשים, של הכחשה ומינימליזציה, בהתייחסות לבעייתיות העולה מתפקודו.' קצין המבחן הוסיף עוד את התרשמותו בדבר 'רמה של חוסר אמינות בדבריו של אורכאן [המבקש] הגובלת בשימוש במניפולציות שונות...'. לבסוף ציין קצין המבחן את התרשמותו, לפיה 'במצב תפקודו ודפוסי חשיבתו המתוארים של ארכאן עולה רמת סיכון להישנות התנהגויות פורצות גבולות מצידו, שיש בהן כדי להוות מקור לפגיעה בסובביו'.

דברים אלה מחזקים את מסקנתי, לפיה אין מקום לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר. בשולי הדברים הללו אוסיף הערה: אכן, בסופו של תסקיר מציין קצין המבחן את התנאים שיש לקבוע לשחרורו של המבקש, אלא שדברים אלה של קצין המבחן אינם ממעיטים מן הדברים שהשמיע הקצין ביחס למבקש קודם לכן. כל שאמר קצין המבחן בסופו של תסקיר הוא, שאם יימצא שיש מקום לשחרורו של המבקש, כי אז יש לקבוע תנאים מחמירים לשחרור. כך הנני רואה את המלצת שירות המבחן. מכל מקום, המלצת השירות היא לעולם המלצה בפני בית המשפט, לו נתונה המילה האחרונה. דעתי שלי היא זו שהצגתיה למעלה, ועל פיה אין מקום לשחרורו של המבקש, עד תום הליכים.

המבקש טען, כאמור, כי משפטו, שאף טרם החל, עשוי לארוך זמן רב. טענה זו אין בה כדי לסייע. הזמן הניכר שעבר מאז נעצר המבקש לא שינה ממסוכנותו. לכן אין מקום לשינוי החלטת המעצר הראשונה, בגדרו של סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ('החוק'). טענותיו של המבקש, המזמינות אותי, הלכה למעשה, לבקר את עבודתם של חבריי בערכאה זו, כיצד מתקדם המשפט וכיו"ב, אינן מוצאות את מקומן בדלת אמותיו של סעיף 52 לחוק, כי אם בגדרו של סעיף 62 לחוק, ובידי שופט של בית המשפט העליון, בחלוף תשעה חדשי מעצר.

משום כל הטעמים הללו סברתי, כי אין לשחרר את המבקש ממעצרו. הוא ייוותר, איפוא, במעצר עד תום משפטו.

ניתנה היום י' בחשון, תשס"ח (22 באוקטובר 2007) במעמד ב"כ המשיבה, עו"ד שחם.

מירי בן-עמי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: