החלטה בתיק בש 2960/08

כנגד העורר (ביחד עם אחר), הוגש כתב אישום, בת.פ. 1538/08, בבית משפט השלום בעכו, בגין עבירה של קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בכך שהוא יצר עם האחר קשר טלפוני, לשם ביצוע עסקה בנשק.

תחילה, על פי החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט זיאד סלאח), מיום 20.3.08, שוחרר העורר בתנאים מגבילים, הכוללים "מעצר בית", בבית הוריו, בפיקוח הוריו ואחותו (להלן: " ההחלטה הראשונה").

בעקבות עיון חוזר, אשר הגיש העורר, ביום 23.6.08, בו טען כי "מעצר הבית" הממושך מכביד עליו ופוגע במצבו הכלכלי, שלו ושל הוריו, ובו ביקש כי ביהמ"ש יתיר לו לצאת לעבודה כמציל בבריכה, נעתר בימ"ש קמא, לבקשה  והחליט, בהחלטתו מיום 2.7.08, להקל בתנאי השחרור של העורר, באופן שיתאפשר לו לצאת לעבוד כמציל בבריכה.

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו:

"זכות העבודה והפרנסה הינה זכות יסוד, כך שיש לאפשר אותה ככל שהדבר ניתן וכאשר אין בדבר כדי לפגוע באינטרס ציבורי חשוב".

בהתאם, קבע בימ"ש קמא, כי העורר יורשה לצאת לעבודה בין השעות 10:00 ל- 18:00 וכי יציאתו מותרת רק בלווית המפקחים הנ"ל. כן חייב בימ"ש קמא את המעביד לחתום על ערבות כספית ע"ס 30,000 ש"ח, בה יתחייב להודיע למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור ע"י העורר, אשר נקבעו בהחלטה הראשונה.

על החלטה זו הגישה המדינה ערר זה, אשר בפניי.

בנוסף, הוגש כנגד העורר הוגש כתב אישום בגין הפרת תנאי השחרור אשר נקבעו בהחלטה הראשונה, בכך שביום 18.6.08 בשעה 16:40 לערך, הוא יצא מביתו ושהה בחצר הבלוק בו נמצא ביתו.

העורר מאשר שהוא יצא את דלת הבית, אולם טוען שהוא לא עזב את חדר המדרגות ושהוא לא ידע שהדבר נאסר עליו. עורר הכחיש ששהה בחצר הבית.

דיון ;

עיון בחומר הראיות מעלה, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. עיקר הראיות מבוסס על שיחות טלפון שנערכו בין העורר והאחר, אשר הסבריו של העורר לתוכנם, לכאורה, אינם סבירים. בנוסף לכך, בביתו של האחר נתפס אקדח גנוב עם מחסנית וכדורים. אמנם, בשיחות דובר, לכאורה, על 16Mולא על אקדח, אולם בעובדה שנמצא נשק אצל האחר יש, לכאורה, תמיכה לכך שיש לו אפשרות להשיג כלי נשק.

בנסיבות אלה יש לומר שקיימות ראיות לכאורה וגם אם עוצמתן אינה מלאה, אין לומר שאין הן מהוות תשתית מספקת למעצר עד תום ההליכים, אלא, לכל היותר, לשחרור העורר בתנאים מגבילים, כפי שקבע בימ"ש קמא בהחלטה הראשונה.

אולם, כיום אין אנו מצויים בשאלה אם ישהה העורר מאחורי סורג ובריח, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, אלא בשאלה מהם תנאי השחרור, אשר יאיינו את מסוכנותו.

לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, כמו גם את חומרת העבירה בה מואשם העורר, את עברו הפלילי המכביד ואת האישום הנוסף נגדו, בגין הפרת הוראה חוקית, אשר הוגש בגין הפרה, לכאורה, של ההחלטה הראשונה, סבורה אני שיש להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

העורר, שהינו כבן 22 שנים בלבד הספיק לצבור, לחובתו, רישומים במגוון של עבירות חמורות, אשר בוצעו על ידו החל משנת 1999 ועד לאחרונה, ביניהן - עבירות סמים ואלימות, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן הפרת הוראה חוקית.

לפני כשנה בלבד - ביום 12.6.07 נדון העורר למאסר בפועל למשך 6 חודשים, בגין עבירות של חבלה כשהעבריין מזויין, החזקת אגרופן או סכין ואיומים.

מסוכנותו של העורר ברורה - הוא שולח ידו בעבירות חמורות ביותר ובכללן עבירות המעידות על יחס מזלזל ברשויות אכיפת החוק וברי כי לא ניתן לסמוך עליו שיקיים את תנאי השחרור.

בנסיבות אלה, על זכות היסוד של העורר, לחופש תנועה ולחופש עיסוק, לסגת מפני האינטרס הציבורי ומפני חובתו של ביהמ"ש להגן על שלום הציבור.

מתן רשות לעורר לצאת לעבודה כמציל בבריכה, שם אפשרות הפיקוח עליו איננה מלאה, לא תאפשר הגשמת מטרת המעצר ואיון מסוכנותו של העורר ולא תבטיח, במידה מספקת, את שלום הציבור.