החלטה בתיק בש 2942/06

בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת כ. רוטפלד-האפט) מיום 18.10.2006 בתיק ב"ש 5136/06, לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש ביום 8.10.2006 כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, גניבה מרכב ובריחה ממעצר. על פי עובדות כתב האישום הרי בשעת הבוקר של יום 1.10.2006 פגש העורר במתלונן באקראי בקרבת פיצוציה בעיר טבריה ואיים עליו, כי ישרוף את רכבו ויהרגהו, אם לא ישלם לו סך של 30,000 ש"ח שלפי הטענה חב אביו של המתלונן לעורר. העורר אף ניגש לרכבו של המתלונן ונטל ממנו את מפתחות הרכב ומכשיר טלפון נייד שהיו אותה עת ברכב. משסירב המתלונן לדרישת העורר, ניסה העורר להתניע הרכב ולנסוע בו ומשלא הצליח, דרש מהמתלונן להתלוות אליו רגלית לכיוון השוק. חפציו של המתלונן נשארו בידי העורר. המתלונן ששעה לדרישה, ניצל הזדמנות שנקרתה בדרכו והזעיק שוטר שעבר אותה עת במקום. העורר נעצר לאחר מרדף. נטען כי במהלך המעצר איים העורר על השוטרים כי ירצח את ילדיהם ויפגע בנשותיהם ועוד הוסיף העליב ואיים על השוטרים שחקרו אותו בתחנת המשטרה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 18.10.2006, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום וכי מסוכנותו של העורר נלמדת מהאיומים שהשמיע באוזני המתלונן והשוטרים וכן מנסיונו להימלט מהם במהלך המרדף. עוד קבע בית המשפט כי לעורר עבר פלילי בעבירות אלימות והוא אף ביצע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום שעה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר בר הפעלה בגין עבירות אלימות.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

ב"כ העורר טען כי התשתית הראייתית עליה מסתמכת המאשימה אינה מספקת על מנת להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכי מעשיו של העורר נעשו תחת השפעתם של משקאות משכרים שלגם לפני האירוע יחד עם המתלונן, כשהאחרון החדיר למשקהו של העורר סמים, טענה שלא נבדקה על ידי החוקרים. הסניגור המשיך וטען כי יש במחדלי החקירה כדי לפגוע בהגנתו של העורר ולהחליש עוצמת הראיות באופן המצדיק שחרורו של מרשו לחלופת מעצר. עוד טען כי היה על בית המשפט לבחון בכל מקרה קיומה של חלופת מעצר.

ב"כ המאשימה ביקשה מצידה לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא. לטענתה חומר הראיות שנאסף בתיק החקירה די בו כדי לסבך העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. באשר למחדלי החקירה לה טוען ב"כ העותר, משיבה ב"כ המאשימה כי טענתו של העורר בדבר מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירות לא בוססה. התנהגותו של העורר בעת החקירה נחזתה כמניפולטיבית וגרסתו לעניין שכרותו לא הייתה אחידה.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ בעלי הדין ועיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. החלטתו של בית משפט קמא מפורטת ומנומקת היטב ואוכל איפוא להסתפק בהצגת עיקרי הדברים.

בהודעתו של העורר מיום 4.10.2006 הוא הודה למעשה במיוחס לו בכתב האישום. לכך מתווספות הודעותיו של המתלונן מיום 1.10.2006 ומיום 4.10.2006 וכן של עד הראיה, סמי נבולסי, שנכח אותה עת במקום ואף ניסה לשכנע העורר לחדול ממעשיו. מזכרי השוטרים המתעדים את המרדף אחרי המתלונן והודעתו מיום 4.10.2006 של חבלן המשטרה, שהיה הראשון לשעות לעזרתו של העורר, מצטרפים אף הם למסכת הראיות נגד העורר. שוכנעתי, כמו הערכאה דלמטה, כי לצורך שלב  זה של ההליכים די בחומר החקירה כדי לספק תשתית ראייתית לכאורית ראויה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר. לא מצאתי בטענות בדבר מחדלי החקירה, הנטענים בשלב זה של ההליכים, כדי לשנות ממסקנתי זו. בעקבות טענתו של העורר כי ביצע העבירות המיוחסות לו במצב של שכרות שנגרמה שלא מדעתו, נחשד המתלונן בהחזקת סמים שלא כדין ובכך שהציע אותם לעורר ומהל אותם בשתייתו ואף נחקר על כך תחת אזהרה (ראה הודעתו מיום 4.10.2006). הוא נשאל על כך גם בעימות שנערך בינו לבין העורר (ראה דו"ח ביצוע עימות מיום 4.10.2006 בעמ' 3 ש' 61) ואין לומר כי טענת העורר לא נבדקה בחקירה, מה גם שלכאורה נראה כי טענה זו נטענה רק כניסיון להקל בעונש (ראה מזכר מיום 1.10.2006 של חזיזה). כאן המקום גם להפנות למזכר שערך השוטר טל פרטוש ביום 1.10.2006, מסמך יג' בתיק החקירה. השוטר פרטוש ליווה את העורר לדיון בבית המשפט בבקשת המעצר ובדרך, מששאל אותו השוטר לפשר יחסו העוין לשוטרים, השיב הלה כי הוא שונא שוטרים וכי לכשיופיע בפני שופטת המעצרים הוא יאמר לה כי הוא שתוי וכי נטל סם שאז היא תשחרר אותו כמי שאינו יודע את הנעשה עמו. דבריו הספונטניים ובעלי האופי המניפולטיבי של העורר בפני השוטר, פוגעים עד מאוד בטענתו דהיום כי המתלונן הישקה וסימם אותו, שלא בידיעתו, ובטענתו בפני בדבר מחדלי המשטרה על אשר לא ערכה לו בדיקה לאיתור שרידי סם בגופו.

אשר למסוכנות. קביעתו של בית משפט קמא כי קיימת עילת מעצר במקרה דנן, שלא ניתן להפיגה אלא באמצעות מעצר, מקובלת עלי. האישומים המיוחסים לעורר כוללים עבירה של סחיטה באיומים ויש בהם, מעצם טיבם ואופים, כדי ללמד על מסוכנותו של העורר (בש"פ 11271/03 מ"י נ' אלפרון, פ"ד נח(2), בעמ' 406). לכך יש להוסיף את העובדה שהעורר לא נרתע מלהלך אימים על המתלונן ואביו גם בין כתלי תחנת המשטרה, (ראה מזכרים מיום 1.10.2006 של פרטוש וארליך). הוא אף איים על השוטרים כי לאחר שישוחרר יפגע בהם ובבני משפחותיהם, (מזכר מיום 1.10.2006 של דמוריאס). עוד נציין את התנהגותו שלחות הרסן של העורר במהלך החקירה וניבולי הפה שהרעיף על השוטרים, והעובדה כי ניסה לברוח מהשוטרים שביקשו לעצרו וכן את עברו הפלילי, שכולל עבירה של בריחה ממשמורת חוקית ועבירה של תקיפת שוטר (תיק פלילי 1061/04 בבית משפט שלום נצרת). כל אלה מצביעים על דפוס התנהגות בריונית חסרת מעצורים כלפי אזרחים וכלפי אנשי משטרה, החוזר על עצמו. אם נוסיף לכך ונציין שהעורר ביצע את העבירות הנדונות כשנגדו תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים בגין עבירות אלימות (תיק פלילי 3210/03 בבית משפט השלום בנצרת), אשר לא היה כדי להרתיעו ממעשיו כאן, הרי כל אלה ולפחות בשל משקלם המצטבר, מצדיקים את המסקנה אליה הגיע בית משפט השלום ולפיה לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה. לפיכך אין מקום לבחון קיומה של חלופת מעצר קונקרטית (ראה בש"פ 3002/06 סעאידה נ' מ"י שצורף לטיעוני המאשימה).

לפיכך אני מורה על דחיית הערר. 

ניתנה היום יא' בחשון, תשס"ז (2 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים.

002942/06בש 054 ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: