החלטה בתיק בש 2921/06

א.         ההליך

1.         שני כתבי אישום בתיקי פ"ח 548/06 ו- פ"ח 550/06, הוגשו ביום 18.9.06 לבית משפט זה כנגד הנאשמים, המשיבים 1 ו-2 - לוחמי אירגון החיזבאללה, אשר נתפסו על ידי חיילי צה"ל במהלך אירועי הלחימה בגבול הצפון בקיץ האחרון. על פי כתבי האישום, הואשמו הנאשמים בחברות באירגון טרור, קשירת קשר לביצוע פשע, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים ועבירות בנשק.

בנוסף, הוגש כתב אישום שלישי נגד הנאשם בתיק פ"ח 549/06 - חוסין בן עלי סלימאן, משיב 3 (להלן: "סלימאן"), אשר הואשם בעבירות נוספות של רצח, נסיון לרצח, חטיפה לשם רצח או סחיטה, ונסיון לחטיפה לשם רצח או סחיטה.

בד בבד עם כתבי האישום, הוגשה בקשה בתיק ב"ש 2743/06, ובה ביקשה המאשימה כי המשפטים יאוחדו, בהתאם להוראת סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982. (להלן: "חסד"פ"). לטענת המאשימה, המדובר בכתבי אישום הנסמכים על עובדות דומות לגבי כל שלושת הנאשמים, מסכת האירועים דומה והעדים המהותיים שבכוונת המדינה להעיד בפני בית המשפט הינם זהים.

2.         עוד בטרם נדונה בקשה זו, נקבעו שני התיקים להקראה בפנינו. בישיבה זו הודיע סניגורו של הנאשם בתיק פ"ח 548/06 - מוחמד סרור (להלן: "סרור") כי למרשו טענות מקדמיות. טענה ראשונה שהועלתה מפיו היתה טענת העדר סמכות מקומית לבית משפט זה. לטענתו, כל העבירות המיוחסות לנאשם הן עבירות חוץ. הנאשם נעצר בחו"ל. על כן, לא נתקיימו הדרישות המקימות לבית משפט זה סמכות מקומית לדון באישומים נגדו, ובהתאם יש להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים, מכח סמכותו השיורית שעל פי סעיף 8 לחסד"פ.

3.         לנוכח טענתו זו של הסניגור, הגישה המאשימה בקשה נוספת, בתיק ב"ש 2921/06 ובה עתרה לצירוף נאשמים ולתיקון כתבי האישום בתיק פ"ח 548/06 ותיק פ"ח 549/06, לאחר הקראה, באופן שיאוחדו לכתב אישום אחד, בהתאם להוראות סעיפים 87 ו- 92 לחסד"פ. טענתה של המאשימה היתה, כי בקשה זו נועדה להשלים את בקשתה הקודמת בתיק ב"ש 2743/06, ועל פיה יתוקנו שני כתבי האישום באופן שיוגש כתב אישום מאוחד כנגד סלימאן וסרור, כאשר לאישום מס' 5 שותפים שני משיבים אלה, אשר שהו בצוותא בבית אחד בכפר עייטה א-שעב שבדרום לבנון. שני המשיבים הוכשרו כלוחמי נ"ט של אירגון החיזבאללה ומטרת שהותם המשותפת היתה ביצוע מארבים לחיילי צה"ל שיגיעו לכפר. ברשותם נתפסו כלי נשק אישיים, תחמושת, מכשיר קשר מוצפן, וטילי נ"ט מסוג "קונקורס" ו"פאגוט", אשר שימשו את שניהם. לטענת המאשימה, לא יגרם לנאשמים כל עיוות דין מתיקון כתב האישום, אשר מלכתחילה, סבורה היתה המאשימה כי יש לנהל את משפטם של השניים במשותף, כפי המבוקש בתיק ב"ש 2743/06.

4.         החלטה זו ניתנת במאוחד בשתי בקשותיה של המדינה, וכן בטענתו של הסניגור לעניין סמכותו המקומית של בית משפט זה.

ב.         יריעת המחלוקת

5.         נראה, כי אף המאשימה עצמה אינה חולקת על כך, כי על פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט, נעדר בית משפט זה סמכות מקומית לדון באישום שהוגש נגד סרור. המחלוקת העיקרית נטושה בשאלה האם ניתן וראוי יהיה לתקן את כתב האישום, כפי הבקשה בתיק ב"ש 2921/06, ובכך יוסר המכשול הנוגע לגדר סמכותו של בית משפט זה. שכן, לנוכח העובדה כי לבית משפט זה מוקנית סמכות מקומית לדון בכתב האישום כנגד סלימאן, הרי איחוד האישומים נגד השניים לכתב אישום אחד, יביא לכך שגדר סמכותו של בית המשפט יורחב אף לגבי המשיב סרור, לאור הוראת סעיף 7 לחסד"פ, הקובע כדלקמן:

"צורפו אישומים בכמה עבירות או הואשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, מוסמך לדון בענין כל בית משפט אשר לו השיפוט, לפי סעיף 6, באחת העבירות או על אחד הנאשמים."

ג.          טענות הסניגוריה

6.         לטענת סניגורו של הנאשם סרור, עו"ד הרמלין, דומה המדינה לברון מינכהאוזן, אשר הצליח לחלץ עצמו וסוסו מביצה, על ידי כך שמשך בציצית ראשו. לשיטתו, סעיף 90 לחסד"פ, העוסק באיחוד משפטים, מפנה לסעיפים 86 ו-87  לאותו חוק, העוסקים בצירוף אישומים ונאשמים. משלא הגישה המאשימה לכתחילה כתבי אישום מאוחדים נגד הנאשמים, יש להסיק כי סבורה היתה שאין מקום לצירוף נאשמים לפי הוראת סעיף 87. עתה מבקשת המדינה לעשות את אשר סברה שאין לעשותו, תוך כדי יצירת קשר מלאכותי בין שני הנאשמים. לשיטת הסניגור, הבקשה שלפנינו אינה בקשה לצירוף נאשמים, אלא לדיון מאוחד בשני כתבי אישום שונים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 90 לחסד"פ שעניינה איחוד משפטים. לשיטתו , אין סעיף 90 מתייחס אלא לשני כתבי אישום שבית המשפט מוסמך לדון בהם, וכי אין הכוונה לאיחוד של כתב אישום, בו מוסמך בית המשפט לדון, עם כתב אישום אחר, גביו נעדר בית המשפט סמכות דיון מקומית. לשיטתו, אין במעשיה אלה של התביעה, אלא משום נסיון לעקוף את הוראת סעיף 78 לחוק בתי המשפט, (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, המחייבת אותה להגיש את כתב האישום לבית המשפט המוסמך, ורק לאחר מכן לבקש להעבירו לבית משפט אחר.

על כן, סבור הסניגור כי בית המשפט אינו מוסמך, סמכות מקומית, לדון בעניינו של הנאשם סרור, ובשל כך, אף אינו מוסמך לדון בבקשה לתיקון כתב האישום.

7.         לגוף הבקשה, טוען עו"ד הרמלין, כי צירוף שני האישומים הינו מלאכותי, באשר לא קיים קשר של ממש בין שני הנאשמים.

עוד מוסיף הסניגור וטוען לפנינו, כי בכוונתו היה להעלות טענות מקדמיות נוספות, אותן התעתד לטעון בבית המשפט המוסמך. טענות אלה נוגעות לטענת הגנה עצמית, העומדת לנאשם; וכן לטענה כי אין בעובדות המתוארות בכתב האישום, כדי לבסס הרשעה על פי סעיף 499(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977, שכן אחד האלמנטים על פי סעיף זה, הינו כי המעשה המיוחס לנאשם מהווה עבירה אף לפי דיני אותו מקום בו נעברה העבירה. לשיטתו, סעיף זה הינו סעיף ספציפי הגובר על סעיפי התחולה האקסטרקטוריאלית שבחלק הכללי של חוק העונשין.

בפי הסניגור אף טענות נוספות, הנוגעות לעיוות הדין, אשר ייגרם לסרור, עקב הפער המהותי הקיים בין המעשים המיוחסים לו, לבין המעשים המיוחסים לסלימאן. חיבורם של השניים יחדיו, אינו הוגן כלפי סרור, כיון שהיא מחברת בין מעשיו החמורים פחות, לבין הפעולות חמורות בהרבה הן מההיבט הפלילי והן מבחינת דיני המלחמה המיוחסות לסלימאן. בעוד שלסלימאן מיוחסות עבירות של חטיפת חיילים ושותפות לרצח של שמונה חיילים במסגרת פעולות אלה, סרור הינו איש מילואים של החיזבאללה, אשר נתפס בכפר מגוריו, מבלי שביצע בפועל, לטענת הסניגור, פעולה אלימה כלשהיא.

לשיטת הסניגור, סוגיית הסמכות המקומית, נותנת בענייננו ביטוי להבדל מהותי בין שני הנאשמים, ואינה עניין טכני בלבד. על כן, טוען הסניגור, כי כריכת עניינם של השניים אינה הוגנת כלפי סרור, ובשל כך עומדת בסתירה לאמור בסיפא לסעיף 90 לחסד"פ.

בתגובה נוספת, חוזר הסניגור על טענתו כי בקשותיה של המאשימה הינן מלאכותיות ולא נועדו אלא כדי להקנות סמכות לבית המשפט. עיון בטיעוני המאשימה מלמד כי אין כל הצדקה מבחינת רשימת העדים, בצירוף שני הנאשמים האמורים לכתב אישום אחד.

לשיטת הסניגור, לא קיימת, במצב הדברים הנוכחי, אפשרות לצרף נאשמים על דרך של תיקון כתב אישום, אלא ניתן רק לאחד משפטים. וכזאת אין לעשות, לנוכח העדר סמכותו המקומית של בית משפט זה, לדון באישום נגד סרור.

8.         אף באת כוחו של סלימאן, עו"ד בן-נתן, מתנגדת לקבלת הבקשות. לטענתה, על פי סעיפים 86, 87 ו-90 לחסד"פ, לא ניתן לצרף נאשמים בשלב שלאחר הגשת כתב האישום, אלא, לכל היותר, ניתן לצוות על איחוד הדיון בכתבי אישום נפרדים. הדבר נלמד, לשיטתה, מהוראות סעיף 90, על פיו ניתן לאחד את המשפטים, אם ניתן היה לצרף את הנאשמים בהתאם להוראות סעיפים 86 ו-87, בטרם הגשת כתב האישום. לנוכח הוראתו של סעיף 90, הדן בכתבי אישום התלויים ועומדים "באותו בית משפט", הרי כאשר הסמכות המקומית שונה ביחס לכל אחד מן הנאשמים, הרי לא ניתן לעשות גביהם שימוש בהוראה זו.

ד.         תיקון כתב אישום