החלטה בתיק בש 2913/06

1.         המשיב עומד לדין בבית משפט זה בשל הריגתם של שלושה בני משפחה אחת בתאונת דרכים, כשהוא שתוי. כתב האישום מספר, כי הוא ביקש לעקוף מכונית שאחריה נסע, ותוך כך התנגש חזיתית עם מכונית שבאה מולו, התנגשות שגרמה להריגתם של שלושה מיושבי המכונית, שני בני זוג ואחד מילדיהם. ילדה אחרת של בני הזוג שנסעה עמם נפצעה קשה. המשיב מואשם בהריגה (שלושה מקרים), מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, נהיגה בשכרות, נהיגה במצב המונע השליטה ברכב ומסכן עוברי דרך, גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, עקיפה כאשר הדרך לא פנויה, וסירוב לבדיקת שכרות (העבירה האחרונה מקורה בכך, שהמשיב סרב לבדיקת שכרות סמוך לאחר התאונה).

2.         המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום משפטו. היא סבורה, כי קיימת תשתית ראיה להוכחתן לכאורה של העבירות המיוחסות למשיב. היא טוענת לקיומן של שלוש עילות למעצר: העילה האחת עניינה מסוכנותו של המשיב, הנובעת מחומרת התנהגותו בתאונה בה אנו מדברים, כמו גם מעברו התעבורתי; העילה השניה עניינה החשש מפני הימלטות מן הדין, וזו מקורה בחומרת העבירה והעונש הצפוי למשיב אם יורשע, לצד העובדה, כי המשיב בעל אמצעים ומקום מושבו מחוץ למדינה, ומכאן שירצה, וגם יוכל, להימלט מן הדין; ולבסוף היא טוענת לקיומו של חשש מפני השפעה על עדים. המבקשת סבורה, כי את תכלית המעצר, המבקשת להתמודד עם שלוש עילות אלה, לא נוכל להשיג בכל חלופה שהיא. יש להותיר את המשיב מאחורי סורג ובריח, ורק כך נוכל להשיג את התכלית המשולשת של המעצר, כך המבקשת.

3.         הסניגור המלומד הסכים, לשם הדיון, כי קיימת תשתית ראיה לכאורה להוכחת היסודות השונים שבכתב האישום, למעט היות המשיב שתוי בעת התאונה. התובע הצביע על היסודות השונים בחומר הראיה, המשכנעים, לטעמו, כי המשיב אמנם היה שתוי. הסניגור המלומד הצביע על יסודות הנגד, המשכנעים, לטעמו, בהיפוכה של מסקנה. אני סברתי, כי תשתית ראיה לכך, שהמשיב היה שתוי בעת התאונה, אמנם מתקיימת, מן הטעמים שהטעים הסניגור, ובראשם העובדה, שהמשיב סרב כי תיערך בדיקת אלכוהול בדמו, ומתוך עדותם של הסובבים אותו מייד לאחר התאונה, לפיה עלה ממנו ריח אלכוהול. עם זאת, אינני צריך לקביעה זו בדבר קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת השכרות, באשר אני סבור, כי תוצאת הדיון שלפנינו אינה עשויה להשתנות, גם אם נניח לטובת המבקשת ולרעת המשיב, כי האחרון היה אמנם שתוי. על יסוד הנחה זו, לפיה קיימת תשתית ראיה לכאורה להוכחת האשמה, משמע להריגתם של שלושה בני אדם בתאונת דרכים ופציעתו באורח קשה של אדם רביעי, נפנה עתה לבחון את קיומן של עילות המעצר.

4.         בעילה שעניינה חשש מפני השפעה על עדים לא השתכנעתי כלשהו. חשש זה איננו נסמך על כל נתון שהוא מן הנתונים המונחים לפנינו. ליבת ההוכחה של עובדות כתב האישום היא עדותם של מומחים ואנשי משטרה, ועל אלה אנו רשאים להניח, כי לא תהא השפעה רעה מצד המשיב. הוא הדין ביחס לעדים אחרים, הגם שכולם נתנו את גירסותיהם במשטרה, ואלה תוכלנה לשמש נגדו בבוא העת. יתר על כן, אין די בכך שהמבקשת תאמר לנו, כי היא חוששת כי המשיב ישפיע על עדים, רק משום שקיימים עדים, ורק משום כך שהמשיב צפוי לעונש כבד אם יורשע. עליה להצביע על נסיבות, שתראינה כי חשש שכזה להשפעה על עדים אמנם קיים, כגון משום הרשעה קודמת בשיבוש הליכי משפט וכד', ואת זאת לא היה בכוחה לעשות. עילה שכזו, שמקורה בהשפעה רעה על עדים, אין לנו, איפוא.

5.         אנו מגיעים עתה לעילה שעניינה ההימלטות מן הדין, ולטעמי גם עילה זו אינה מתקיימת, ואם יש בה מן הממש, כי אז ניתן להשיב לה על ידי חלופה הולמת. המבקשת נשענת, בטענתה זו, על חומרת העבירה ועל העונש הכבד הצפוי למשיב אם יורשע. היא נשענת על כך, שמקום מושבו של המשיב הוא מחוץ למדינה, וכי הוא איש בעל אמצעים, ולכן ייקל עליו לברוח מן המדינה. בכל הטעמים הללו לא השתכנעתי, כי הם מקימים עילה להימלטות מן הדין. אני נכון להניח, לטובת המבקשת, ובניגוד לעמדתו של המשיב, כי מקום מושבו הוא אמנם מחוץ למדינה. נסיבה זו, כשהיא לעצמה, אינה יכולה לבסס טענה להימלטות מן הדין. אפילו עמד לפנינו תושב של מדינה זרה, ולא ישראלי ששוהה חלק ניכר מימות השנה מחוץ למדינה (כמשיב), לא היה מקום לעוצרו רק משום היותו תושב זר. וגם אמידותו של המשיב אינה יכולה לעמוד לו לרועץ, ולהצביע על הסכנה שיימלט מן הדין, ורק משום כך לעוצרו עד תום משפטו, על הפגיעה הנובעת מכך הן בחירותו והן ביכולתו לנהל היטב את הגנתו. איננו עוצרים בני אדם רק משום עושרם. יוצא איפוא, שלושת היסודות עליהם הצביעה המבקשת, חומרת העבירה, עושרו של המשיב, ומרכזיות חייו מחוץ למדינה, אינם עשויים לבסס עילה שעניינה הימלטות מן הדין. מכל מקום, אפילו היינו מניחים, כי מתקיים חשש שכזה, נראה כי ניתן להפיגו בהפקדת ערובה כספית, להבטחת התייצבותו למשפטו ולריצוי מאסרו, אם יורשע, לצד איסור על יציאתו מן הארץ. למעלה מן הצורך נעיר, כי אף שהנחנו לשם הדיון, לטובת המבקשת, כי מרכז חיי המשיב מחוץ למדינה, הרי שראוי להזכיר, כי אשת המשיב וחמשת ילדיו מתגוררים בישראל דרך קבע, כמו גם כל משפחתו המורחבת, והנה לך קושי נוסף שיעמוד בפני המשיב מפני זניחתם של כל אלה, רק על מנת להימלט מן הדין.

6.         מכאן אנו באים לעילת המסוכנות, וגם ביחס אליה נתקלת המבקשת בקושי. המסוכנות הנובעת מן המשיב נעוצה בנהיגתו בלבד. אין חולק, כי לא מדובר במי שחייו חיי פשע. הוא עשוי לסכן את הציבור רק אם ינהג שוב. יוצא איפוא, כי עצם העובדה שיצא את בית המעצר וישהה מחוצה לו משך ניהול משפטו אינה עשויה לסכן את הציבור. סכנה עשויה להישקף ממנו רק אם יבחר לנהוג, כך מסכימים הכל, גם הסניגור (לשם הדיון). סכנה זו ניתן להפיג על ידי שלילת רשיונו, ורשיונו אמנם נשלל, בשלב זה, שלילה מנהלית, ואחר כך יישלל, כך יש להניח, עד תום הליכים, כך הסכים מראש הסניגור. ואם רשיונו יישלל, הסיכוי כי ינהג בעת הפסילה במהלך ניהול משפטו איננו נראה סביר, כשהאיש נתון במשפט בעל משקל רב כל כך, בו הוא מואשם בהריגתם של שלושה בני אדם בשל נהיגה פרועה. לא ראינו בעברו כל הרשעה בנהיגה בעת פסילה, ומפי הסניגור שמענו, כי בעת שנפסל בעבר מלנהוג הוא שכר את שירותיו של נהג. היותו בעל אמצעים עשויה לפעול, איפוא, בנקודה זו, לטובת המסקנה, כי הוא אמנם ישכור את שירותיו של נהג, שהרי הפרוטה מצויה בכיסו.

7.         מכל הדברים הללו אנו מגיעים לכך, כי אין מקום למעצרו של המשיב. על החומרה העצומה שבמעשים המיוחסים לו אין מי שיחלוק. הוא גרם, לכאורה, להריגתם של שלושה בני משפחה אחת ופציעתה באורח קשה של בת נוספת לאותה משפחה, וגרם לטרגדיה רבתי. אלא שמעצרו לא נועד להענישו. אם יורשע בדין, פשיטא שבית המשפט יגזור את עונשו באופן ההולם את חומרת העבירה, ושאר שיקולים רלוונטים שיישקלו. תכלית המעצר היא לשלול את הסכנה הנובעת מנהיגתו של המשיב, ואולי את החשש מפני הימלטותו מן הדין. תכליות אלה אינן מצדיקות השמתו של אדם, המוחזק חף מפשע עד כי תוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר, מאחורי סורג ובריח, באשר ניתן להשיגן כשהוא מצוי מחוץ לבית המעצר. אני סברתי, איפוא, משום הטעמים שהטעמתי לעיל, כי ניתן לשחרר את המשיב ממעצרו. לא ראיתי כי יש מקום לשחרורו למעצר בית, העשוי לפגוע בחירותו פגיעה בלתי מידתית, ולא ישיג יותר מאשר אנו עשויים להשיג בשחרור כנגד הפקדה כספית נאותה, ואיסור היציאה מן הארץ.

8.         סיכומם של דברים הנני מורה על שחרורו של המשיב, ובתנאי שיפקיד סך 200,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת התייצבותו למשפטו ולריצוי עונשו, אם יורשע ובעקבות כך ייאסר. ניתן בזה צו, האוסר את יציאתו של המשיב מן הארץ, עד כי יסתיים משפטו.

ניתנה היום ל' בתשרי, תשס"ז (22 באוקטובר 2006) במעמד הנוכחים.

עו"ד לרנר: אני מבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה.

עו"ד רוזנטל: לגבי עיכוב הביצוע. אין עילה מלכתחילה שתצדיק מעצר, כך שאין עילה לעיכוב ביצוע. אני ער לפסיקה לכן אשאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. אני סבור שהבקשה לא מוצדקת ושראוי לדחות אותה.

החלטה

אני מעכב את השחרור עד יום 24.10.06 שעה 12.00 (השעה כעת 12:25).

ניתנה היום ל' בתשרי, תשס"ז (22 באוקטובר 2006) במעמד הנוכחים.

002913/06בש 054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: