החלטה בתיק בש 2911/04

תמצית עובדתית:

1.       עמית נבון ) להלן:"המתלונן"), התלונן בחודש אוקטובר 1996  או בסמוך לכך, נגד הגב' עופרה רווה (להלן: "המבקשת") בתחנת הרצליה (להלן: "התחנה"). בעקבות תלונתו נפתח נגד המבקשת תיק פלילי 3177/96 ( להלן : "התיק"). על פי התלונה יוחסו למבקשת עבירות איומים והטרדות (בכתב ובעל פה) שבוצעו בין התאריכים 8  עד ה - 17  לאוקטובר 1996 .

2.      ב - 17.10.96 בשעות הערב, עוכבה המבקשת בתא טלפון ציבורי לא הרחק מביתו של המתלונן, כשאין ברשותה תעודת זהות. המבקשת הובאה לתחנת המשטרה ונחקרה תחת אזהרה.  על פי הרשום בהודעתה, המבקשת לא כפרה (אם לנקוט בלשון המעטה) במיוחס לה. למרות זאת, סירבה לחתום על ההודעה ולא מסרה כתובת מגוריה למרות שהתבקשה לעשות כן. בתחנה הוחלט על מעצרה של המבקשת ל-24 שעות.

3.      המבקשת הובאה בפני בית משפט השלום תל אביב למחרת, ועניינה נידון בתיק מעצרים 3266/96  (להלן: " תיק המעצרים").  רס"מ אלון כהן, שהופיע בשם התחנה, ביקש מבית המשפט להורות על המשך מעצרה של המבקשת, לחמישה ימים לצורך הסתכלות.

4.      המבקשת הצהירה בבית המשפט המעצרים שתתרחק משכונת מגוריו של המתלונן והתחייבה שלא לטלפן אליו ולא להטרידו יותר.    את המכתבים שכתבה למתלונן ביקשה לראות כמעשה "שטות". שופט המעצרים לא האריך מעצרה של המבקשת, ושיחרר אותה בתנאים כדלקמן: חתימה על ערבות עצמית בסך 5,000 ש"ח, הפקדה במזומן 500 ש"ח, הרחקה מהמתלונן וממקום מגוריו בנוסף לאיסור יצירת קשר ישיר או עקיף עימו(כולל טלפונים).

5.      בסופו של דבר התיק נגד המבקשת נסגר ביום24.8.97 , והודעה בהתאם נשלחה אליה  כעולה מנספח ו' לבקשה.

6.      לטענת ב"כ המשיבים ביום5.10.97 , מיד לאחר סגירת התיק, צילמה המבקשת את חומר הראיות שבתיק כעולה ממסמך המאשר זאת.

7.      עו"ד רונית רובינסון, ממשרדו של עו"ד א.פלדמן, פנתה ב- 26.12.97 בשם המבקשת ליועץ המשפטי של משטרת ישראל בדרישה לתשלום 25,000 ש"ח כפיצוי בגין מעצר שווא. הפניה סורבה ביום23.2.98 , כעולה ממכתבו של עו"ד רפ"ק מוריס אברהמי, עוזר היועץ המשפטי במטה הארצי ירושלים.

8.      המבקשת חזרה ופנתה לתחנת המשטרה ב- 30.9.01 בבקשה לאפשר לה לצלם את תיק החקירה ונענתה רק ב- 15.1.02  שאז הודע לה שהתיק אבד. התשובה לא סיפקה את המבקשת, היא חזרה דרשה את התיק לצילום בהסבירה שהוא לה להגשת תביעה נגד המדינה, (מכתבה מיום 25.1.02 ).

9.      ב-  17.02.02הוחלט במשטרה למנות קצין חוקר, שיבדוק נסיבות העלמו של התיק (הודעת סנ"צ עו"ד בוקסנבוים, קצינת תלונות הציבור במחוז ת"א). הקצין החוקר לא העלה דבר בחקירתו וב-  28.05.02 נשלחה למבקשת תשובה נוספת לפיה התיק לא נמצא.

10.  ב-  10.08.03הגישה המבקשת לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, תביעה קטנה נגד מדינת ישראל ומשטרת ישראל ת.ק 7670/03 ( להלן: " התביעה הקטנה), בגין עוולות שונות שנגרמו לה במעצרה. שמיעת ההוכחות בתביעה הקטנה נקבעה לתאריך  22.02.04. הדיון לא התקיים משום שרס"מ כהן לא התייצב בבית המשפט. ובסופו של יום מחקה המבקשת את התביעה כעולה מהחלטת בית המשפט מיום17.6.04 .

תמצית הבקשה שבפניי:

בתאריך  6.06.04 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני ובה היא עותרת לפסוק לה כדלקמן:

א.   פיצוי בגין מעצר שווא וכליאת שווא, הוצאות ושכ"ט עורך דין. המבקשת התבססה בבקשתה על סעיף 38  לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו - 1996 ( להלן: "חסד " פ מעצרים") ותקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב 1982 -  ( להלן : "התקנות"( בסך הכל ביקשה המבקשת לפסוק לה על סמך ההוראות הנ"ל פיצוי בסכום 3858.50 ש"ח.

ב.   לחייב את רס"מ אלון כהן ואת רפ"ק מוריס אברהמי, לשלם לה פיצוי עונשי מקסימאלי נוסף להוצאות לדוגמא וקנס לקופת המדינה, שאת גובהם השאירה לשיקול דעת בית המשפט.

הבקשה הוגשה נגד:

1.      משטרת ישראל תחנת הרצליה. ( להלן : "תחנת המשטרה" (

2.      רס"מ אלון כהן.

3.      רפ"ק מוריס אברהמי -  עו"ד, עוזר היועץ המשפטי של המשטרה.