החלטה בתיק בש 2889/07

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות עבירה בניגוד לס' 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), החזקת אגרופן וסכין שלא כדין עבירה בניגוד לס' 186 לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה עבירה בניגוד לס' 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1971 ואי נסיעה עם פוליסת חובה, עבירה בניגוד לס' 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל- 1970.

העובדות וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי בתאריך 11.6.07 בשעה 10:50 או בסמוך לכך, בחניון ליד בנק הפועלים בפרדס חנה, היתה הדס גוטמן (להלן: "המתלוננת") בתוך רכב מסוג מיצובישי לנסר מ.ר. 02-323-24 (להלן: "הרכב") אשר בבעלות אביה.

נטען, כי הנאשם, ולאחר שהמתלוננת התניעה את הרכב, התנפל עליה איים עליה כשהוא מפנה לעברה סכין והורה לה למסור את כל הכסף שברשותה, שאם לא כן ידקור אותה. בעקבות כך, מסרה המתלוננת לנאשם סך 600 ש"ח. בהמשך לאמור הורה הנאשם למתלוננת למסור לידיו את הרכב. המתלוננת טענה בפני הנאשם כי היא תסיעו למעוז חפצו. הנאשם נכנס לרכב דרך דלת הנהג כשהוא עובר מעל המתלוננת.

הנאשם הורה למתלוננת לנסוע לכיכר מגד בפרדס חנה, כשהוא מאיים עליה במהלך הנסיעה ומראה לה אקדח מפלסטיק וגז מדמיע. כמו כן, הנאשם נטל מהמתלוננת את הטלפון הנייד והארנק שהיו ברשותה.

כשהגיע הנאשם עם המתלוננת לכיכר מגד בפרדס חנה הוא הורה לה לעצור ולרדת מהרכב ואז הוא גנב את הרכב והסתלק. הנאשם נעצר ביום 13.6.07 בטייבה כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון ולא פוליסת חובה ברת תוקף.

בגין האמור ייחס המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישא החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. היא הפנתה להודעת המשיב ולעובדה כי הוא נתפס על-ידי המשטרה נוהג ברכב לאחר מכן.

כן טענה ב"כ המאשימה לקיומן של עילות מעצר בשל מסוכנותו תוך שהפנתה להרשעותיו הקודמות של המשיב. ב"כ המאשימה שללה גם קיומה של חלופת מעצר המאיינת את מסוכנותו ושללה חלופת מעצר של גמילה, שכן לטענתה אין המקרה דנן מבין המקרים החריגים שבהם מאשר בית המשפט שליחת נאשם לגמילה בהליך מעצר.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר. את עיקר יהבו מיקד הסנגור בשליחת המשיב לגמילה כחלופת מעצר, לטענתו מקרה עסקינן הינו מבין המקרים החריגים והנדירים שעל בית המשפט לאפשר לנאשם לשהות בהליך גמילה כבר בשלב המעצר.

דיון:

בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. עיקר הראיות הן הודעותיהם של המתלוננת והמשיב. כמו כן, בתיק החקירה קיימים מזכרים ודו"חות פעולה של המשטרה התומכים במערך הראיות נגד הנאשם.

על יסוד האמור לעיל, נגד המשיב קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו כאמור בס' 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק"). שוד המבוצע תחת איומים בנשק קר מלמד על תעוזה ומסוכנות.

גם כאשר ישנה עילת מעצר נגד המשיב, חובה על בית המשפט לבדוק אפשרות של שחרור לחלופת מעצר כאמור בס' 21(ב) לחוק. במסגרת שקילת חלופות המעצר על בית המשפט להכריע בשאלה, אם המקרה דנן נמנה מבין המקרים החריגים והנדירים שיש לאשר בהם שחרור לחלופת מעצר למילה מסמים, כפי שביקש הסנגור.

בית המשפט מחויב להגן על בטחון הציבור הרחב מפני המשיב. המשיב שדד לכאורה באיומי סכין צעירה והשאירה מפוחדת ומבוהלת לאחר מכן. גם אם המשיב חפץ רק בכסף ובמכוניות שהיו ברשותה של המתלוננת ללא שיפגע בה, הרי שעדיין מדובר במקרה חמור שהיה עלול להתפתח לסיכון חייה של המתלוננת באופן ממשי יותר. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, שעה שהם מצטרפים לעברו הפלילי העשיר של המשיב  והעבירות שביצע בעבר הכוללות עבירות אלימות.

באשר לחלופה מעצר של שהיית המשיב בגמילה. הלכה היא שהליכי טיפול וגמילה מקומם, ככלל, בשלב העונש ולא המעצר. כבר נפסק כי:

"הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר (ראו: בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים, ועל בית המשפט לשקול, בין היתר, את מידת מסוכנותו של הנאשם כמו גם את סיכויי הצלחת הטיפול. בהקשר זה יש לתת דגש מיוחד לשאלה האם רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול הינו רצון כן ואמיתי או שהוא נועד להתחמק משהות במעצר (ראו: בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 140). יחד עם זאת, שיקול זה אינו השיקול היחיד אותו יש לשקול" (בש"פ 11981/04  שפק נ' מדינת ישראל תק-על 2005(1) 711 , (2005)).

ראו גם:

בש"פ 3697/07 בן עזרי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.5.07).