החלטה בתיק בש 2844/08

ערר על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופטת רחל חוזה), מיום 23.6.08, לפיה החליט בימ"ש קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, בת.פ. 4363/08 בבית משפט השלום בחיפה.

העורר מואשם בתקיפת גרושתו (להלן: " המתלוננת") ובנותיו הקטינות, בנות 13 ו- 15 שנים.  על פי כתב האישום, בתאריך 12.6.08, תקף העורר את המתלוננת בכך שהיכה במצחה וכשניסתה להימלט, תפס בבגדיה ובגבה וגרר אותה לתוך הדירה. לאחר מכן תפס העורר, בשתי ידיו, בצווארה של המתלוננת והלח חונק אותה. כשנפלה על הרצפה, תקף אותה בידיו בפלג גופה העליון. כאשר אחת מבנותיו הקטינות (א.ש.), ניסתה להתקשר למשטרה הוא תפס אותה בצווארה, ניתק את הטלפון ואיים עליה שיהרוג אותה אם תתקשר למשטרה, ישרוף את הבית ויהרוג את כל בני המשפחה. בהמשך הפיל העורר את בתו על הרצפה ובעט בה בכל חלקי גופה. לאחר שבתו השניה (ש.ש.), ניגשה על מנת לעזור לאחותה, תקף העורר גם אותה בכך שזרק לעברה צרור מפתחות, אשר פגע בידה ואיים כי אם תזמין משטרה הוא יהרוג אותה.

עוד מואשם העורר בכך, שבסביבות חודש פברואר 2008, בשעות הלילה, הוא ניגש ל- א.ש., על מנת להכותה וכשהחלה לברוח זרק לעברה כסאות פלסטיק, אשר פגעו בפלג גופה העליון של בתו ש.ש., אשר עמדה בסמוך. כאשר א.ש. ניסתה לצאת מהבית, תפס אותה העורר בעוצמה, השכיב אותה על הרצפה ובעט בה עם רגליו, בכל חלקי גופה. כאשר המתלוננת צעקה עליו שיחדל ממעשיו, הוא זרק לעברה כסא פלסטיק.

לעורר ולמתלוננת 9 ילדים, הקטנה בת 4 שנים והגדולה בת 24 שנים. למרות שהם גרושים, הם מתגוררים יחד באותו בית, אם כי בחדרים נפרדים.

  החלטת בימ"ש קמא ;

בימ"ש קמא עמד על האלימות והאכזריות אשר במעשיו של העורר, אשר נעשו כלפי המתלוננת וכלפי בנותיו הקטינות, אשר בדרך נס לא הסתיימו בפציעות חמורות על הפחד אשר עורר בליבותיהן וקבע כי כל אלה מבססים מסוכנות ממשית לשלומן.

בימ"ש קמא ציין, כי, דרך קבע, במקרה כזה, היה מזמין תסקיר מעצר, אולם הדבר איננו אפשרי לאור שביתת שירות המבחן וקבע, כי בנסיבות אלה, בהן אין ביהמ"ש יכול ליתן אמון בעורר, אין מקום לבחון חלופת מעצר, אשר תחייב את ביהמ"ש לקחת סיכון, תוך הותרת החשש לפגיעה במתלוננת.

לפיכך, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, אולם ציין, כי ככל שתסתיים השביתה וניתן יהיה להזמין תסקיר מעצר, יוכל העורר לפנות בבקשה לעיון חוזר.

טענות ב"כ הצדדים ;

ב"כ העורר מסכים שקיימות ראיות לכאורה וכי קיימת מסוכנות סטטוטורית, אולם מצביע על כך שלמרות שהעורר הינו כבן 48 שנה, אין לו כל עבר פלילי. לטענתו, מדובר בשני אירועים בודדים ואין בדל ראיה להוכחת  לכתב האישום, המדבר על מקרים קודמים (כפי שהסכים גם בימ"ש קמא).

עוד טוען ב"כ העורר, כי מדובר באירועים שאינם נמצאים ברף הגבוה של עבירות מסוג זה, כי זו הפעם הראשונה שהעורר נמצא במעצר, הוא מעולם לא שהה  בחברה עבריינית ותקופה זו בה הוא נמצא במעצר היוותה עבורו גורם מרתיע ביותר.

לדבריו, שאר ילדיו תומכים בו (שניים מבניו, ביחד עם כלתו של אחד מהם הגיעו לדיון). חלופת המעצר המוצעת, הינה בבית בנו אשר בגוש עציון, במרחק רב מבית המתלוננת.

לטענתו, הכלל הוא שחרור והחריג הוא מעצר ונסיבות המקרה דנן אינן מצויות במסגרת החריג.

ב"כ המדינה עמדה על החומרה אשר במעשיו של העורר וציינה כי לולא התערבותה של השכנה עלול היה האירוע להסתיים בנזק גדול יותר וכי איומיו של העורר נשאו גוון של מסוכנות משמעותית לשלום בנותיו והמתלוננת, מסוכנות המתחזקת, לאור העובדה שהעורר ממזער את מעשיו ומצדיק את האלימות כלפי בנותיו כאקט חינוכי.

לטענתה, לא ניתן לזקוף לזכותו של העורר את עברו הנקי, שכן איומיו הם שמנעו ממשפחתו להתלונן.

ב"כ המדינה הגישה מכתב, אשר התקבל בפרקליטות, מהמתלוננת ובו היא מציינת שבדרך כלל העורר הינו אבא טוב, מסור ודואג לילדיו וכי אמנם נהג באלימות, אולם לא מתוך הרגל או שגרה, אלא מתוך תסכול ומציינת כי אין היא מצדיקה אלימות זו, אולם א.ש. הינה "נערה שלא קל עימה", כי קשה לו לקבל את הגירושין וילדיו מתגעגעים אליו וזקוקים לו.

לדברי ב"כ המדינה מצביע המכתב על כך שנעשים נסיונות להשפיע על המתלוננת, דבר המעלה חשש לשיבוש מהלכי משפט.

עוד טוענת היא, כי החלופה המוצעת אינה מפחיתה ממסוכנותו, שכן נראה שילדיו, האמורים לפקח עליו, מפחדים ממנו ולא ניתן לסמוך עליהם שיתקשר למשטרה אם יפר את התנאים.

לגבי המכתב מהמתלוננת טען ב"כ העורר, כי אין ללמוד ממנו חשש להשפעה על המתלוננת, או כי המכתב נכתב כתוצאה מלחץ שהופעל עליה, שכן היא איננה חוזרת בה מטענותיה ואף מציינת במכתב שהיא איננה מצדיקה את האלימות.