החלטה בתיק בש 2833/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 4160/05 המייחס לו את רצח חמותו, שרה שובי ז"ל, שנמצאה ביום 5/9/05 בשעות הערב ללא רוח חיים בדירתה שבנהריה כשבגופה 45 פצעי דקירה וחתך. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. זו הבקשה שבפני.

אין חולק כי המנוחה נרצחה באכזריות. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בזיהויו של הרוצח. בפנינו תיק שהראיות בו נסיבתיות ויאמר מיד כי גם בשלב זה, לאחר עיון בכל חומר הראיות, עדיין קיימות שאלות רבות שאין להן מענה בכל הנוגע לנסיבות ביצוע הרצח. כפי שיובהר, סבור אני כי צודקת המבקשת בטענתה כי קימות ראיות הקושרות את המשיב לזירת העבירה ובהתאם לביצוע המעשה. עם זאת אוסיף כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי היה בזירה אדם נוסף. פערי המידע בכל הנוגע לדקות בהן מצאה המנוחה את מותה רבים ואין לשלול אפשרות שהרצח בוצע ע"י יותר מאדם אחד, כאשר הראיות קושרות את המשיב לביצוע העבירה.

ב"כ הצדדים טענו בפני ארוכות בע"פ ובכתב וטיעוניהם כבדי משקל. בטרם אפרט בתמצית את הראיות הקושרות את המשיב לביצוע העבירה אציין כי נראה שעל מקרה זה שבפני ניתן להחיל את רוח הדברים שנאמרו בבש"פ 9097/05, פרעוני נ' מ"י , החלטה מיום 30/10/05 פורסמה באתר בתי המשפט, כי:

"די לקרוא את הודעת הערר המפורטת שהגיש בא כוח העורר, עו"ד פלדמן ועל אחת כמה וכמה את חומר הראיות אותו העמיד עו"ד פלדמן באדיבותו, לרשותי מראש, כדי להגיע למסקנה שיש ראיות לכאורה. עו"ד פלדמן טען שהראיות מתכרסמות על ידי ראיות אחרות כגון עדי אליבי, או מתוך הגיונם של דברים, או מתוך תנאי השטח אשר אינם מאפשרים לעד זה או אחר לראות את שטוען הוא שראה. טענות אלה מקומן יכירן בסיכומים, לאחר שמיעת ראיות, ולא בשלב זה."

 על אלו יש להוסיף כי ההלכה היא, לשלב דיוני זה שבפני, כי אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל , תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04, סאלם זנון נ. מדינת ישראל , תק-על 2004(1), 1537.

בשים לב לאמור לעיל, ולכללים שנקבעו בפסיקה, ומבלי לגרוע מחשיבותם של פערי המידע שיש בחומר הראיות, אסקור בתמצית את הראיות המסבכות את המשיב בביצוע העבירה. אציין כי אינני נדרש לפרט את כל הראיות שבתיק, על המורכבות שבהן, הצדדים עשו זאת בהרחבה בסיכומיהם. לצורך פירוט נימוקי החלטתי די בהצבעה על אותם ממצאים אובייקטיביים ועדויות המסבכות את המשיב בעבירה, ביחד עם טענות שהועלו על ידו שנסתרו, או שאין בהן סבירות.

 אין חולק כי המשיב היה בבית המנוחה בסמוך למועד המשוער של הרצח. הוא האחרון שמעיד כי ראה אותה בחיים. לדבריו, הגיע לביתה של המנוחה בסמוך לשעה 19:00 כדי להרכיב עבורה קולט אדים למטבח. יצוין כי אין גם מחלוקת שהקולט סופק למנוחה לביתה ע"י אדם אחר באותו היום.  אין גם מחלוקת כי קולט האדים נעלם מהדירה ולא אותר.

לגרסת המשיב הוא הגיע לבית המנוחה בסמוך לשעה 19:00. זמן הגעתו לדירה מאומת בעדותו, בשיחת טלפון שביצע בעת שהיה בדרכו לדירה בשעה 18:48 ובעדויות של שני שכנים שהעידו כי ראו את המשיב מגיע לדירה או את רכבו חונה בסמוך לה בערך בשעה 19:00. יצוין כי המשיב העיד כי שהה אצל המנוחה בין 20 דק' לחצי שעה ובשעה 19:33 שוחח עם אשתו בטלפון והמכשיר אוכן באיזור מגורי המנוחה. מכאן שגם על פי עדותו וגם על פי ראיות נוספות המשיב היה בבית המנוחה בין השעות 19:00 לשעה 19:30 לערך ביום הרצח.

שעת הרצח אינה ידועה ואולם היא קודם לשעה 20:42, שעה בה הוזעק מד"א לדירה ע"י בעלה של המנוחה שמצא אותה מתבוססת בדמה. מכאן שאירוע הרצח אירע בין מועד שהייתו של המשיב בדירה לשעה הנ"ל. רופאת מד"א שהגיעה למקום מצאה את המנוחה מוטלת בתוך שלוליות דם קרוש. להערכתה על פי קרישת הדם חלפה כשעה ממועד בו דיממה המנוחה. אמנם אין מדובר בחוות דעת מומחה ואולם לצורך שלב דיוני זה ניתן להתייחס לעדותה כעדות של בעל מקצוע המעיד מניסיונו. מובן כי אין בכך קביעה מדויקת של מועד המוות אלא קביעה משוערת, עם זאת יש בעדות זו כדי לקבוע את מסגרות הזמן האפשריות למותה של המנוחה.

שכן שהגיע לדירה לחפש את המנוחה הקיש על דלת ביתה בשעה 19:43 ולא נענה. לא ניתן כמובן לקבוע על בסיס עדות זו בלבד כי בשעה זו לא הייתה המנוחה בחיים ואולם כאשר עדות זו מצטרפת לעדותה של רופאת מד"א יש בה תמיכה לדברים שנאמרו ע"י רופאת מד"א שהעריכה שהמנוחה כבר דיממה כשעה לפני שנמצאה גופתה.

מכאן שבין המועד שהמשיב עזב את הדירה, לטענתו, ועד המועד בו מצאה המנוחה את מותה חלפו פרקי זמן קצרים ביותר. עצם סמיכות הזמנים והיותו האחרון שגם לגרסתו ראה את המנוחה בחיים בביתה, קושרת אותו לביצוע הרצח, ולו לכאורה לצורך שלב דיוני זה שבפני.

מכאן יש לבחון את גרסתו של המשיב. לטענתו הוא הגיע אל המנוחה במטרה להתקין עבורה את קולט האדים. הוא טוען שניסה להרכיב את הקולט ללא הצלחה. חוקרי המשטרה שבחנו את הקירות באיזור המטבח לא מצאו כל סימן לביצוע של פעולת התקנה או נסיון התקנה של קולט האדים. כאמור - הקולט עצמו לא נמצא.

בהמשך מגיע המשיב לביתו ולטענתו מכניס את בגדי העבודה ונעלי הספורט שנעל באותו היום למכונת הכביסה. לגרסתו הוא מכבס את נעלי הספורט לעיתים, בערך פעם בחודש. יצוין כבר כעת כי בזירת העבירה נמצאה טביעת נעל מסוג הנעל אותה נעל המשיב ביום העבודה וכן נמצאה טביעת נעל זהה בתוך רכבו. אלא שהנעלים עצמן לא נמצאו. בהמשך אותו ערב, ולאחר שהיו המשיב ואשתו בתחנת המשטרה הם חוזרים הביתה. הבית היה פתוח אם כי לא נראה שנפרץ. האורות היו דלוקים, ארון הנעלים היה פתוח וכך גם מכונת הכביסה. נעלי העבודה לא נמצאו במקום. המשיב טוען כי אלו נגנבו מהבית ע"י אותו אדם שחדר לבית, בחר משום מה לפרוץ דווקא את מכונת הכביסה שהייתה באמצע ביצוע כביסה וגנב מהבית פריט רכוש אחד בלבד - נעלי ספורט משומשות ומכובסות. גרסה זו לכשעצמה אינה נראית סבירה בעליל. אמנם בית משפט אינו בוחן בשלב זה של הדיון סוגיות של אמינות, עם זאת לא ניתן שלא לתמוה כיצד זה חודר אדם לביתו של המשיב ומכל הרכוש בוחר לגנוב דווקא את נעלי הספורט, שכאמור, סימן של סוליה מאותו הסוג נמצא בזירת העבירה.

להיעלמותם של נעלי הספורט יש להוסיף עוד כי שטיחון רצפת הרכב של המשיב המצוי מתחת למושב הנהג נעלם אף הוא. אמנם לא נמצאו סימני דם על דוושות המצמד או הגז של הרכב ואולם צירוף המקרים של העלמות הנעלים מחד והשטיחון מאידך אומרות דרשני. עוד נעלם מארגז הכלים שהיה למשיב ברכב מברג ששימש אותו, לטענתו, בעת שניסה להתקין את הקולט. יצוין כי המשיב טען שהמברג נגנב מרכבו בעת שחנה בחצר משטרת נהריה, לשם הגיעו בני המשפחה בערב הרצח. אלא שהרכב היה במקום המצולם ע"י מצלמות האבטחה של המשטרה ובכל עת לא נראה אדם ניגש לרכב, זולת המשיב. חסרונו של המברג מעורר שאלות בשים לב לסוגי הדקירות הרבים שבפלג הגוף העליון, הראש והצוואר של המנוחה. לפחות חלקם נראים כאילו בוצעו במברג.

על אלו יש להוסיף את הראיה המרכזית הקושרת את המשיב לביצוע הרצח. 8 ימים לאחר ביצוע הרצח, ביום 13/9/05, מבוצע חיפוש נוסף בביתו של המשיב. בסל הכביסה נמצאת גרב שהיא לכאורה של המשיב ועליה כתם זעיר של דם. מדובר בכתם זעיר שבקושי נראה לעין והדם זוהה כדמה של המנוחה.  על פי חומר הראיות המשיב לא היה בזירת העבירה בעת שחוקרי המשטרה הוזעקו למקום וסגרו את הגישה לזירה. מכאן שטיפת הדם הגיעה לגרב מוקדם יותר. כאשר מצרפים נתון זה להיעלמותם של הנעליים והשטיחון מהרכב ניתן להגיע למסקנה כי לכאורה  איזור הנעלים התלכלך בדמה של המנוחה. המשיב לא הבחין בכתם המזערי שבגרב ולכן לא טרח להעלימה, ואולם העלים את הנעלים ואת שטיחון הרכב שעליו היו סימני הסוליה שככל הנראה דרכה בדמה של המשיבה. יצוין כי כל האמור לעיל הוא לכאורה. עוד יצוין כי בדיקת  DNA  לאיתור ממצאים מגופו של מי שגרב את הגרבים טרם הושלמה ולא ברור אם ניתן יהיה להפיק ממצאים. עם זאת ולשלב המעצר ראיה זו, המשתלבת עם ראיות אחרות כאמור לעיל, מסבכת את המשיב.