החלטה בתיק בש 2817/05

1.         בפני ערר על פי העולה מס' 53 (א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), ה'תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים" על החלטת בית משפט השלום בנצרת (ב"ש 4756/05), החלטת כב' הנשיא כתילי אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.         על פי המיוחס לעורר בכתב האישום, עבר עבירות חמורות, קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוכן והחזקה שלא לצריכה עצמית זאת, במסכת הראשונה לכתב האישום.

            במסכת השניה לכתב האישום, מייחסת המאשימה לעורר עבירות חוזרות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסם מסוכן, הספקת סם מסוכן והחזקה שלא לצריכה עצמית, הכל במספר מקרים.

            במסכת השלישית לכתב האישום, עבירות חוזרות של הספקת סם מסוכן והחזקה שלא לצריכה עצמית ובמסכת הרביעית לכתב האישום, החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

            בתמצית מלמדות העובדות כי העורר קשר קשר לסחר והספקה של סם מסוג חשיש וזאת, במקרים חוזרים ונשנים וכמפורט בעובדות כתב האישום.

            המאשימה - משיבה בבקשתה בבית משפט קמא למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו ציינה כי בידה ראיות לכאורה טובות, עמדה על חומרת העבירות והמסוכנות.

            בית משפט קמא לאחר ששמע את הצדדים, קבע בהחלטתו כי יש מקום לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו ואין מקום לחלופת מעצר בעניינו.

3.         ב"כ העורר מלין על  החלטת בית משפט קמא, בראשית טען כי אין ראיות לכאורה, ואחר, בדיון כאן הסכים כי אלה אכן קיימות.

            לטענתו של ב"כ העורר, יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

            ב"כ העורר עמד על כך שמדובר בבחור צעיר, עובד בצורה סדירה, עומד להתחתן ויש להעדיף את חירותו.

            יצוין כי בישיבה מיום 28/9/05 ושעה שבבית משפט קמא לא הסכים הסניגור לקבלת תסקיר מעצר, הרי משעתר לכך בישיבה זו, הסכמתי לכך למרות התנגדות ב"כ המשיבה.

            יצוין בדגש, בישיבה זו (עמ' 2 לפרוטוקול) הודיעה ב"כ המערער כי הנה מסכימה לקיום ראיות לכאורה - בניגוד לנטען קודם לכן - וביקשה תסקיר לאור גילו ונסיבותיו של העורר.

            כמבואר, נעתרתי לכך ואכן שירות המבחן המציא תסקיר מעצר ביום 9/10/05.

            תסקיר מעצר זה לימד כי למעשה לא היה סיפק בידי שירות המבחן לקבוע עמדה כהלכה והתסקיר, הסתיים ללא המלצה תוך ציון כי קיים אי שיתוף פעולה, הכחשה במישור הסמים והעדר מצוקה בתנאי המעצר.

            לאור האמור, חזר ועתר הסניגור לחוות דעת מעודכנת וגם הפעם, למרות התנגדות ב"כ המשיבה, נעתרתי לבקשה, וכמפורט בהחלטה שם.

            התסקיר המעודכן הומצא ביום 23/10/05, מלמד על משפחת המוצא הנורמטיבית של העורר וכן על הצעה של בני משפחת העורר לחלופת מעצר בביתו של האב בבית שאן כאשר האחות תצורף לאב כערבה - משמורנית.

            התסקיר מסתיים בהערכה כי החלופה המוצעת והמפקחים ראויים.

4.         בדיון ביום 30/10/05 חזרו הצדדים והחזיקו בעמדותיהם ומכאן, אני נדרש להכרעה.

            ב"כ המשיבה חזר למעשה על טיעוניו בבית משפט קמא תוך צירוף פסיקה כאשר הנו חוזר ומחזיק בדעתו כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר.